לחיות עם הכאב הרגשי

איך אנשים חיים עם אנשים אחרים? למשל במערכות יחסים בנישואין אנשים מעומתים תדיר עם הדברים האינפנטיליים של בן הזוג או בת הזוג, אך הם קוברים את זה באדמה על יד כך שמשחקים משחקים – אנשים משחקים משחקים, כך שאין הם ממש צריכים לפגוש את החלקים האינפנטיליים, הם חיים מעל הקטע הזה במשחקים ביניהם, משחקי השפלה, משחקי כוח, משחקי מין וכל הדברים הללו, הנקודה היא שאם הם יפגשו מישהו ערום וחסר ישע כמוהם, ללא משחקים יהיה בזה הרבה מאוד אינפנטיליות.
פה ממש מדובר באינפנטיליות, במערכת אמוציונלית שאף פעם לא קיבלה צ'אנס, ובפרוש מדובר פה על צורך בהתבגרות רגשית. להתבגר מבחינה רגשית זה להכיר בעובדה שהחלקים הפחות נעימים עבורנו הם לא פחות חשובים מהחלקים הנעימים, אפילו די להיפך, וזה ההיפוך שיש צורך לעשות לגבי הרגשות: לאהוב את החלקים היותר כואבים, כי אחרת חותכים החוצה את החלקים הפחות נעימים והיותר כואבים, ונותרים עם רגשות מעוקרים, סטרילים, כמו לחם לבן: לחם מחיטה מלאה הוא קשה, הוא עם התאית והכל פחות נוח ללעיסה אולם מה שאנשים עושים, חותכים החוצה את הקליפה הקשה וזה כמו לחתוך את הכאב מהרגשות.
אולם מה לעשות שהקיבה שלנו זקוקה לתאית, היא זקוקה לסיבים ולחלק הקשה ואם אוכלים רק לחם לבן בסופו של דבר יש סרטן המעי הגס ויהיה מחסור בויטמינים, ויטמין B. הנקודה היא שאנשים לא חיים בעולם מתוך ידיעה שלכל דבר יש מטרה, אנחנו מגורשים מזה, אנחנו מגורשים מהתפקיד האמיתי שלנו, אנו חיים רק למען העונג שאנו יכולים לקבל וזה הופך לקריטריון היחידי שקיים ואם משהו לא נותן לנו עונג אנו חותכים אותו, אנו רוצים רק ליהנות ולא להרגיש את הכאב, וכמו שתירבתנו את הלחם והאורז ואת השירותים; (במקום לכרוע אנחנו יושבים), כך תירבתנו גם את הרגשות: הנוחיות וההנאה הופכים לעיקר ואתה הופך בעצם קבור בתוך עצמך.
אם אדם ישן ואינו מרגיש את הגוף שלו והוא רוצה להתעורר, הוא צריך להביא איזו שהיא תחושה לגוף, וזה שינוי מוחלט בגישה של להרגיש את הכאב האמוציונלי, זה להיות חי ולהיות אמיתי ובמשך שנים רבות אנשים התרגלו שאם הם לא חשים כאב אמוציונלי הכל בסדר וצריך לחשוב בדיוק ההפך. לאחר שאדם עובד על עצמו רגשית עדיין הוא מאוד אקוטי לכאב אמוציונלי, הוא מרגיש אותו, מרגיש אותו חי בתוכו, מרגיש אותו באנשים אחרים, אבל אינו קורבן לכאב הזה, כלומר הוא תופס את הכאב ומייד מתעל אותו לכיוון מסוים. בעצם הוא הופך לצומת שדרכה עוברים כאבים אמוציונליים אך אינם פוגעים בו כי לא הוא המטרה הסופית לכאב הזה – הוא פשוט מתפקד.
אדם שלא יכול לסבול ורק מעודד הנאה, הופך בסופו של דבר מכור לרגשות אלו, לא לכל הרגשות אלא לאלו אשר גורמים לו – HIGH. אותו אדם בעצם יוצר עיוות ברגשות, כי הוא מעבד רק את אלה שגורמים לו HIGH וכיף, ונאלץ לסבול את האנטיתזה לHIGH הזה' שהוא הכאב. אנשים חיים בעצם בסכיזופרניה בין הHIGH של התמכרות הרגשות לבין הנוק-אאוט של הכאב ומשכנעים את עצמם שהכאב הוא בסך הכל תאונה, והם לא היו צריכים לקבל את זה וזה יעבור ואם יפגשו מישהו לאהוב ויסעו לדיסנילנד, אז הכל יהיה בסדר.
