אישה ובנה.

Total
0
Shares

אישה ובנה חלפו ליד סניף הדאר המרכזי – צוחקים.
דומים ומתרוננים, כאילו הרגע הזה לעולם. או לפחות ישוב שוב. תמיד שם.
תמיד יהיה ילד קטן ותמיד תהיה לצידו אמא צעירה ומתרוננת.
שכחו, איך רק אתמול היה תינוק מחותל. אבל עכשיו הרי האתמול איננו, אתמול לא היה, והרגע הזה מולך במוחשיות בהירה וניצחת.
נראה כאילו האתמולים שהיו, נפלו אמנם קורבן למוראות הזמן, אבל העכשיו הזה  ניצל מכל מה שהיה. כה ברור כי העכשווים האתמוליים היו רק חזרה, אולי גנרלית, והיום זה היום. הוא לא יעזוב עוד, הוא כאן כדי להשאר.
וכל הזמן שניהם ימשיכו לעבור ליד סניף הדאר, צוחקים ומאושרים.
ברגע הזה בו חלפו צוחקים – הכל היה יצוק ומקובע. לכל תחושה עזה של תמידיות;
היא לעולם תשאר צעירה, תמיד ליד בנה. והוא לעולם לא יתבגר ואפילו יזדקן חלילה.
רגע שביר, כה שביר. הרגע הזה, ליד סניף הדאר הזה, החיוך הזה, האושר הזה, הצמידות הזו שלהם – הכל נע, הכל זז, הכל שוקע. לאט.
2.1.2006
                              

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You May Also Like

ציטוטים, פרגמנטים ואמרות של גבריאל רעם -2021.

קוראים רבים אוהבים ומעריצים את פרידריך ניטשה, אלבר קאמי, סורן קירגרגרד וג’יי די סלינגר – קשה לאהוב ולהעריץ אותם מבלי להיות אאוטסיידר ו/או מורד. אבל רוב האנשים פ/וט ממשיכים איכשהו…
View Post

מודעות למשאב המתכלה: הזמן

    אין דבר אחר מלבד הזמן. החטא הגדול ביותר הוא כלפי הזמן. האם האיש הזה, מולי, שמילא כוס קרטון בקפה ונעלם במוסך יודע, יודע עכשיו, שבזמן מילוי כוס הקפה,…
View Post

מוקפים שנאה

  אנו כעם, (או כיחידים השייכים לעם הזה) מוקפים שנאה ואין אנו יודעים, אומדים או מודעים – את היקפה ועוצמתה ובעיקר את תוצאותיה האפשריות. אנו מדחיקים ומטאטאים את כל זה…
View Post

הנפש הולכת לאיבוד

האוריינטציה של הנפש מתבלבלת כשהיא מוצאת עצמה באקולוגיה הקרה של מרחב סוציו-טכני עמוס. היא מאבדת את הצפון, ויוצאת מסינכרוניזציה. היא שם ללא מסכות, מגננות, תווית התנהגותיות. ואז היא אבודה, חשופה,…
View Post

כוחה של האנטיתיזה.

האנטיתזה נמשכת לתזה.  היא תמיד תימשך אליה, כדי לקלקלה. ככל שהתיזה יותר תזה (יותר איכותית, יותר משמעותית, יותר חשובה) כך תגדל ותתעצם האנטיתזה ותיצמד אליה. וכאן יכולה להישאל השאלה: האם…
View Post