מין ההיה יכול להיות אחרת?

(חלק שני)


 האספקט האנרגטי.


חלק ג': הגישה האנרגטית
המין הוא אחד מן הנושאים הרגישים, הבעייתיים והמורכבים ביותר בחיינו. ולעיתים, כשבאים לנסות ולהבין משהו, יש צורך להבין אותו בדרך בסיסית וראשונית. כך לגבי המין, כי בהיות המין קודם כל אנרגיה, הגישות האנרגטיות מעניקות לנו פתח כניסה ראוי.

במערב הגישה למין היא בעיקר שכלתנית. אך במזרח מדברים רבות על אנרגיה מינית. למשל גישת הטאנטרה. במערב אנו מכירים גישות מעטות המנסות להבין את המין ועוסקות באנרגיה, למעט גישת הביואנרגטיקה שמייצגים וילהלם רייך, (תלמידו של פרויד) ואלכסנדר לואן (תלמידו של רייך).

אז מין – כידוע – זה קודם כל וראשית לכל, אנרגיות. המין הוא קודם כל אנרגיה. וזו אנרגיה בעלת עוצמה רבה. ולשם כך נעזרתי, כאמור, בתיאוריות אנרגטיות מתחום היוגה והביואנרגטיקה וגם בתיאוריות של התפתחות אישית.

ונתחיל ב- 2 תיאוריות שבבסיסן שייכות ליוגה ולביואנרגטיקה, ועוסקות ביחס למין על פי זרימת האנרגיה בגוף, ולפי החשיבות היחסית של אברים בגוף. המדובר על תיאורית הצ'אקרות – ברפואה הסינית, וביוגה. הן 'מסודרות' (יש שבעה) מנמוך לגבוה, כשלמטה מרכז או צ'אקרת המין, ולמעלה – מרכז החשיבה והשכל, ובמרכז – צ'אקרת או מרכז הרגשות. גם בביואנרגטיקה, שראשי הוגיה היו, כאמור, וילהלם רייך ואלכסנדר לואן – המדובר על זרימת אנרגיה מלמטה למעלה, כשלמטה היא מינית, יייצרית וגסה, ואחר כך הופכת לאנרגיה רגשית גסה, (בטן) ואחר כך לאנרגיה רגשית מעודנת (חזה וצואר) ואחר כך לחשיבה (ראש).

מתחת לבטן התחתונה – מדובר על אברים שבעיקר מפרישים פסולת שמנוקזת מפלגי הגוף היותר עליונים, בעוד שהראש אמור לקלוט אנרגיה ולעבדה למחשבות, ואילו חלקי הגוף המרכזיים, מעבדים, מסנתזים, את האנרגיה החשיבתית (מן העולם) ביחד עם העצמיות והפסיכולוגיה האישית – דרך מתווך הרגשות (ששוכן כאמור) בחזה ובבטן.

כלומר, בצורה גסה, שבעת הצ'אקרות של היוגה, או זרימת האנרגיה בביואנרגטיקה – מדברות בעצם על שלוש חטיבות בסיסיות של אנרגיה כשכל חטיבה ממוקמת באזור מסויים המוקצה לה בגוף; אנרגיה חשיבתית – בראש. אנרגיה רגשית – בצואר ובחזה ובטן עליונה, אנרגיה מינית – אגן ובטן תחתונה. (ניתן לגם לדבר על 4 חטיבות, שאז הראש נותר לחשיבה, האגן – למין, והחזה והצואר – לרגש, אך הבטן מאגד את שתי המחוזות שלו שסופחו על ידי הרגש (בטן עליונה), ועל ידי המין (בטן תחתונה) ומקים לו חטיבה משל עצמו וזו חטיבת היצרים והדחפים).

מי שעוד מתייחס למרכזי האנרגיה הוא גורדייף ויחד עימו תלמידו אוספנסקי ששייכים לדרך של התפתחות אישית שנקראת: 'הדרך הרביעית'. בספרו: "בחיפוש אחר המופלא" הוא מדבר על 5 מרכזי אנרגיה בשינוי קל; (שם, עמ' 65, 66, 117, 127)

במקום יצרים ודחפים בבטן הם מחלקים אבר זה לשני מרכזי משנה; מרכז מוטורי, (שם, עמ'121-127, 209-210),– בבטן התחתונה, מרכז אינסטיקט – בבטן העליונה והמרכזית, ואחר כך הכל דומה; רגש (שם, עמ' 275-277) בחזה, ומרכז חשיבה (שם, עמ' 121, 127, 209, 252) בראש, ומין באגן (שם, עמ' 273-277).

אוספנסקי יחד עם אחרים, (אך במידה פחותה של חריפות) טוען כי כל מרכזי האנרגיה הללו – לא עובדים נכון. לפי תיאוריה זו הדרך בה אדם חי כיום עם מרכזי האנרגיה שלו – אינה נכונה, רוב המרכזים לא עובדים עם האנרגיות הנכונות, מרכזים 'גונבים' אנרגיה ממרכזים, ואנשים חושבים עם אנרגיה מינית, ועושים מין עם מחשבות, ומרגישים עם מחשבות וכו', בלגן אחד גדול.

אך ראשית, כיצד זה היה יכול להיות מנקודת מבט של איך זה היה יכול וצריך אולי להיות? ובכן, מרכז המין, כמו אברי ההפרשה, אינו עובד ביחד עם שום מרכז, אלא מפריש למטה, כלפי האדמה, פסולת אנרגטית, שאם תעלה למעלה כלפי הרוחניות של הראש – עלולה להתערב בעבודה העדינה של הרוחניות. לפי הגישה ההתפתחותית, המין היה צריך לעבוד כצינור פריקה, בעוד המוטוריקה והיצרים והדחפים של הבטן – הם מעין מנוע פיסי שמניע את הגוף, בהתאם למוטיבציה שבאה מן הסינרגיה המשותפת שבין הרגש (לב) לשכל (ראש).

ואחד הדברים הראשונים שהממסד עושה כדי לשלוט על חייו של היחיד ולגייסו למסגרת בה כוחו יתועל לטובת הכלל, הוא להפריד בין השכל לבין הלב, אך ההפרדה שונה אצל גברים ונשים; אצל נשים הלב מחובר לאברי המין, ואצל הגברים השכל מחובר לאברי המין. ואצל שני המינים, מרכז אחד יוצא כמוצא אל מחוץ לתחום, מבוטל כמעט אפשר להגיד. לפי גישה זו, אצל גברים המרכז שנמחק הוא מרכז הרגש, ואילו אצל נשים מרכז החשיבה. כמו החיבור בין הלב ואברי המין אצל נשים הוא תוצר של השגחה פטרונית של ההורים שדואגים שלא תענקנה את מיניותן המלבלבת יותר מידי בקלות, בעבור כתפיים רחבות או שיער מטופח, וזאת על ידי כך, שמעכשיו, (לאחר הפיקוח המיני של החברה) המיניות כבולה בשלשלאות ללב, ואם הלב לא הולך שבי המין אסור ולא יכול לפעול. המרכז היותר גבוה, הרגש מושך אליו את המין ולא נותן לו לפרוק חפשי. ומי אכן לא שמעה את המשפט שמופנם היטב ש-'מין לא עושים ללא אהבה'. אך האמת היא שמשפט זה ובכלל החיבור בין הלב למין אצל נשים, הוא בעיקר בגלל שיקולים של קניין ורכושנות, (של הגברים כמובן). אך כאן העוול כבר הוא כפול; כי כשמחברים את הלב ואברי המין, הלב לא יכול להמריא בגלל משקלן המושך כלפי מטה של האברים המיניים הכבדים, הוא לא יכול לפנטז ולהסחף. והמין – רוצה למטה, פורקן, להוציא, הוא נמשך לאדמה, אך כשהלב מחובר אליו, והלב רוצה להמריא – המין לא יכול לפרור. ואז המין מתוסכל והלב מתוסכל.

אצל גברים –כאמור – זה לא כך, אצלם השכל נקשר למין, (והלב מודחק למחסן של התת תודעה והתת הכרה), ואז כשהשכל קשור למין – השכל מקבל את האגרסיביות והחומרנות של המין, והמין מקבל את הערמימויות המניפולטיביות והפיקחות של השכל.

ואיך היה יכול להיות על פי גישות אלו? שהמין היה יכול להיות מחובר למרכז האינסטינקטים, ולעבוד מתוך משיכה דחיה חייתיים, בלי ליחס לזה משקל רגשי (נשים). ובלי שהמין יתופעל על ידי אסטרטגיות משוכללות של מנכל על (גברים).

ואז השכל והרגש יעבדו יחד, ואז תהא הרמוניה בין גברים לנשים ולא מלחמה, ואז השכל והרגש ביחיד יצרו סינרגיה והידע המופנם מן העולם לא יקבל גישה שהיא רק שכלתנית – מן הגברים, וגישה שהיא רק רגשית מן הנשים.

גבריאל רעם.

1.3.2003

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *