ניתוח פנומנולוגי של יחסי גליה ועמוס עוז.

כתבות אודות יחסחי גליה ועמוס עוז:

https://tags.walla.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%95%D7%96

יש ביחסים ממד גלוי וסמוי. בממד הגלוי הוא השפיל או התעלל בה כילדה. והיא לא יכולה ורוצה לסלוח.

על פניו אולי עוד מקרה של התעוררות מאוחרת של קורבן שיוצא מעמדת הקורבן והופך למאשים, וכך זוכה לאהדה, כי כיום החשיפה של התעללות בילד נתפשת כפשע חמור. ואנו נאלצים להכתים כך את דמותו הנערצת של האייקון הגדול.

אך מה שקרה שם היה הרבה יותר עוצמתי, מורכב וטראומטי לשניהם.

 היא גדלה כילדה שראתה עולם קשה שבו ילדים מתעללים בחסרי ישע והיא התקוממה, כולה מרד כנגד העולם שפגשה. מרדנית מכף רגל ועד ראש, אבל הרגישה בודדה ומופקרת במערכה, והייתה זקוקה מאוד לתמיכה מצד האדם הכי אהוב מוערך על ידה, אביה הגדול הסופר עמוס עוז. אבל הוא עבר מחנה, הוא העדיף על פני ביקורת של מה שבני אדם עוללו לחיים – להצטרף לממסד וכך יצירתו די חפה ממרדנות ויציאה נגד העוול שנעשה לילדים, נשים וכל מי שחולשה, רגישות וקשר לנפש יקרים בעניו.

היא ציפתה שיעמוד לידה במלחמתה, ישנה את נאמנותו לממסד למען תמיכתו לא רק ברעיון של לצאת נגד הקונצנזוס, אלא בעיקר לעמוד לצד ביתו בביקורתה הצודקת נגד החברה האטומה לאספקט הנפשי של היחיד, ובכך יאפשר לה לנצח.

 אך הוא פחד. הוא כך אהב אותה עד שהוא חשש לגורלה שלא תהא דחויה, מוקצה מחמת מיאוס. שכל הממסד יצא נגדה ויעשה את חייה אומללים.

זו הסיבה שהוא יצא נגדה, למען שלומה, ומרוב שהוא פחד, הוא נסחף מבחינה רגשית וניסה בכוח למתן את עוצמת המרדנות שלה על ידי דרישה לקונפורמיות. וככל שהוא דרש זאת ביתר תוקף – כך היא ראתה זאת כסכין בגב, אקט של בוגד, דווקא מצד האדם שהכי היה אמור להגן עליה מפני הממסד.

מבחינתה הוא הצטרף לאויביה, עשה עימם יד אחת, והפעיל עליה כוח כדי שתתברגן ותלך בתלם, כמוהו.

הוא עשה בחירה, לפני שנים, הוא הולך ליהנות מן הכיבודים ולא הולך לירוק לבאר של הכבוד לו הוא זוכה מכל עבר. והוא לא הראשון.

עבורה זה היה סדין אדום לפר, דווקא האדם שהכי העריצה והכי אהבה בעולם, דווקא הוא משאיר אותה לבד במאבקה הכי חשוב והוא אף מרחיק לכת ותוקף אותה אישית תוך שהוא בא מן המחנה שהיא שוטמת. ועל שני אלה אינה יכולה לסלוח לו.

והוא לא יחליף מחנה ולא יהפוך לביקורתי (אמנם הוא נגד פוליטיקה ימנית, אבל זה 'כסף קטן', מה שהוא צריך לצאת נגדן מבחינה ערכית הם: התחרותיות, הבדלי הסטאטוס, חוסר האנושיות והזרות שקיימים בין בני אדם – באופן רחב וטוטאלי). הוא ימשיך להיות בקונצנזוס.

היא אמנם הייתה יכולה להתעלות מעל לזה, לראות את המגבלה שלו ולקבל אותו עם מגבלה זו ולהבין את המאבק שלו. אך הבעיה היא שהיא לקחה את הקונפליקט ביניהם באופן הכי אישי וכך ניפחה את קטע ההתעללות עם השנים.

אך עד כמה שזה ישמע מוזר, זו הייתה מלחמה בין שתי השקפות עולם שניפצה אהבה גדולה מאוד, וככל שהאהבה גדולה יותר – כשהיא מורעלת –  התוצאה היא קריטית וטראגית, כמו כאן.

והיא ניצחה בסוף. היא כתבה את סידרת שקשוקה לילדים שבה היא חושפת באכזריות עולם הקשה של התעללות ילדים אחד בשני, ובוודאי לתדהמת עמוס עוז – ילדים דווקא מתים על זה. כנראה שהם יותר מזדהים היום עם איך שגליה ראתה את המציאות, מאשר מן החששות של עמוס בדבר מה יכול לקרות לגליה אם היא תכתוב כאלה דברים שנויים במחלוקת. אז מבחינה זו – היא ניצחה./

אך למרות שלא הפך למורד, יצירתו, ובמיוחד: "מיכאל שלי" ו"על אהבה וחושך", נותרו שתיים מפסגות היצירה הספרותית לא רק בארץ כי אם בעולם כולו.

*

סיפרה של גליה עוז אודות אביה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *