שיחה תודעתית כמסע קואנטי.

רוב השיחות הרגילות עוסקות בנושאים. דשות בהם ועוברות לנושא אחר. יכול להיות קיים סוג אחר לגמרי של שיחה. שההבדל בינו לבין השיחה הרגילה זה כמו ההבדל בין הפיסיקה החומרית והמדעית הרגילה ובין פיזיקת הקוואנטים.

שיחת הקוואנטים לא עוברת מנושא לנושא, אלא לוקחת נושא וצוללת לתוכו. היא לא מעוניינת במה שנאמר, אלא במה שלא נאמר. תורת הקוואנטים עוסקת לא במוחשיות, אלא בחללים.

שיחה קוואנטית היא שיחה תודעתית. היא מגלה במה שנאמר רבדים נסתרים ובכך מרחיבה את גבולות התודעה. אך זה כמו הנחש שמחזיק את זנבו; כי אותה המידה ניתן להגיד כי כדי לגלות את החללים הפנימיים בשיחה, יש צורך ברמת תודעה ערה במיוחד. או ערה.

שיחה תודעתית היא שיחה קוואנטית מבחינה זו שהיא עוסקת  בפרא- חומר, היא עוסקת במה שקורה בתוך האטומים. בתוך המשפטים הלכאורה הכי פשוטים, בשיחה שכזו, ניתן לדבר במשך שעה על מה שבעצם קורה בשלוש שניות הראשונות. אחד משני המשוחחים אומר שלום והשני מגיב במשפט. ואז ניתן לצלול לתוך מבנה משפט התגובה, מהיכן הוא בא, ומה הוא אומר. ושם טמון כל העושר. זה עושר תודעתי. ולא כשממשיכים עם המשפט הראשון אל המשפט הבא, כי אז מחפשים את הזהב בקצה הקשת, בחוץ, בעולם. ולא בהתרחשות הפנימית. שם הזהב. ועבודת התודעה היא לצלול אל המעמקים, אל התהומות הנסתרים. לקחת את כל ההתרחשות החיצונית, כל ההתבטאות – כהזדמנות לצלול אליהם.

 כלומר, שיחה קוואנטית, היא שיחה בה צוללים לתוך האטום של השניה הראשונה.

 לחיות חיים ללא תודעה זה להחמיץ את כל העומקים, הרבדים וההסתברויות שיש בכל שניה ושניה של החיים שלנו. כלומר אדם בעל תודעה בעצם חי חיים קוואנטים. מה זה אומר לחיות חיים קוואנטים? זה אומר, כל אטום של שניה שהוא חי רווי ומלא במשמעות. כל שניה חופנת בחובה עולם ומלואו. אדם החי חיים קוואנטיים, לא רץ קדימה, הוא צולל פנימה. יש כאן האטה של קצב השיחה החיצוני, אך האצה של קצב השיחה הפנימי. סחרור של האטומים השוכנים ברבדי הנפש המוסתרים.

וזה ההבדל בין אדם בעל תודעה ואדם בלי תודעה; הרגע הוא רגע שטוח לאדם בלי תודעה. ולכן הוא צריך רגעים בעלי גירוי גבוה. שיהיה בהם אוכל טעים, או סקס מטרף, או משהו מעניין שקורה, כלומר הרגע עצמו צריך 'לעשות עיניים' וכמו 'לצאת לזנות', בכוח הגירוי שיש בו. ואז הוא צובר הרבה רגעים כאלה, אך יחד עמם מצטברת הריקנות. אדם בעל תודעה לעולם לא חש ריקנות, הוא גם לא צריך רגעים עם מקדם גירוי גבוה. עבורו, בכל רגע, באטום שלו – יש המון המון עומקים, ומבחינה זו זה כמו עם הנפש; אפשר לחיות את החיים כך שמחפשים  גירויים בעולם או שניתן לצלול לתוך הנפש ולמצוא בה עולם ומלאו. הצלילה הזאת לתוך הנפש היא כניסה לתוך עולם הקוואנטים. ולכן התפישה התודעתית לא מדברת על לעבוד את האלוהים או להאמין באלוהים, היא גם לא מתייחסת  בכלל ליקום – אין יקום, פשוט חיים בעולם הקוואנטים של התודעה. 'אדם קוואנטי' אף פעם לא הולך החוצה, תמיד פנימה. מבחינה זאת העולם הולך לכיוון הפוך; הוא הולך מן האדם אל מה שמחוצה לו; אל החברה, והיקום. המדע מתרחק מן הנפש אל העולם. ובכך הוא אנטי קוואנטי. בעוד האמנות במיטבה היא קוואנטית, בכך שהיא נוסעת מן ההתרחשות החיצונית להתרחשות הפנימית. עולם התודעה הולך רק לכיוון אחד וזה פנימה, עולם התודעה הולך מהגדול לקטן. אנחנו מדברים בעולם התודעה על אלוהים שנימצא בפנים. על אלוהים המיקרוסקופי. ובכל אחד מאיתנו יש מיקרו עולם . אנחנו יכולים להגיע לעולם הגדול דרך המיקרו עולם. רק דרך המיקרו עולם. לכן יש רק מסע אחד הוא המסע פנימה.

*

גבריאל רעם

*

ביבליוגרפיה:

אמנות השיחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *