ארכיון תגית: כוח הסקס

מיניות, הולכת השולל הגדולה.

                                                   (מתוך שיחה עם ס.)

אתחיל באנקדוטה, אתמול ציפיתי בבי בי סי פריים, בתכנית ותיקה ואהובה בבריטניה: 'מאסטר מיינד', שזה מעין חידון למתקדמים, ושם מישהו בחר בנושא: "שערוריות בפרלמנט", ושאל אותו המנחה, לאחר מכן, למה אנשים כל כך מתעניינים בשערוריות בפרלמנט, ותשובתו הייתה: בגלל סקס. (רוב השערוריות הן על רקע מיני, בדרך כלל). דוגמה נוספת, לאחרונה התעורר עניין עצום בתכנית: 'הישרדות', ומדוע כל כך? גברים ונשים צעירים עם גופות חטובים, בטבע הפראי, עם בגדי ים מינימאליים – סקס. למעשה זה מה שמעניין בני אדם יותר מכל. כך בקשר לעניין כלפי חוץ, וכלפי פנים, כל נושא הדימוי העצמי של האדם נשען בעיקר על שביעות הרצון שלו מן הציפיות שלו באשר ליחסי המין שלו. או ההגשמה המינית שלו.

הייתי אומר ששמונים עד תשעים אחוז מאיך הבן אדם מקבל את עצמו ואיך הוא מעריך את עצמו -קשורים ותלויים בשביעות הרצון שלו מן ההצלחה המינית שלו.

וכאן באה הנקודה הבאה: כמעט אף אחד לא מרוצה מהמיניות שלו אבל כל אחד בטוח שזה הדפק האישי שלו.

המיניות אמורה להסב לאדם קורת רוח, אך למעשה היא מסבה לו יותר מורת רוח .

מורת רוח זה תשעים אחוז וקורת רוח ה עשרה אחוז. ומה שחי בשמונים אחוז שמפרידים בין המורת רוח לקורת רוח זה פנטסיה.

וכך אנשים חיים עם שביעות רצון של עשרה אחוז, אבל הבן אדם מאמין שמגיע לו 90 אחוז של קורת רוח, אז הוא מגשר על הפער בפנטסיות ומשאלות לב (Wishful thinking). או בא בטענות לעצמו או לפרטנר. אבל הרעיון העיקרי שאני רוצה להביע כאן הוא: שהיחס של האדם למיניות של עצמו לא קשורה כלל לפסיכולוגיה שלו לגבי המיניות, או לתאבון המיני הפרטי שלו, זה קשור לשטיפת מח חברתית, החברה בעצם יוצרת סוג של דת אצל בני אדם שזו הדת המינית, והיא אומרת להם: " נכון, אתם סובלים והחיים שלכם לא מאושרים ואתם עובדים קשה ויש לכם מריבות… אבל אתה תפצה את עצמך על כל זה בחגיגה המינית. ואנשים אכן מצפים שזה יקרה, ואז או שזה לא קורה ואם זה קורה זה די מאכזב ביחס להבטחות שקיבל ולציפיות שפיתח. וזאת משום שהמין זו הולכת שולל אחת גדולה, מנפחים את זה מעל ומעבר לכל פרופורציה, (אלא אם כן מישהו מכור לזה ואז הוא מפיק מזה הנאה התמכרותית).

סקס הוא גירוי, אמנם מגה-גרוי, אבל בכל זאת, גירוי. הגירוי עצום וכשמגיעים לזה, אז אף אחד לא מודה שאולי המלך לא ממש עירום, (שהרי הנאה בכל אופן יש כאן) אבל הלבוש שלו לא משהו. ובכל אופן זה לא עומד בפרופורציה להבטחות ולציפיות.

לאחר מכן ישנה השתוקקות מינית שנבנתה עד לרגע זה והיא דורשת פורקן ומימוש. הסקס עצמו הוא, אקט מכאני, שמעצים את הגירוי עוד ועוד עד שמגיעים לאיזושהי התפרקות של אנרגיה שגורמת לתענוג של כמה שניות.

