ארכיון תגית: נשיות

היא הייתה פרח

היא הייתה פרח

צעירה ויפה כמו שרק באגדות

אך בעיקר הייתה הבטחה,

הבטחה קסומה

לפרח הכי ענוג

לבשלות המלאה של אישה.

 

ואז עוברות השנים,

אוי, איך שהן עוברות,

ומה נשאר מן ההבטחה?

מה נשאר?

מה?

רק דמות נשית מטושטשת בגיל העמידה.

לא נשאר

רק זיכרון מתוק של הבטחה

הבטחה מופלאה

אבל רק הבטחה.

אבל מופלאה…

**

גבריאל רעם, 13.6.14

חלל וחללים.

——————————————————————————–

חלק א': מבוא
כל התפתחות יכולה להתרחש רק בחלל שמצוי מחוץ לרמה בה האדם מצוי כרגע. כל התפתחות חייבת להטיל את האדם לריק שמצוי מחוץ לתחום הממופה של חייו עד כה.

כך בהתפתחות כללית וכך בפיתוח התודעה. כדי לפתח את התודעה צריך תמיד לשאול: מה חסר, מה לא נשאל, מה איננו.

ואכן יש משום הפרדוקס בשאילת שאלות על מה שלא ידוע. הרבה יותר קל להסביר את הידוע מתוך הידוע, וגם את הלא ידוע מתוך הידוע, וכך, בדרך כלל, במקום להגיע ללא ידוע, אני מסיבים אותו לידוע. ואם הרמה התודעתית היותר נמוכה היא לשאול שאלות מוכרות אודות חומר מוכר. הרי שהרמה הכי גבוהה היא לשאול שאלות שלא ידעת שאפשר לשאול אודות מה שאינך יודע. ולעשות זאת, זה כמו הברון מינכאוזן ששקע בביצה ומנסה למשוך עצמו החוצה דרך משיכת בשערותיו כלפי מעלה.

אין דרך להגיע לרמה שמעל, ללא פרדוכס. ועד כמה שזה נשמע פרדוכסלי, כך מפתחים תודעה. אתה משוטט ומפתח מרחבים תודעתיים אותם לא איכלסת עדיין. זה דומה, לפיתוח גוף. אתה מפתח אותו דרך הפעלת שרירים שעדיין אין לך.

שרירים שיש לך – זה מה שקיים, שרירים שאין לך – זה מה שלא קיים. כל התפתחות מתרחשת דרך מיקוד ועבודה עם מה שלא קיים, עם מה שאין לך.

מה מבדיל מנהל ברמה נמוכה ממנהל ברמה גבוהה ? ובכן מנהל ברמה נמוכה עושה מה שצריך לעשות בהתאם למה שקיים ומנהל ברמה גבוהה עושה מה שצריך לעשות בהתאם למה שעדיין איננו, בהתאם למה שעדיין לא קרה.

ומה שאיננו, הוא החלל שמקיף או שוכן בתוך הדבר. כל דבר מורכב מישנות (יש) ומחללים.

הרמה הגבוהה של כל דבר היא החלל שמקיף אותו והחלל שבתוכו. החלל שמקיף אותו מהווה את המקום אליו הוא יכול לצמוח, והחלל שבתוכו, מהווה את רמות העומק והמשמעות שלו.


כלומר, חומר הגלם להתרחבות וצמיחה הוא החלל החיצון. בעוד שחומר הגלם להעמקה וצלילה לרובד המשמעות, הוא החלל הפנימי, החלל הקוואנטי; מה שמצוי במה שלא נאמר מתוך מה שנאמר.


עד כאן דוגמאות מתחום הניהול ופיתוח הגוף. ועתה לדוגמאות מתחום הצבא; חייל קרבי ברמה נמוכה הוא זה שמתייחס, רק או בעיקר, למה שמתרחש בתחום התפיסה הקיים שלו בעוד שחייל ברמה הגבוהה (קצין), מתייחס לאירועים שיכולים להפתיע בהתאם למה שלא לקח בחשבון.

