ארכיון תגית: חכמים

כוחות הנפש ומשקעי החוכמה (פרגמנטים).

– כל שנראה ומוחש בחיינו, הוא תוצר של כוחות הנפש

– כוחות הנפש באים מן העולם הנסתר ומעצבים את העולם הנגלה של חיינו.

– כוחות הנפש מעצבים את חיינו ויחסינו עם הזולת, כפי שהרוח מעצבת ומכיירת מכתשים וגבעות בחולות המדבר.

– הנפש מעצבת את המורפולוגיה והדינאמיקה של העולם הנגלה של חיינו, כפי שרגשות או מצב רוח – מעצבים את התנוחה של גופינו בישיבה או בעמידה.

– הסגנון של תנועות או תנוחת הגוף אינו מקרי או סתמי, הוא מונע ומעוצב על ידי מצב הנפש בזמן נתון.

– כך גם בחיינו: כל שאנו עושים ומגיעים אליו – נוצר בגלל כוחות הנפש.

– אך יש להפריד בין כוחות הנפש לכוחות הרגש.

– כפי שכוחות הנפש מכיירים את חיינו ומניעים אותם לקראת מטרה, כוחות הרגש יוצרים ביצה טובענית, בה האדם שוקע ונעלם.

– אדם המונע על ידי כוחות הרגש, מרוכז בעצמו. אדם המונע על ידי כוחות הנפש – מרוכז בחיים עצמם.

– אדם שחייו מתעצבים על ידי הרגש, חי חיים עקרים.

– אדם שחייו מתעצבים על כוחות הנפש – חי חיים לקראת תוצר, תוצאה, מטרה ופרי.

– הפרי של חיים המונעים על ידי כוחות הנפש היא החוכמה. (התוצר של חיים המונעים על ידי הרגש הוא האושר).

– אדם שעבר מן העולם ולא ייצר חוכמה, מבחינת הנפש, חי חיים עקרים.

– חוכמה היא התוצר הסופי, והיא מגיעה בסופו של דבר או לא באה כלל.

– החוכמה אף פעם לא נוכחת כצעד מקדים. בתחילה קיימת תמימות, (או בערות), אך אם כוחות הנפש פעילים, הם מתמירים את התמימות הבתולית – לחוכמה בשלה ובוגרת.

– הנפש היא הכוח המכייר, תודעה צרת האופקים -היא הכוח הבולם, וחוכמה היא המשקע שנוצר בנקודת החיכוך בין השתיים.

– ללא תודעה ערה ורחבה, ללא נפש דינאמית ומשוחררת – הכוחות של הנורמות החברתיות, הטכנולוגיה והטכנוקרטיה – יבלמו וישתקו את בית החרושת האנושי לייצור החוכמה.

– חוויותינו משולים לצוף, והחוכמה שעלינו להפיק מהם – משולה לדבש.

– האלים שלחו אותנו לכאן כדבורים שעליהן לייצר את דבש החוכמה. (אך אנו מחפשים צוף כדי ליהנות ולא כדי ליצור ממנו דבש).

– האלים 'קוטפים' את עודפי החוכמה כהחזר להשקעתם העסקית בבני האדם. כחקלאי המוסק את הזיתים לאחר שהשקיע בגידול וטיפוח עצי הזית.

– אין להשיג חוכמה ללא אינטליגנציה.

– אינטליגנציה עבור החוכמה, היא כמו כורה הפחם עבור הפחם. בלעדיו, אין פחם.

– אינטליגנציה היא פעילות נואשת של מי שכלוא במחשכי עולם הנגלה – מצד אחד, ובמבוכי הארגון החברתי – מצד שני. והמנסה לאסוף ולעבד רמזים שיתנו לו מושג אודות מה שקורה.

– אינטליגנציה היא שחייה נגד זרם החיים, כדי להגיע למקור ולהבין מהיכן התופעות הנגלות – נובעות.

– חוכמה היא המשכורת שפועל האינטליגנציה מקבל לאחר שביצע עבודה מוצלחת.

– חכם הנו פועל אינטליגנטי מתוגמל. וחוכמה היא התגמול.

– חוכמה היא משקע זעיר לאחר ים של מאמצים כבירים.

– כדי להגיע לחוכמה – על כל 10,000 מבויים סתומים, תסכולים, בלבולים, הליכות לאיבוד וחוסר התמצאויות – צריך לבצע כ1000 פעילויות אינטליגנטיות ומתוכן יאספו כ-10 משקעי חוכמה.

– ללא הליכה לאיבוד בממלכת הנגלה, אין שוועה לאמת. וללא שוועה אמיתית לאמת, לא תיווצר פעילות אינטליגנטית, וללא פעילות של האינטליגנציה – לא תיווצר חוכמה.

– וחוכמה היא הפרי בתוכו גלום וחבוי גלעין האמת.

הערת סיום:

וכך החוכמה היא המעטה או העטיפה – בתוכו שוכנת האמת.

כל בני האדם, מגורשים מן ההתחלה מן האמת של חייהם וקיומם. חלק קטן לא מסוגל לחיות בלעדיה, ואלה בני אדם המונעים על ידי הנפש. אך הרוב מגיע אליה רק לאחר שהוא נתקל במעצור, כמו בעיה נפשית, או מחלה. מעצור שמפריע להם להגיע למחוז האושר ואז הם מחפשים את האמת. אבל זהו כבר חיפוש מוטה, כי אינו מתבצע מתוך הזדקקות אונטולוגית. ואם מוצאים אמת כלשהי, אז יישומה יהיה יישום מניפולטיבי; כי לאחר שמוצאים רסיסי אמת – מעבדים, מלטשים ואף מסרסים אותם, כדי לזכות באושר ובאיכות חיים.

וזה ההבדל בינם לבין התועים האינטליגנטיים: הם מחפשים אותה מתוך צורך קיומי שבא מן הנפש. והתגמול והגמול שלהם הוא לא בהתקרבות למצב של אושר, או יציאה ממצב תקוע או חולני, אלא בעצם מציאתה של פנינת האמת השוכנת בצדפת החוכמה.


——————————————————————————–

גבריאל רעם

18.10.2005

 

על החוכמה.(פרגמנטים).


1. חוכמה היא השילוב בין היכולת לראות מעבר ולראות פנימה:

2. חוכמה היא היכולת לראות מבעד ומעבר למה שמקובל, ומובן מאליו.

3. חוכמה נוצרת כשהתודעה מסוגלת לצאת אל מחוץ למוסכמות ולחשיבה השבלונית. אל המרחב הפתוח והפראי של המציאות כמות שהיא.

4. חוכמה היא היכולת להגיע לתמונה הרחבה.

5. חוכמה היא גם היכולת לראות ולהבחין במה שקורה מתחת ובתוך זה שמנסה להסתיר אותה.

6. חוכמה נוצרת כשהתודעה מסוגלת לחדור מבעד למסכות, ולהגיע למהות הסמויה.

7. חוכמה מנפה את מה שגלוי כדי לנסות ולמצוא בו את הסמוי.

8. מה שסמוי היום, היה פעם גלוי, והוא הפך לסמוי בגלל הקושי של בני האדם להתמודד עם המשמעות שלו.

9. החכם יודע כי כדי להגיע למציאות האמיתית, עליו להתייחס אל מה שקיים ונחווה כמציאות, כאל חומר גלם אותו הוא יכול לזקק וממנו להפיק, את המציאות האמיתית.

10. החכם מזקק ומעבד את מה שקיים ומתמיר אותו (עושה סובלימציה) למה שהיה אמור להיות.

11. חוכמה היא שמן הזית, פיקחות היא זיתים כבושים וטיפשות זה לאכול אותם ללא עיבוד כלשהו.

12. החכם מעבד את חומרי הגלם של החיים ומפיק מהם תובנה ומשמעות. הטיפש לוקח את החיים כמות שהם, מתייחס לחומר הגלם כאילו שהוא מוצר מוגמר.

13. החיים הפכו לחומר גלם עבור החוכמה, מכיוון שהאמת והמהות של הקיום האנושי פינו מקומם לעטיפות הנוחות, והסיפורים שאנו מעדיפים לספר לעצמנו, אודות עצמנו והקיום. ואז על השואף לחוכמה לעבד את שהוא פוגש ברמה החיצונית, כדי להפיק ממנה את הרמה הפנימית.

14. החוכמה היא חוכמה רק במקום בו המשמעות המקורית הלכה לאיבוד מפני התווית ומראית העין. במקום בו המהות קורנת בפני עצמה, ללא מחסום, אין צורך בחוכמה והיא לא תהיה קיימת. יש לה קיום רק במקום בו האמת מצויה בגלות.

15. חכם יודע שהאמת היא חיה בסכנת הכחדה. הוא שייך ל'ירוקים' של עולם התודעה, מנסה להציל ולשמר אודים מוצלים מאש.

16. החכם הוא סוכן זר בארץ הטיפשות. אוי לו אם יתגלה, שהרי הטיפשים לא יודעים שהם כאלה. מתן פומבי לשליחותו יחשוף את ערוותם.

17. החכם עובד בחשאי, לאט ובעיקר בסבלנות; מסנן אלפי טונות של עפר בעבור גרגר זהב אחד.

18. עיניו של החכם פקוחות והוא מבין את המציאות. "החכם עינו בראשו, והכסיל בחשך הולך…" קוהלת, ב, י"ד.

19. מה שעושה את החכם לכזה, זה שהוא רואה ושם לב לאשר הרוב לוקח כמובן מאליו.

20. החכם מתבונן (תבונה), הפיקח מביט (זווית מסוימת), הטיפש מסתכל (סכלות). .

21. החכם רואה, מכיוון שהוא מתבונן, הטיפש לא רואה מכיוון שהוא רק מסתכל. והמשכיל מבין רק את מה שהוא יכול לבדוק בתוקף הידע שיש לו, והידע מאיר רק זווית מסוימת, (הידע תמיד מוגבל, החוכמה תמיד אינסופית.) ועל כן הוא מביט. עמנואל קאנט אמר: Science is organized knowledge. Wisdom is organized life

22. ההבדל בין חכם לטיפש, שהטיפש 'כבר יודע', והחכם מתאמץ כל הזמן לדעת. ("אני יודע שאיני יודע, יש כאלה שגם את זה לא יודעים". סוקרטס).

23. חוכמה נוצרת כתוצאה מנואשות ומפחד. החכם מפחד ממה שיכול להתרחש עליו מן הכיוון של הלא ידוע, ועל כן מנסה להרחיב את תחום הידוע על חשבון הלא ידוע. הטיפש שאנן, מבוצר בתחומי מה שהוא יודע, בטוח שזה כל העולם.

24. החכם הוא יחידת המודיעין של התודעה, ניצב כל הזמן על הגבול בין הידוע ללא ידוע, מחפש אותות באזור החשוך, בצד שמעבר, כדי לתרגמן לחיים כאן ועכשיו.

25. הטיפשות עוסקת בתשובות, ומנסה לאסוף ולצרוך עוד ועוד תשובות (על שאלות שאף פעם לא צצו). החכם עוסק בשאלות ובמקום לסתום אותם בתשובות הוא תמיד מעדיף להרחיב ולהעמיק את תחום ועומק השאלה עצמה. (עוסק בטיפולי שורש במקום בסתימות).

26. החכם מטיל כל הזמן ספק במה שברור, מוחשי ומובן מאליו. יודע כי הבנה מיידית, זמינה וקולקטיבית – בדרך כלל מסתירה מאחוריה חוסר הבנה ביחס לתהליכים עמוקים.

27. הטיפש נותר כזה, מתוך נוחיות ומתוך חשש להתמודד עם אמת שהמערכת הפסיכולוגית שלו לא מסוגלת לעכל.

28. החסם הגדול בפני האמת היא חיי הפנטסיה. ואנו חיים בפנטסיה כדי לשמר דימוי עצמי גבוה ומחמיא. חשיפת האמת, תמיד תקטין את הדימוי העצמי, שתמיד מתנפח כתוצאה מן הסיפורים הנוחים שאנו מספרים לעצמנו אודות עצמנו והחיים. (מעדיפים אותם על פני האמת הנוקבת).

29. החכם, אוהב יותר את האמת מאשר את התחושה הטובה שלו מעצמו ולגבי עצמו.

30. איזהו חכם? זה המסוגל לצהול מאושר גם כאשר האמת שהוא מגלה מכאיבה לו.

31. החכם הוא זה המסוגל לשלם עבור החוכמה במחיר נוחות והרמוניה אישיים. אם אינו מסוגל לעשות זאת – לעולם לא יהיה חכם באמת.

32. החוכמה האמיתית תמיד נבלמת ונעצרת בנקודת הגבול שבין האמת אודות האדם עצמו, כמות שהוא ובין הרגשות המנופחים של אותו אדם.

33. הטיפש נותר בטיפשותו כי אינו יודע. אך הוא לא יודע, לא כי אף אחד לא לימד אותו (או שהוא לא למד). הוא לא למד כי הוא לא רוצה לדעת. כי אם ידע זה יכער ויפגע בתמונת העולם והעצמי שצייר לעצמו.

34. האמת, תמיד תכווץ את גבולות האני ותצמצם את תחושת השאננות הנוכחיים. אם היא לא עושה זאת, זו אמת לא מרשימה במיוחד.

35. החכם הוא סוחר, והאמת היא אבני חן. והתשלום הוא ברגשות כוזבים, שאין להם מקום מבחינת המציאות. ככל שהאדם אותנטי יותר והוא מוכן לשלם, יותר, כך יהיו ברשותו יותר אמיתות, וכך יעשה חכם יותר.

36. החכם רואה את שאחרים לא רואים, כי הוא מוכן להתעמת עם אמיתות קשות יותר.

37. מרחבי התודעה של החכם, נקנו ביזע ועמל. תוך כדי ייבוש ביצות הרגש הבולעניות והדביקות.

38. אדם שנותן לרגשותיו לגדול פרא לעולם לא יהיה חכם.

39. האויב הגדול של החוכמה הם רגשות שגדלו פרא, ובגלל שהם כה חזקים ופרועים הם משתלטים על המרחב הנקי של התודעה.

40. נקודת ההיפוך בין טיפשות לחכמה, אם כן, מצויה לא בתודעה, אלא בביצות הרגש. מי שלא מוכן לייבש את ביצות הרגש, כלומר להקריב את הסיפורים שהוא מספר לעצמו (אודות עצמו והעולם) – לטובת המציאות כמות שהיא – לעולם לא יהיה חכם.

41. חכם הוא זה שרואה ומוכן לראות את המציאות כמות שהיא.

42. החכם בדרך כלל יותר פסימי ממי שחכם פחות ממנו.(ולראיה ספר קוהלת. ("הבל הבלים הכל הבל…") מלים הנגזרות מן השרש ח.כ.ם, מופיעות בו חמישים ואחת פעם) אך בהיותו חכם, הפסימיות הזו מרגשת אותו יותר מן האופטימיות את הטיפש.

43. חכם הוא אדם שאמת העירומה עושה לו את זה, יותר מן הפנטסיות הנעימות והמחמיאות ביותר.

44. החוכמה היא אנטי אופנתית. החוכמה היא תמיד קלאסית. כי האמת אף פעם לא מתיישנת. וערכה עולה ככל שאדם והמין האנושי שוגים בסיפורים מומצאים אודות העולם, מאשר בעולם עצמו.

45. פעם, זו לא הייתה חוכמה גדולה להיות חכם, כיום כל פרור חוכמה קורן ובוהק באור יקרות. מכיוון שכיום העולם נשלט על ידי תדמיות במקום על ידי מהויות.

46. התדמית היא מה שמסתיר את האמת, ובא במקומה. (רעיון הסימולקרה של בודריאר).

47. התדמית תמיד מחמיאה למה שקיים, החוכמה תמיד מקוננת על מהות שנקברה תחת עולם התדמיות.

48. החוכמה היא חוכמה רק על רקע כיסוי האמת על ידי תדמיות ועל ידי ההתעלמות ממנה.

49. במקום בו האמת מולכת – אין צורך ומקום לחוכמה.

50. החוכמה היא אור. במקום חשוך (בורות, בערות, טפשות, שינה) – היא קורנת ומאירה את הדרך והמציאות. במקום שהוא ממילא מואר (תודעה ערה) – רישומה מועט, אם בכלל.