ארכיון תגית: הכוח להיטיב

לגנוב את הכוח מן הרע

אחת מן ההתייחסויות הראשוניות ביותר של אדם למה שהוא פוגש בחייו, היא החלוקה לטוב או רע. לשון אחר: 'זה עושה לי טוב', 'זה עושה לי רע'. כל אדם או ישות ממפים את הטוב או הרע שלהם.

היחס אל שניהם הינו ערכי וסובייקטיבי. אך ניתן להתייחס לשניהם באופן אחר, פחות שגרתי. מה העוצמה של הטוב לעשות טוב, ומהי העוצמה של הרע לעשות רע? אם אדם עומד מול משהו שעושה לו רע, ומשהו שעושה לו טוב, האם העוצמה של כל אחד מהם שווה לשני? האם הכוח של הטוב לעשות טוב שווה לכוח של הרע לעשות רע? שאלה משונה. או אם אם אדם קורא ידיעה על משהו טוב  בעיתון, ולידה ידיעה על משהו רע שקרה, מה משפיע יותר, מה חודר יותר? מה יותר אפקטיבי?

הגישה בטקסט הנוכחי היא  שהטוב יהיה חלש מן הרע, זהו קונספט קשה שמעורר התנגדות קשה. הקביעה נראית שרירותית ולא צודקת. כי האדם אומר לעצמו: אם זה אכן כך, אז נראה כי מראש אני נולד לסיטואציה שאני לא יכול להרוויח בה – מבחינת זו שכוחו של הרע להרע יותר חזק מכוחו של הטוב להטיב, זה כמו שאני אגש לשחק שח מט עם אלוף העולם.

אכן, לימדו אותנו ההיפך, שהרוע נמצא בשוליים, עבריינים, ואנשים רעים, הן דמויות שחיות בשולי החברה וכוחן, בהשוואה לכוחו של החוק והצדק – דל ומוגבל. ואילו הטוב במרכז, מנסה לדחוף כל הזמן את הרוע החוצה, עם נאורות, משטרה צדק, השכלה דת.

אך, בבסיס,  הנטייה של דברים להתקלקל, גדולה יותר.

הכוח של משהו ליפול חזק יותר מאשר הכוח של משהו לעלות. למשל אם אדם זורק אבן לקומה רביעית ואם הוא מפיל אבן מקומה רביעית, לאיזו אבן יש יותר כח? לזו שנופלת

הטענה נגד קונספט זה היא, שאם זה כך, אז למה העולם לא נכחד על ידי הרע וסוף לסיפור? ובכן, יש להבין כי יש תיכנות שקיים כאן שכל הזמן מצמיח חיים, כלומר כל הזמן בא טוב חדש שמנסה להיות. אבל העובדה היא שזה לא מחזיק מעמד. והכוח שהטוב צריך לגייס כדי להתגבר על הרע הוא עצום. הוא כל פעם צריך להתחיל מחדש, בעוד שהרע (כוחות הניוון והתפוררות והקלקול) כל כך חזקים, שהם מסכלים בקלות כל נסיון של משהו חדש וגבוה לצמוח, וככל שהוא יותר גבוה כך יותר קל להם להשמיד אותו. כוחו של הטוב הוא ביכולת ליצור טוב יש מאין. הטוב ממשיך להגיע, אבל ברוב המקרים לא מצליח לממש את עצמו, הוא נקטל בדרך, ואז צריך עוד ועוד מאמץ של הטוב שלא מגיע לכלום בסוף. הרע יותר חזק ולכן הטוב צריך להתאמץ יותר. בגלל שהרע חזק יותר -הטוב צריך לעבוד יותר קשה, אבל זה לא עוזר לו לנצח. כי בטוב יש עדינות מוטבעות וברע גסות, ובמפגש בין גסות לעדינות הגסות בדרך כלל מנצחת.

ובחזרה לקונספט הבסיסי:

דברים מתפרקים כאן הרבה יותר בקלות מאשר גדלים וצומחים. כלומר, כוח הפירוק וההרס חזק הרבה יותר מכוח הצמיחה. צריך הרבה יותר כוח כדי לצמוח מאשר להרוס. או שכוח ההרס עושה את העבודה הרבה יותר בקלות מאשר כוח הבניה והצמיחה, שצריך להתאמץ הרבה יותר.

למשל עץ אגסים, איזה תלאות צריך הזרע לעבור עד שהוא מביא פרי. לעומת זאת לאחר שהפרי נפל, כמה זמן לוקח לו להרקיב?

הטוב שוחה נגד הזרם, הרע שוחה עם הזרם. הקלות של הרע להתגשם היא מקור הכוח שלו. ככל שלכוח יותר קשה להתגשם כך יש לו פחות כוח…

חיים זה נגד הזרם. בתוך מה שחי טבוע מנגנון של המשכה עצמית, כל דבר שחי רוצה להמשיך  עצמו דרך הפריה והולדה, למעשה כוח החיים, הוא כוח הסקס. יש כוח מוטבע בכל דבר חי להוליד את עצמו לפני שהוא נעלם. זה כוח חזק ממנו, אבל זה כוח מכאני, מחזורי, שכל שהוא יכול לעשות זה לגרום לחיים לשעתק את עצמם, וזאת על מנת ליפול תחת הכוח שהוא נגד החיים. שהוא הרבה יותר ועוצמתי. כוח החיים הוא הכוח להמשיך, הכוח למחזר עצמך. אבל זה משול לבני אדם שכל הזמן מוצאים עצמם יוצאים דרך דלת רק על מנת לקבל כדור בראש.

ואיך מתגברים על הכוח שמחסל את כוח החיים, ומתנכל לו כל הזמן? אנחנו צריכים לחיות נגד הזרם, כי הזרם של החיי, בסופו של דבר, הוא זרם של ניוון.

שהרי השאלה שאדם שואל עצמו מה הוא יכול לעשות מול התובנה הזו (במידה והוא מקבל אותה כמובן), ובכן התשובה היא שיש לשחות נגד כיוון הזרם של הדברים הלא טובים. וההליכה הזו נגד הזרם של הקלקול או הרוע מעבירה את הכוח מן הרע לטוב. ומחזקת אותו.

למשל עצלות, יש לעצלות הרבה כח (שוב, זה פשוט לא לעשות כלום, החוסר מאמץ של לשחות עם הזרם), אך אם אדם לא נכנע לעצלות, הוא הופך לחזק יותר, איכשהו הכוח של העצלות לא לעשות כלום עובר לצד האקטיבי, והאדם יכול להיות יותר אקטיבי ממה שהיה אם לא היה נלחם בעצלות.

מבחינת כח משיכה, אנחנו נמצאים במקום שבו כח המשיכה לדברים שיתקלקלו גדול יותר מכח הבריאה, של דברים להיווצר. (חוק מרפי).

אנו רואים את כוחות הצמיחה ומתעלמים מכוחות הקלקול והניוון. מה שקורה בחברה שלנו זה שלמדו להסוות את הרע במסווה של נאורות והשכלה.

ואז תחת המסווה של הדת וההשכלה הכח הזה יכול להמשיך להיות/לחיות .

לא ניתן לבטל את הרע, אך אדם חייב ללמוד לחיות עם זה, ולהפיק מזה את הכוחות.

אסור לבטל את הרע, כאשר אדם מבטל את הרע הוא  נחלש, כי הכוח בא מן הרע.

צריך להתחבר לקוטב המתנגד כדי לשאוב ממנו כוח.

החכמה היא לשחק עם הקוטב המתנגד, לשאוב מזה כח, אבל מבלי להרוס את עצמך.

הכוח שבא נגד החיים, כוח האנטיתיזה, הוא הכוח החשוב ביותר לחיים

אם החיים הרגילים לא יחדרו למבצר של כוחות ההרס ויגזלו מהם כוח, לא יהיה להם כוח להתמודד עם כוחות ההרס וההשמדה של החיים.

לטוב אין כוח, הוא צריך לגזול את הכוח מן הרע, וזאת על ידי פריצה לתוך הטריטוריה שלו וללכת נגד כוח הרע, ואז לפני שהטוב נבלע ברע, צריך לעשות אחורה פנה ולברוח עם הכוח של הרע. (ריקוד השטן).

הבעיה היא שהטוב בורח מן הרע ובכך מפספס את הפונטיצאל שטמון ברע מבחינת הכוח שיש בו. כוח שהטוב צריך,  הכוח הזה, טמון ברע, וצריך להתמודד עימו בדרך של ריקוד השטן (ללכת עם הרע כל הדרך ואז רגע לפני ההתמסרות לעשות 'אחורה פנה' ולחזור לטוב עם כל הכוח של הרע) כדי לגזול אותו ממנו.

***

גבריאל רעם