בדיוק כמו מכורים שלוקחים את המנה מדי פעם על מנת להתחמק מהקרקע הקשה של המציאות שהם פוגשים בין מנה למנה. זו תמונה מאוד עצובה ומאוד עגומה.
סך הכל, רוב האנשים סובלים מהאמוציות שלהם, מהלחצים והפחדים שלהם, אולם הם בורחים מכאב התחליף, או התרופה שהם יודעים, אם זה פרוזק, הילינג, אוכל, סקס, כל אחד חי במצב בלתי אפשרי ורוב האנשים ממשיכים לרוץ מתחליף אחד לשני, הם חווים גיהינום פנימי בדם שלהם וברגשות שלהם וחלק מהאנשים נחתו על משהו שנראה שהוא הפתרון. למשל אצל הרבה גברים זה התמכרות לעבודה, להצלחה ולקריירה, לדפוק את בני הזונות האחרים ולהרגיש שאתה צובר כוח יותר ויותר מיום ליום, שבסך הכל נותן לך יותר רכושנות אולם לא פותר לך את הבעיות האמוציונליות או הסקסואליות, זה רק סם.
אצל נשים זה יכול להיות הרומנטיקה.
סרטי טלוויזיה ווידיאו עלו על הגל הזה מאוד חזק, כל חרושת החלומות והאשליות בעצם מכוונות לספק תחליף של כוח, שררה, סקס ורומנטיקה לאנשים שאיבדו את היכולת לעשות את זה בחיים שלהם וכל מה שיש להם זה הפאסיביות האשלייתית של לשבת מול המרקע ולתת לרגשות שלהם להמשיך לעבוד.
רוב האנשים אינם מסוגלים לחיות עם המצב האמוציונלי שלהם וכל אחד מנסה לברוח למה שנגיש.
העוצמה הרוחנית והעתידנית הקשורה לרמת התודעה והרמה הרוחנית שהאדם עשוי להגיע אליה תלויה ונובעת מחומר הגלם שנמצא ברגשות. זאת אומרת ככל שיהיו חזקים יותר, עמוקים יותר ועוצמתיים (ברמתם האינפנטילית), כך גדולים הסיכויים שכאשר יצמחו ויתבגרו כך תהיה גם עוצמתם הרוחנית; בגלל הכוח הנורא של האמוציות ישנו עתיד נפלא לרוחניות.
אנשים ברמה הרגשית חיים בגל עולה ויורד ומאוד מושפעים מאנשים אחרים, הם בונים מערכות יחסים שיכורות כוח, מערכות הרסניות שצריך לברוח מהן. ובמקום לתרגם מה שקורה במערכות אלו למשחקי אגו לתרגם זאת לעבודת התפתחות.
הרגשות צריכים להיות פסיביים, כמו ים של שקט.
רוב האנשים נמצאים במצב מתמיד של סבל אמוציונלי וכל הערה יכולה להרוס אותם וכך הם הופכים בני ערובה של אמוציות מטורפות, הם מוגבלים; אינם יכולים לעשות עסקים, ליצור קשרים, כל רגע המוקש יכול להתפוצץ.
כאשר אדם מתיימר להיות מה שהוא לא, זאת אומרת שהוא מבוסס ברגשות שלו, (במקום באזור הבטן כמו לוחם קארטה…), אז ברגע שהוא הופך למעורב רגשית הוא נתקע ונחנק עם הרגשות שלו. אדם אשר מודה וחי את מיקומו האמיתי יכול לתהלך החוצה ממנו את המעורבות הרגשית הרבה יותר מהר.
האמוציות מלאים בשדים אינפנטיליים ובכל פעם שאדם עובד על 'שד' אחד ומכניע אותו הוא עולה ברמת התודעה, זה כמו בניית בניין; קומה בקרקע וקומה למעלה, כל ניקוי של קומה מקפיץ ברמת התודעה ובונה גוף רוחנית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *