ארכיון תגית: ילדות

התקרבות, התרחקות.

א. כילדים אנו מתרחקים מהורינו.
כמתבגרים אנו בתהליך של התנתקות.
כמבוגרים, מבקרים, לעיתים.

כהורים, אנו קשורים לילדינו.
כהורים למתבגרים – אנו מתייסרים עימם.
כהורים למבוגרים, אנו מייחלים מהם למגע אנושי.

הילדים במסע הרחק ורחוק מן המעיין ההורי.
ההורים במרוץ אחר הילד המתרחק.
שניהם נועדו למרדף האבוד: הילד, לצעדי ניכור מתמהרים,
ההורה לקריסה אל תוך הטרגיות הבודדה.

ב. ואז יום אחד, אנו הורים מזדקנים
ילדינו כבר הרחק הרחק מאיתנו.
והנה גם אנו כבר פחות במרדף אחריהם.
אלא במסלול אחר, הולכים מתקרבים להורינו.

מזמן הם לא איתנו.
אך מעולם לא היינו קרובים יותר.
וכל יום שעובר אנו מבינים אותם יותר
אנו איתם יותר. והם יותר ויותר עמוק בליבנו.

כל יום שעובר
כואב יותר, מתחרטים יותר:
על הריחוק, על הניכור,
על הנטישה.
**
5/4/14
גבריאל רעם

מבוגרים הם הילדים של החיים- שיר.

 

מבוגרים הם הילדים של החיים.

חסר ישע ומבולבלים,

תועים הם בלבירינט של החיים.

ללא אב, ללא אם,

ללא דואג, ללא פורש חסות.


ילדים נטושים של החיים.

אלפי מכשפות נוהמות מאחורי העצים ביער המפחיד.

עוד מעט יבלע אותם הלילה הגדול.


המבוגרים הם הילדים של החיים.

חסרי ישע ומבולבלים טועים

בליברינט חייהם.

ללא אב, ללא אם

ללא דואג ללא פורש חסות.


אין אב, אין אם.

אין מי שיחזיק את היד הקטנה

בלילות המפחידים.

לילות שחוזרים,

שמתמשכים

שמתארכים.


ילדים של החיים.

הילדים האמיתיים.

יתומים של החיים,

דווקא כשצריך כל כך

אבא ואמא.

אמא…


5.3.2002