למשל מאיזה כיוון האויב יכול להפתיע, מה מסתתר מאחורי הסלע שמלפנים. איזה פירצה בגדר לא כוסתה. מה השעה בלילה שבה החיילים הכי פחות ערניים ושבה מיתקפה תהיה הכי מסוכנת. ועוד ועוד.

מה יכול האויב לעשות שהוא לא לקח בחשבון.


מטרת חיל המודיעין, באנגלית: אינטליג'נס (INTELIGENCE) היא לאכלס ולהשמיש עבור הצבא את התחום שאותו הצבא לא קולט, שאין לו את האפשרות להגיע אליו, כי זה מצוי בחלל שנמצא מחוץ לתחום המודעות הקיים.


אינטליגנציה – זה היכולת לחשוב אודות מה שלא מצוי בתחום החשיבה הקיים שלך.

היכולת לפתח אינטליגנציה, יכולה לחסוך לאדם מפלה ונפילה, כי שניהם תמיד יפציעו מן הכיוון עליו לא חשב או לא לקח בחשבון!


אדם בעל תודעה גבוהה נמצא יותר היכן שהוא איננו , מאשר היכן שהוא ישנו.


לאדם בעל תודעה ערה, קשה לשבת בבית קפה, או מסעדה, עם הגב לאנשים – כי אז לא יוכל להתרכז באנשים שלפניו, כי כל תשומת הלב שלו תהא מושקעת במה שאחריו ולא כוסה על ידי המודעות שלו.

ולמה חשוב לו להפנות תשומת ליבו לשטח שלא כוסה על ידי המודעות שלו (היכן שהוא איננו)? כי מה שיגמור אותו תמיד יפציע באזור שלא נלקח בחשבון שלא כוסה בתחום המודעות הקונוונציונלי.


שינה תודעית, זו רמת מודעות שלוקחת בחשבון את מה שישנו בעוד שערנות זו רמת מודעות שלוקחת בחשבון את מה שאיננו.


צורת האכלוס המערבית לוקחת חללים ומאכלסת אותם בצפיפות. לא סובלת לראות חלל שמשהו לא ממלא אותו.

אך ככל שהתרבות יותר גבוהה כך היא מאפשרת חללים. ככל שהתרבות נמוכה יותר היא שונאת חללים כי חללים מייצגים עבורה איום, את הלא ידוע, שיכול לבלוע את הוודאות השבירה שיצר האדם.

כך שחלל לא מאוכלס, עבור אדם חסר תודעה, היא איום. עבור אדם בעל תודעה היא פוטנציאל למשהו שיעבור דרכו (או מן הפנים החוצה או מן החוץ פנימה), כלומר פרוזדור לתקשורת .


מה שאיננו (החלל), הוא התווך למה שמעבר. אם אני מקשיב למה שאיננו, דרכו אני קולט את מה שמעבר לכאן ולעכשיו.

חלל הוא המוליך הטבעי לנוכחות גבוהה, משהו גבוה יכול להגיע למשהו נמוך דרך החלל בלבד.

החלל היה אמור לאפשר מוליכות של דברים גבוהים, אבל האדם רואה את החלל כאויב כמשהו שצריך למלא, לכבוש, לאכלס. רואים זאת היטב ביחס לכדור הארץ, אין פינה שבה האדם לא ממלא את החלל בבניינים או כבישים. כך גם בעיצוב פנים של החלל בבניין או דירה. כך גם בעיתונים, אין רווחים בין המשפטים והכתבות. וגם בשורות הקוטג'ים הצפופות. או בחלל של סופרמרטים, שהוא חלל ענקי, אבל הכל צפוף. או בכבישים הארוכים מאוד, אבל רוב הזמן יש פקקי תנועה. או בחניות שהן כל הזמן מלאות. ולכן אולי אנשים שחיפשו את הקול הפנימי, או משהו גבוה, הלכו למדבר.