אין במיניות בשורה גדולה ולא תהיה בשורה גדולה. המיניות החזקה ביותר חוגגת ברגע שהזרות של בן אדם שאתה לא מכיר הופכת לזרות של אינטימיות מינית. אז המיניות נמצאת בשיאה. בקו הגבול שבין זרות להפלת המחיצות. הרגע של הכיבוש או ההיכבשות. שמסומל יותר מכל ברגע של הורדת הבגדים. אתה פוגש משהי בספריה שלום שלום ולאחר שעתיים אתם במיטה. זו הפנטסיה המינית האולטימטיבית. הרגע הזה של הורדת הבגדים וידיעה שהולכת להיות חדירה, הוא רגע של סיפוק עילאי, ורגע של ניתוץ נורמות חברתיות- אכילה מהפרי האסור. אחרי הרגע הזה זו ירידת הריגוש כל הדרך עוד ועוד ועוד.. השיא נמצא במפגש בין זרים והורדת הבגדים מהרגע הזה והלאה זה הולך ויורד.

אבל מה קורה בחדרי המיטות? אנשים רבים בחדרי המיטות שלהם עורפים לעצמם את הראש ולבני/בנות זוג שלהם בגלל איזושהי מוסכמות חברתיות שאמרות אתה צריך לחוות איזו חגיגה מינית פראית ואם אתה לא חווה אתה משוכנע שלך או לבת זוג שלך יש בעה. הגדיל לעשות פרויד, שאמר שכל הפסיכולוגיה שלך נובעת מבעיות מיניות וכל הבעיות המיניות שלך נובעות מהפסיכולוגיה שלך. הוא קשר קשר גורדי http://tinyurl.com/54w4pz

שיהיה קשה לצאת ממנו, אך הקשר הגורדי הזה צריך להיות בין המיניות לבין הסוציולוגיה, לא בין המיניות לבין הפסיכולוגיה.


הגירוי עצום ומתעצם בכוח מה שהחברה משדרת אודות המיניות ליחיד. הכל ספוג מיניות, ספוג גירויים מיניים והבטחות מיניות. אך אין פרופורציה בין גודל וכמות הגירויים ובין מימושו. הדרך היחידה לגשר על הפער הזה זה לקיים יחסים כל פעם עם בן/בת זוג חדשה. אבל גם זה יורד בסופו של דבר, הכי פחות מיניות יש במערכות יחסים קבועים, כי המיניות היא בשיאה כשיש שבירה של מחסום, שבירה של גדר, אכילה מפירות אסורים, ברגע שהפירות מותרים כבר אין גירוי.

כולם מעמידים פנים לגבי המיניות שלהם, וכולם מאוכזבים, אבל לא רוצים להודות בזה. כי הם לא רוצים לצאת ככאלה שחיים בפספוס מיני בשעה שהיתר מעמידים פנים שאצלם הכל בסדר. יש כאן העמדת פנים אחת גדולה. יש סיפור שמתאר את זה:
שני אחים הגיעו לבן מלך לארוחה, והיו רעבים מאוד. תוך שהם ממתינים לבן המלך שיגיע, שהם מסובין מסביב לשולחן אחד מהם לא התאפק ושלח כף אל מחית צהובה. שם אותה בפה והתחיל לדמוע מהחרדל החריף. שאל אותו אחיו, למה אתה בוכה אחי?
חשב ואמר לעצמו, למה שרק אני אדפק, וענה לו, התעצבתי כי נזכרתי בחבר שלי מאוד טוב, שטבע בנהר לפני כמה חודשים..
לא חשד האח השני ולקח כף עוד יותר גדולה אל פיו. והתחיל לבכות גם הוא.
שאל אותו האח הראשון, (בלעג) למה אתה בוכה אחי? ענה לו, אני בוכה כי אני מצטער צער גדול
על מה?
על כך שלא טבעת איתו בנהר..

לכולם יש סקס דפוק ואני לא אגלה כדי שהם לפחות יסבלו כמוני, ואולי הם חשבו שהסקס שלי הוא על הכיפאק. למה שאני אהיה הדפוק היחידי? אז כולם ישקרו את כולם. המוסכמה היא שהסקס צריך להיות אחלה ואם הוא לא אחלה אז יש בעיה. לא מדברים על זה, והכי חמור, לא מדברים על זה בתוך הזוגיות עצמה. כי הצבעה על בעיה, תביא לפיצוץ אדיר, כי כל הדימוי העצמי של כל אחד מן השניים בנוי על זה.

אז מצד אחד יש את המוסכמה החברתית שהסקס צריך להיות אחלה, מצד שני אני לא יכול לספק את זה עם בת זוג קבועה, וגם אם אני מצליח לעשות את זה- אז גם זה דועך.. זה המיתוס הגדול.. הברווז הגדול..
הנאה מסקס קשורה ליכולת לקיים סקס עם בני זוג בעלי משיכה מינית משמונה והלאה. ועל כן מי שנהנה בדרך כלל מסקס אלו אנשים עד גיל 25 ושרמת המשיכה שלהם היא מ 8 ומעלה. כל היתר מקבלים את השאריות.

צריך להוריד את המסכה מעל המיניות…

זה גירוי שגדל למימדי על, שתפח מעל ומעבר.. הרוב זה בלון מלא בפנטסיה. .כולם מפנטזים, כולם משתוקקים, מקוים, חולמים על עוגות שוקולד עסיסיות, אך מסתפקים בחתיכות לחם יבש משלשום.

וכאן נשאלת השאלה: איך הגענו למצב הזה? שהכל סובב סביב זה, אבל בפועל, בחדרי חדרים, זה בלון ללא אויר? האם תמיד זה היה כך? האם הגירוי המיני התעצם? האם החברה יותר שוטפת את המוח בנושא הזה?

המיניות בבסיסה היא דחף ביולוגי שהושם בנו על ידי הטבע, שצופה בהרבה שכבות של הנאה כדי שיהיה לנו מוטיבציה לקיים יחסי מין ולהמשיך את המין האנושי. אבל החברה לקחה את הדבר הזה והעצימה אותו ורתמה אותו לצרכיה והיות שזו חברה שבבסיס שלה היא מכורה לגירויים, עובדת על גירויים ועל המערכת הכי נמוכה, זה ברור שסקס יהפוך בעצם לאליל בחברה הזו. החברה לוקחת את האנרגיה המינית הזו, ורותמת אותה לצרכיה.

הרחבה של נושא תיעול המיניות לצרכים חברתיים בסיפרו של מישל פוקו: תולדות המיניות הרצון לדעת – http://tinyurl.com/f9yqm

לסיכום: השאיפה הגדולה ביותר של אדם תודעתי צריכה להיות שהוא יהיה מסוגל לדבר על המיניות באופן חפשי עם הפרטנר שלו, מה שלא קורה. ולתקשר את המיניות, בדיאלוגים, אבל בדרך כלל זה לא קורה, כל אחד לוקח את השני בתור אובייקט. וברגע שנפתח דיאלוג אמנם נפתח פתח חדש, אך המלכודות כאן הן גדולות , זה נושא מאוד טעון וזה אזור מאוד טעון ובעייתי, לא לחינם אף אחד לא מדבר על זה, אנחנו עושים סקס אבל אף אחד לא מדבר על זה, זה מטורף בעיני, אנשים יודעים שאם הם ידברו בסקס על מה קורה להם יתפוצץ המוקש הראשון מוקדם. זה נושא רגיש וטעון.

גבריאל רעם, 21.5.2008

כוח הסקס


* "אף פעם זה לא הזמן הנכון".


* "בריאות האישה מתדרדרת ככל שמתקרב זמן הסקס ומשתפרת ככל ששנתך

עמוקה יותר".


* "אם זה נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, זה כנראה המצב".


*"זמינות היא עניין של זמן. ברגע שבו אתה מתעניין, זה הרגע בו

הן מוצאות מישהו אחר".


* "כל פעולה חביבה גוררת תגובה לא-חביבה".


* "סקס הוא תורשתי. אם להורים שלך לא היה את זה, סביר להניח שגם

לך לא".


מתוך: 'חוקי מרפי'


——————————————————————————–

איך שלא נסתכל על זה, לסקס יש כוח עצום עלינו. אך מהו הכח הזה, המתחיל באזור החלציים, שולח ענני ערפול ותשוקה אל הראש ומתעתע בכל אדם, יהא הפשוט ביותר או ראש המדינה. ואין איש, אין איש, או אישה, שהכוח הזה פוסח עליהם. לא גיל, לא מראה ולא משלח יד – בכולם משתלח הכוח הזה, כוח המין; מתפרע מן החלציים ואין אור אדום או צהוב. רובנו חיים עם כוחות הגרילה הללו, המסתערים חופשי במרחבי ממלכתנו- וקצרה ידנו… ולרב שבים הכוחות לבסיסם -שמתחת לחגורה- באין כיבוש או באין כובש. לכאורה, נושא הסקס הינו מתירני ביותר כיום, ועם זאת, עדיין מלא ביותר בעכבות. אכן, הכל עושה עיניים והכל מבטיח. ההבטחה חוגגת בפרסומות, בסרטים ובמחשופים. ועם זאת ולמרות כל החגיגה המתירנית הזו כביכול – אין כל יחס בין עומק ועוצמת התשוקה שמעוררות הפרסומות, התלבושות והסרטים – ובין אפיקי הפורקן. טבעו של הסקס שהוא פורץ אל אפיקים חדשים, סקרן וחטטן הוא, והשגרה וההרגל מרדימים את טבעו. אך החברה הזו שלנו משגעת את יצר המין, כל הזמן וכל פעם מחדש – עם רמיזות מפה ועד הודעה חדשה. ועם זאת – באותה הנשימה כמעט – היא מקבעת ומרבעת את טבעו הבסיסי ואת פורקנו – בצינוק הצר של הנורמה החברתית 'זה לא יפה להתנהג ככה'( היוצרת עכבות ומעצורים – ביחיד – בעיקר אצל נשים( בדרך למוצא הטבעי של הסקס הראשוני. שלא לדבר על מוסד הנישואין, שבעצם טבעו יוצר הגבלה ומחסום על יצר המין. אמנם פה ושם שומעים על בגידות, אך האזרח השקט והפעוט, המאבד עם כל שנה שעוברת את כח המשיכה הטבעי שהיה לו לפני החתונה – לאחר שניים וחצי נסיונות כושלים ועלובים – נותר כלוא במוסד הנישואין המסורבל, המשמים ונעדר המיניות הממסד, כמובן, יטיף לרענון התשוקה המינית בתוככי מוסד הנישואין על ידי טיפים תמוהים למיניהם, אך הכוח שבחלציים עורג לסקס האמיתי, זה שרק יכול לבוא עם החידוש והריגוש הראשוני, זה המצוי בשדות הזרים וכל שנה שעוברת רק מחזקת את הבריחים על דלתות המיניות של

הנישואין.

כוח הסקס. ואין איש ואין אישה החסינים בפני שפת הפיתויים של הסקס. הסקס הוא האיסור הגדול, הפיתוי הגדול ועל כן כל הזמן על דל שפתנו ובמוחנו  משתוללת סופת הסקס, כל שניה שעוברת – כפסע בינה ובין פורקן מיני עם עוברי/עוברות אורח מדיפי רמזים ואיתותים מיניים. ואין לנו פורקן ואין לנו הקלה, לא בימים ולא בלילות, לא בבגרותנו ולא בזקנתנו.

ומה היה קורה לו החברה הייתה מבטלת ומסירה חלק מן האיסורים החברתיים הללו על המין? הדעת נותנת כי אז לבטח כל העולם היה כר השתגלות אחד ענק. אך האמנם? האמת היא, שלו זה היה אכן קורה – כל המכונה התעשייתית והמסחרית האדירה הזו הייתה קורסת… כי הסוד הוא שככל שמתעורר כוח הסקס ומתגבר כתוצאה מפיתויים וגירויים אך לא בא אל פורקנו – כן גובה החברה דיווידנדים שמנים יותר. הכיצד? ובכן ה'דלק' של עסקי העבודה והפיריון שלנו הוא כח הסקס, כח המתועל אל אפיקי פרנסה וקריירה. )ראו בהקשר זה את סיפרו של מישל פוקו: "תולדות המיניות", יצא בעברית(, וככל שהכוח הפוטנציאלי יהא או יעשה אינטנסיבי יותר – כך האנרגיה המתועלת לעבודה תהא חזקה ותועלתית יותר. כמו חזירים המגודלים ומפוטמים לא כדי שישתכשכו להם במימי המדמנה שכה חביבה עליהם, אלא כדי לתעל את משמניהם לצלחות של סועדים נהנתנים. אך זהו מצב שאינו נאמן למקור, שהרי לא כחזירים הנשחטים כדי לעבור הסבה לא טבעית – אנו. כי שלא כחזירים – שצריכים למות כדי להיות מתועלים – אנו חיים, ותוך כדי מהלך חיינו אנו עושים את ההסבה הזו של האנרגיה המינית -לאנרגיה תפקודית, כך שהמשל היותר קולע הוא: כריש שהריח דם ואחר כך נשלח לסחוב קורות כבדות בשירות הצי. כך אנו עם כח הסקס שבנו .למעשה כל צירי ומיסבי החברה הזו עובדים על אנרגיה העצומה הזו, אנרגיה מינית. כך שחלילה לה לחברתנו מלתת ליצר המין פורקן מלא – מצד אחד, ומצד שני חלילה לה מלחדול מלעורר אותו באלפי דרכים סמויות יותר וסמויות פחות. ובינתיים? בינתיים הוזים, קוראים ומדברים בעיקר מדברים, על-סקס, סקס סקססקסקסקסקס…

מה שאמור היה להיות הדבר הפשוט והטבעי ביותר שחיות עושות כמו לאכול וללכת לשירותים כמו שעושים הקופים הקרובים לנו ביותר גנטית: הבונבואים נהפך עבורנו למיסטיקה, לקושי ולמרכז מחשבותינו הלא ממומשות כל הזמן. מתחת לגיל הנישואין מועטות החוויות המיניות מחמת חסר ניסיון, פחדים וחששות. לאחר גיל הנישואין חוסר האטרקטיביות האישי המתעצם מדי שנה, שלא לדבר על גדר הנשואים העבה, שמציבה איסור וקושי – גורמים לנושא המין להפוך יותר למיתוס מאשר למימוש חי ואמיתי. ובינתיים המיתוס והפנטזיה המיניים- מטופחים ומתעצמים כל הזמן – על ידי רמיזות, בדיחות גסות, לבוש פרובוקטיבי ומבטי עיניים -שלבסוף לא מתממשים לכלום. כי מעטים מקיימים את מה שהמונים הוזים בשקט בשקט. התחושה היא שכולם עושים את זה חוץ ממך, בשעה שרק קומץ קטן בעל קסם אישי או סטאטוס חברתי ונתונים אישיים מפתים מקיים זאת הלכה למעשה. כמעט אף אחד לא יודע איך לגשת לעניין, איך להביע עניין מיני. רובנו ילדים בני שלוש בעניין, בורים באמנות החיזור, ההקסמה והריכוך. מאוד לא מלוטשים בתחום הזה, עילגים להחריד. ובהעדר ערוץ מובנה וסדור להבעה של עניין מיני – הוא נדחף אל מתחת לשטיח הגופני; ובא לביטוי בשפת גוף המלאה במתחים מיניים. כך שבכל מקום ובכל זמן – האוויר מלא וטעון בסקס, כאוויר טעון בחשמל סטאטי בטרום פרוץ סערת ברקים. וזה קיים בכל מקום, ממש בכל מקום; במעלית במקומות עבודה, בבית חולים, באוטובוס, וכולם מתאמצים להראות שזה הדבר האחרון שיש להם בראש, אך חוץ מזה לרובנו אין הרבה בראש. כך שהחשמל הטעון הזה וחוסר הפריקה שלו הם כמו ענן ענקי התלוי כל הזמן מעל לראשנו. כל רגע הוא דקה לפני המימוש של מיניות מזדמנת, אך אנו ממדרים וממתנים לא מחלישים, חלילה את עוצמת הענן הזה על ידי עבודה כמו חמורים, תלוש המשכורת שלנו טעון ונוטף מיניות… ריצה כמו עכברושים במעלה מסלול הקריירה ורחרוח כמו כלבים בקניונים ענקיים – כל זה נעשה עם עודף האנרגיה המינית הזו. ושם, בעבודה, ברחוב ובקניונים – אנו גם פורקים את המטען העודף, אך שם גם נטענים מחדש, כי בכל מקום יש גברים ויש נשים וכשהם ביחד יש: בזזזזזז… הזמזום המיני שעובר ממין למין וטוען אותו עוד ועוד במטען מיני נוסף. כולם לחוצים! כולם מגורים מינית והפורקן הוא מזערי ביחס לעוצמת הטעינה.

לסיכום: כח הסקס. כח שהתעצם מעל וממעבר לפוטנציאל הטבעי שלו. ולאחר שתפח למימדי מיתוס -הוא נשמר על אש גדולה, כדי שהמיתוס יוותר ענק וכדי שכוחו ימשיך לפרנס את אוטוסטרדת התעשייה והמסחר של התרבות הזו. כולנו משוכנעים כי אנו חיים בעידן של מתירנות מינית. אך לגבי רובנו זה רחוק מלהיות נכון. זו אמנם מתירנות לגבי יחידים עתירי משיכה מינית. מתירנות במדורי רות ווסטהיימר, בפרסומות ובסרטים; מתירנות בשוליים של השוליים. זו מתירנות לכאורה, מתירנות של חול בעיניים. המהפכה המינית האמיתית, זו שתלויה באופי המודעות שלנו למיניות שלנו, עוד לא התרחשה והיא רחוקה מלהתרחש. בסופו של דבר, רוב המיניות שלנו מלאה במעצורים, וכמעט מעולם לא הייתה בהיסטוריה האנושית תרבות שהיה בה חופש מיני אמיתי.

בסופו של דבר, רוב המערכות השילטוניות מעדיפות של המשחק הכפול של גירוי מיני יחד עם תיעול האנרגיה המינית כדי להניע את גלגלי המסחר והעבודה.

שהרי אנשים שמבטיחים להם הנאות סקס ומונעים אותם מהם, תמיד יתנהגו בצורה ממושמעת וצייתנית כי הם יבינו כי אם יהיו אזרחים טובים – הנאות הסקס מחכות להם מעבר לפינה. דבר שלגבי רובם לעולם לא קורה.


——————————————————————————–

"נשים מזייפות אורגזמות, גברים מזייפים מערכות יחסים". מתוך

"אין לעמוד בפניה" סידרה של 2001-ה B.B.C.,

 

"החיים הם מחלת מין מדבקת עם מאה אחוזים של תמותה" ר. ד. ליאנג

 

"הסקס יכול להיות גורם משחרר, אבל הוא יכול להוות גם מלכודת.

זו שאלה של עד כמה אתה מוכן להקשיב לגוף שלך ולתחושות שלך.

רוב האנשים עסוקים בלהחביא את רגשותיהם במקום להאזין להם".

ג'ים מוריסון

 

"הסקס מלא בשקרים. הגוף מנסה לומר לנו את האמת, אבל בדרך כלל

הוא מצולק מכל כך הרבה חוקים והוראות שעליו למלא, עד שהוא

כמעט משותק. אנחנו הופכים את עצמנו לנכים מרצון בגלל שקרים

שאנחנו מספרים לעצמנו".

ג'ים מוריסון

 

—–

הרחבה של מסה זו מצויה בסיפרי: "גברים ונשים מעבר למלים" –

חיזור, משיכה, אהבה ומיניות על פי שפת הגוף. הוצאת ידיעות

אחרונות, 2001, נכתב יחד עם נילי רעם.