בני אדם רואים חלל כהזמנה לכיבוש או אונס. וזו כמובן מטאפורה למה שקורה בתחום הנפשי, רוחני, ותקשורתי. למשל בשיחה; שתיקה, בשיחה, זה חלל בין בני אדם. ואנשים לא יודעים לשתוק ביחד.


ניתן לאפיין תרבות כגבוהה או נמוכה, לפי הכבוד או חוסר הכבוד לחלל, בין אם זה חלל פיסי חלל שיחתי, או כל חלל אחר.


פתיחות כלפי הזולת זה לבוא אליו עם חלל. והיות ואדם מגיע עם חלל, ישנה אפשרות למסרים מהזולת, להגיע ולהכנס פנימה.

הקשבה אמיתית זה פינוי של חלל פנימי.


חלק ב': חללים וגברים-נשים:
יחסי גבר ואישה, בממד העמוק שלהם, הם יחסי מלאות וריקות, יחסי ישנות וחלל.

א. הגבר:

הגבר הוא המלאות, הוא תמיד מלא במשהו ורוצה להתרוקן. הוא יכול לעשות זאת על ידי יצירה או על ידי כיבוש. וכששניהם לא מסתייעים, הוא מלא בעצמו, דהיינו, נפוח, ממלא חלל גדול יותר ממה שהוא באמת (דימוי התרנגול המתנפח. הגבר עושה זאת על ידי האגו או השרירים).

לגבר אין חללים הוא כולו ישנות מתפוצצת אחת גדולה.

ב. האישה:

האישה במיטבה היא חלל, רחם.


מה מותר האישה מהגבר ? החלל.


גבר צריך לאפשר את החלל של האישה כדי שדרכו יוכל להתחבר למציאות שמעבר, אבל במקום לעשות זאת הוא רואה חובה לעצמו למלא את החלל ולסתום אותו.

גבר ברמה נמוכה רואה לעצמו חובה קדושה לסתום חללים נשיים.


גבר ברמה גבוהה צריך לתת לחלל של האישה להגיע אליו ולהרחיב אותו מבפנים.

כלומר, במקום להיות עסוק בדחף למלא את החלל הנשי, עליו להיות עסוק בלהקשיב לאישה, כאילו היא קונכיה דרכה הוא שומע את האוקיינוס של הנצח.

אך גבר ברמה נמוכה, במקום להקשיב לאישה, ממלא אותה באגו של עצמו. הסכנה של הגבר לגבי האישה הוא שהוא כל כך מלא בעצמו עד שהוא מזהם את החלל הנשי.

גבר רואה את החלל כאיום שיכול לבלוע את עצמו במקום כפוטנציאל שיכול לפתוח אותו מבפנים.


האישה נולדת ריקה ומטרתה לשמר את עצמה ריקה עבור גבר שידע לכבד את ריקותה, במקום לראות זאת כאיום.

אך היות וגברים בדרך כלל רואים את החלל הנשי כאיום, והיות והעולם נשלט על ידי המין הגברי, ואישה רוצה להיות חלק מן העולם ולקבל מקום בו – היא מנסה לסתום אותו כמה שיותר מהר.

אך יש נשים שהצליחו לשאת בתוכן חלל אותו הן לא סתמו, אישה כזאת יכולה להיות עם גברים, לשבת בשקט, להתבונן לדעת הכל. אישה כזאת היא ליידי.

היא בוחרת להיות מחוץ לשיחה כי היא יודעת כי הכוח שלה נמצא בחלל שלה ביכולתה להכיל וביכולתה גם לבלום את מה שרוצה לכבוש את החלל שלה.

כך האישה בעלת הבגרות הנפשית. שעבדה על עצמה.

אך רוב הנשים מצויות בשלב הטרומי, והן מתחלקות לשתיים : נאנסות וזונות.

נאנסות : כאשר היא חלשה מידי והמיניות, הנשיות, או הנוכחות שלה – מנוצלות

זונות : מוכרת את המיניות, הנשיות, או הנוכחות שלה על מנת לקבל מקום, או לזכות ביתרון בעולם הגברי.


אחת הבעיות של נשים ובני אדם שהורגלו לגברים בעלי סמכות שגוזלים ואונסים את החלל שלהם, מתרחש כשהם פוגשים גבר או בעל סמכות, שמאפשר סוף סוף את החלל שלהם. בדרך כלל, אותו אדם יזכה מצידם לחוסר כבוד, כי כי הם הורגלו ליחס לא מאפשר. וקיימת בהם התניה לכבד את מי שגוזל את החלל שלהם. כי כנראה הוא חזק ובעל סמכות.

הם הורגלו לכך שרק מי שחלש לא חומס את החלל שלהם. ועל כן, בתחילה הם לא יעריכו את הגבר או בעל הסמכות בשל החלל שהוא מאפשר, תהיה להם נטיה לראות זאת כחולשה.

 

ואכן קיימות מעט מאוד נשים שיש להן את הבגרות שמאפשרת להם לאפשר את החלל שבתוכן מתוך רצון ומודעות .

ונשים שכאלו הן מה שגברים מיוחדים, רוחניים, בעלי נפש מיוחדת – מחפשים. ואם גבר שכזה מוצא אישה שכזו, שתאפשר אותו, דרכה הוא יכול להיוולד מחדש


נשים שונות זו מזו בגודל החלל ובאיכותו ולא כל אישה נולדת עם אותו גודל חלל.

חללים קטנים יכולים להוליד יצורים קטנים וחללים גדולים יצורים גדולים ככל שהאישה יותר גדולה בשיעור קומתה הנפשי-רוחני כך גדול יותר החלל בפנימה


איך מזהים בחורה עם חלל בוגר ובשל? איכות השתיקה שלה היא זו שרוצה להכיל אותך ולקלוט אותך ואינה בועטת בחזרה את מה שאינה מסוגלת להכיל.

ולעומת זאת, איך מודדים יכולת הכלה מועטת ? לפי חוסר יכולת להכיל משהו שלא מסתדר לה או מפריע לה. כשהחלל קטן, יכולת הכלה נמוכה ואז היא לא מסוגלת להכיל סתירות או דברים מאתגרים. וזה יוצר דיסונאנס והיא מקיאה את זה החוצה. היא לא יכולה להכיל סתירות, או דברים שלא מסתדרים לוגית או דברים שפוגעים בה אישית או דברים שלא מסתדרים עם דעותיה. כל אלו הם חסמים של יכולת הכלה גבוהה.


החוכמה אינה להכיל את הצד היפה שבאדם אלא את החריג.


אנו כולנו צמאים לפגוש אדם שיקבל אותנו ללא תנאי , היכולת לקבל אדם ללא תנאי היא האיפיון הבולט של חלל אמיתי.

האהבה במיטבה היא ללא תנאים, זו קבלה מלאה. שניהם הם איפיון של חלל האמיתי.


ככל שאתה גבר עם יכולות רוחניות ונפשיות גדולות יותר אתה צריך אישה עם יכולות הכלה גבוהות עוד יותר.


אתה יכול לראות יכולת הכלה על פי מימדים גופניים: אישה צרה גופנית היא עם חללים מוגבלים , כלל שאישה רחבה יותר אבל לא עבה (כרס לעומת ירכיים) אזי יש בה יותר חללים. התרבות שלנו סוגדת לאישה הצרה האישה שקורסת לתוך עצמה, שהיא נטולת חלל לגמרי. ועל כן דמות דוגמנית העל היא ללא מותניים או ירכיים, צרה לגמרי.


הגבר הכוחני שונא את החלל, אינו רואה בו תועלת ופוחד שיבלע אותו ועל כן הוא יוצר את האישה הצרה.


בעבר לאישה הרחבה היה חלל נוסף, ממלכה – הבית. והיום, במסגרת צמצום החלל הנשי, זורקים אותה מהבית, מן החלל הקודם שלה ועכשיו היא בעבודה שם היא אפס.

אך יש להבדיל בין אישה רחבה לעבה. רחבה זה לצדדים, עבה זה קדימה.

ברגע שאישה הפכה ליותר עבה מאשר רחבה, היא הזדהמה. יש דברים בתוכה שממלאים אותה, אותם היא לא מסוגלת לנקז.

מגיל מסוים האישה לא מכילה חלל זה השלב של סיום הפוריות. ואם בינתיים לא הצליחה להצמיח מתוך החלל הראשוני, חללים ברמות גבוהות יותר, לא תהא לה הזדמנות נוספת.

חלל הוא משאב מתכלה. זמן הוא משאב מתכלה. זמן הוא ישות בתולית. זמן הוא חלל מבחינה זו שעוד לא השתמשו בו.

חלל אם לא ממלאים אותו כעבור זמן הוא לא שמיש.

חלל וזמן הם משאבים מתכלים ומה שחי צריך למצוא את החלל והזמן העכשוויים כדי להיוולד מחדש דרכם – זה אכזרי ללא חמלה, אבל זו המציאות.

גם הגבר וגם האישה יכולים להיוולד מחדש, (ברמת התודעה) עד גיל מסויים. בדרך כלל זה עד גיל 40.


ככל שגבר יותר פוטנציאלי, מבחינה נפשית- תודעתית – כך הוא זקוק יותר לאישה חללית. גבר תודעתי היה אמור להיות מסוגל להשיג את הנשים החלליות ביותר. אבל כיום זה מצוי כזכרון ברמה הנמוכה, שם, את הגברים בעלי הפוטנציאל הנפשי- תודעתי, מחליפים גברים שיש להם עושר כלכלי מאפשר להם להשיג כמעט כל אישה, והם בדרך כלל מנסים להשיג נשים רבות וצרות. .


אם אישה מחוברת לעצמה לחלל של עצמה, היא יודעת שהיא מחפשת בעל פוטנציאל תודעתי.

ככל שהיא מעריכה יותר את החלל שלה ויודעת מי היא ומה חי בה – כך היא תרצה יותר גבר בעל רמת תודעה גבוהה.

 

——————————————————————————–


גבריאל רעם

9.8.2006

———

מסה זו קיימת גם בקטגוריה: מין אהבה ויחסים, בשם: החלל הנשי.

חידת הקוטביות הנשית, חלק א'.

יצריות ונפשיות באישה

                                                          נלקח מן האתר: www.goldenwolfen.com/


חלק א:
הטבע הנשי שונה מן הטבע הגברי בכך שהאישה מאכלסת דואליות והגבר הנו חד קוטבי.

האישה מורכבת ורבת פנים מן הגבר. מושגת ולא מושגת, פראית ומתורבתת, נאמנה וחופשית. מובנת ולא מובנת.

אך התרבות שלנו לא מוכנה לאפשר לאישה קוטביות. והיא גורמת לה לפיצול פנימי, אמביוולנטיות וקונפליקט. מה שגורם לה לחיות בשקר עצמי, מה שמביא וגורם לה לייסורי מצפון ותחושת זילות עצמית.

הפיצול הזה בין פני החוץ ובין הפנים, גורם לה לתחושה שהיא לא אמינה ולא שווה, מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך.

אם האישה מקבלת עצמה (כי יש לה דימוי עצמי גבוה) – היא חווה את הסתירה הפנימית כשני חלקים של אותו שלם. אם יש לה דימוי עצמי נמוך, היא יוצאת נגד עצמה ושוללת קוטב אחד על חשבון השני.

גבר ואישה ביחד הם משולש. היא בסיס המשולש; מאכלסת את שני הקודקודים הנמוכים, הוא את הקודקוד העליון. היא נותנת בסיס, הוא נותן כיוון. הבסיס מורכב מפלוס ומינוס, והקודקוד העליון ניטרלי. האישה תמיד סובייקטיבית, הגבר חייב להיות חסר פניות, לא אישי, מכוונן כלפי מטרה.

נשים דואליות, גברים סינגולאריים. נשים דו קוטביות כי כל דבר בפנימו הוא דואלי. גברים הם סינגולריים כי כל דבר שפונה כלפי חוץ הוא עם קצה אחד. האישה היא הבסיס והפנים. הגבר הוא הראש, והחץ, שניהם מכווננים החוצה.

החברה היא שגורמת לאישה לפיצול בינה לבין עצמה. כי החברה מונעת על ידי מוח גברי שרואה את המציאות כחד קוטבית. וחוץ מזה, הגבר רוצה לשלוט, והוא יודע שאם יצור פירוד פנימי באישה – זה יחליש אותה.

וברגע שהחברה מצליחה לגרום לאישה לוותר על קוטב אחד, היא מוחלשת ומגורשת ממרכז הכובד שלה. על כן, אם היא רוצה להיות חזקה -עליה לשמור בכל מחיר על הומוגניות דו קוטבית. ולהיות שלמה עם זה שיש בה ניגודים.

חלק ב':
אחד מן הקיטובים היותר בולטים באישה הוא הקיטוב בין יצריות לאיפוק וקרירות. כלפי חוץ היא מציגה אספקט אחד, (גבוה, אצילי, מאופק שכלי, בעל שליטה) אך יודעת בתוכה כי זה דווקא האספקט השני שמעניין אותה (יצריות ומיניות פראית). הפיצול הזה בין הקטבים הללו גורם לה להציג אספקט אחד (שליטה עצמית, נאורות) כלפי חוץ ולהעדיף אספקט אחר (מיניות ויצריות) כלפי פנים. והמקום בו הקוטביות הזו, בין ויצריות לשליטה עצמית, באה לביטוי מסובך ובעייתי, הוא ביחס לגבר. היא נמשכת אליו יצרית וגם נפשית. הגבר בעיקר נמשך ייצרתי. היא יכולה להמשך לנפשו ולאישיותו (אם רמתה האישית גבוהה), או לעוצמה המעמדית שלו, (אם רמתה האישית נמוכה). (ועל עניין הרמות, מיד בהמשך).

הנשים מבולבלות, הן מדחיקות הדחקה כפולה. מצד אחד הן לא אמורות להראות משיכה פיזית, אלא לבחור בסטאטוס, השכלה, מעמד חברתי וכו'. אך בתוכן זה פחות חשוב להן, הן חשות שדווקא החלק היצרי חשוב. ואז יש להן קונפליקט, בין החלק שהחברה תכנתה אצלן, ובין היצריות שלהן עצמן. הן יודעות שאם יבחרו ביצר הן תקבלנה סטיגמה, ועל כן ככל שהדימוי העצמי שלה נמוך יותר היא תיתן ליצר פחות ממשל, ותעדיף פרמטרים כביכול נעלים יותר.

חלק ג':
עד כאן הדברים ברמה הרגילה. אך הפרדיגמה הזו משתרעת, כאמור, על שני מישורים, שתי רמות; ברמה הנמוכה, הקוטביות היא בין היצר לבין הנורמה החברתית, ברמה הגבוהה זה בין היצר לבין הנפש והתודעה. ברמה נמוכה האישה מתלבטת בין היצר ובין הנורמה החברתית, ברמה גבוהה (של עצמה) היא מתלבטת בין היצר לבין נפשו ותודעתו של הגבר.

ברמה הנמוכה היא נמשכת ייצרתי אך מתלבטת בין זה ובין העדפה של השכלה, מעמד חברתי וכו'. ברמה הגבוהה ההתלבטות תהיה בין משיכה גופנית לבין העדפה של הקליבר התודעתי של הגבר. ברמה נמוכה היא נמשכת לעוצמה חברתית, ברמה גבוהה יותר לעוצמה אישית. פנימית.

גם לגבר יש רמות, אך זה לא משפיע על המשיכה שלו לאישה. משיכתו נותרת יצרית, כל שמשתנה אצלו הוא שברמה הנמוכה הוא רוצה שיפחה וברמה גבוהה שותפה לדרך.

ובחזרה לאישה; ברמה נמוכה לאישה יש את הבחירה בין המסכה החברתית של הגבר לבין מקסמי גופו. ברמה הגבוהה זה בין רוחניות ותודעה ערה, לבין מקסמי גופו. הקוטביות נותרת, היצריות נותרת, רק שהפן החברתי החיצוני מחליף עצמו בפן הפנימי האישי, של הגבר.

אם האישה מצויה ברמה גבוהה מבחינת התפתחותה, בגרותה ובשלותה האישית, כאישה ואדם – היא תידלק מגבר בעל תודעה גבוהה, אם היא ברמה נמוכה ולא מודעת לעצמה – היא תעדיף את המסכה החברתית שלו. בשני המקרים יש לה סתירה בין הקוטב הנעלה יותר ובין המשיכה היצרית. בשני המקרים נראה לה שעליה להעדיף את הקוטב הלא יצרי.

אם יש לה דימוי עצמי גבוה, והיא מקבלת עצמה, היא תיצור סינרגיה בין שני הקטבים, ותקבל עצמה כשלמות.

כך שלאישה יש שתי בעיות במשיכתה לגברים: האחת בעיית רמה והשנייה בעיית דימוי עצמי.

א. בעיית רמה:

האם לציית לקוד החברתי או להמשיך לאישיות של הגבר. ברמה גבוהה היא נמשכת לאישיותו למצב התודעה שלו, למה חי בו כאדם וגבר. ברמה נמוכה היא תימשך למיצוב החברתי שלו. להשכלה, לסטאטוס שלו, למה אומרים עליו אחרים.

במידה ותינשא לגבר בגלל קוד חברתי, היא תחיה חייה עמו או בשקר עצמי או באכזבה נמשכת. אלא אם כן הוא יכול לפצות אותה במישור היצרי (אך אם הוא הגיע להישגים במישור הסטאטוטורי חברתי, בדרך כלל זה בא על חשבון החלק היצרי שבו).

ב. בעיה של דימוי עצמי:

האם לרדת על עצמה בגלל שהיא כה ייצרתי, או לנסות ולשלב את זה עם הקוטב השני.

כללית, אדם אף פעם לא מקבל עצמו, אלא אם כן הוא מוכן להכיר בסתירות פנימיות שבו, כאחדות שלמה. האדם השלם הוא זה המקבל את הסתירות באישיותו כמכלול. האדם המפוצל, שלא מקבל עצמו, תמיד מעדיף קוטב אחד באישיותו על פני הקוטב האחר. והאישה כמעט תמיד נופלת בפח הזה משתי סיבות, האחת יש לי דימוי עצמי נמוך בגלל שהחברה הגברית משדרת לה שהיא פחות מן הגבר. והסיבה השנייה יותר אובייקטיבית: יש לה יותר קטבים מאשר לגבר ועל כן יותר סתירות פנימיות לכאורה.

האישה בעלת הדימוי העצמי הגבוה, מקבלת את שני הקטבים שבה, מבלי לחוש בושה או קונפליקט פנימי.


כך שהבעיה עבור האישה היא כפולה:

א. בעיית רמה; לבחור בין ציות לקוד החברתי או לאישיות של הגבר בפני עצמו.

ב. בעיית דימוי עצמי: האם היא מקבלת את שני הפנים באישיותה כשני חלקים משלם: האם היא מקבלת את היצריות האדירה שבה כחלק לגיטימי מחייה, כזה שלא סותר את הקוטב השני, אלא משלים אותו?


בעניין הרמה, זה עניין של בשלות ובגרות אישית שלה כאדם; ככל שהיא בשלה, בוגרת ומפותחת יותר כאדם, כך תמשך יותר לאישיותו ותודעתו ופחות למסכה החברתית שלו.

ובעניין הדימוי העצמי: ככל שיהיה לה דימוי עצמי גבוה יותר, כך יהיו לה פחות קונפליקטים פנימיים ותוכל לקבל את היצריות של עצמה כחלק שלא רק שלא סותר את החלקים הגבוהים שבה (נפש ותודעה) אלא דווקא משלים אותם.


רוב הנשים לא מקבלות עצמן, סובלות מדימוי עצמי נמוך, מה שמוביל לפיצול פנימי שכתוצאה ממנו הן מכחישות בדרך כלל את הצד היצרי שבן (שדרך אגב, הוא הרבה יותר עוצמתי מזה של הגבר, לגבר עוצמה ייצרתי חיצונית וקצרת טווח, לאישה עוצמה ייצרתי פנימית ובעלת טווח רחב וארוך הרבה יותר).

בפיצול הפנימי הן בדרך כלל מוותרות על היצריות, ובבחירה החיצונית בגבר, הן תסבולנה את האכזבה שבגילוי הריקנות שמתחת למסכה שלו.

ועל כן נשים סובלות בדרך כלל מתחושת החמצה גדולה בחייהן האישיים בכל הנוגע לבחירתן וחייהן עם גברים.

לגברים יש צרכים נמוכים ופשוטים ביחס לנשים שעמן: תצוגה למען החברה. סיפוק יצרי, ותמיכה רגשית. (בסדר זה: הראשון הכי חשוב, האחרון הכי פחות חשוב להם).

האישה הרבה יותר מורכבת. והחברה לא מקבלת אותה על המורכבות שבה, ודורשת ממנה לבחור בקוטב הנאור יותר כביכול על פני הקוטב היצרי. ואז האישה חיה עם תסכול כפול: הגבר שאיתה הוא יותר מסכה מאשר אישיות בפני עצמה והתסכול השני, היצריות האדירה שבה לא הגיעה כמעט אף פעם לסיפוק מלא.

ועם זאת ישנה דרך; עליה ראשית לקבל עצמה כייצור ייצרו שהיצריות שבו לא סותרת את הקוטב הגבוה של המשיכה לנפש והתודעה. ושנית עליה לעבוד על עצמה ולהתפתח ולהבשיל כאדם וכאישה. ואז אם תמצא ותבחר גבר שגם הוא התפתח מעבר למסכה החברתית, והצליח לפתח בעצמו תודעה ואישיות בשלה – יקרה לה הנפלא מכל: התודעה המפותחת שלו תצליח להדליק אותה גם ברמת הנפש וגם ברמת היצר. וכל כולה תתלקח באש גדולה.

בתוכה, בתוך תוכה, כל אישה יודעת שזה אפשרי, מעטות מאוד, אם בכלל יכולות להגיע לכך.

כי ראשית עליהן לאחות את הפיצול הפנימי.

שנית עליהן להגיע לבשלות נפשית ובגרות אישית.

ושלישית, עליהן למצוא את הגבר שבעצמו הגיע לבשלות אישית ותודעתית.

כל אחד מהם הוא כמעט בחזקת בלתי אפשרי כשלעצמו, שלושתם ביחד – לא כל שכן.

גבריאל רעם

7.11.2004

 

 

מיקבץ; מיניות, נשיות ואהבה.


1. אנרגיה מינית – ופיתוח התודעה

בכל מיני תורות מן המזרח, כמו הטנטרה, מדברים על התמרה של האנרגיה מינית, לכדי אנרגיה רוחנית. ובכן אין זה כך. האנרגיה המינית צריכה לזרום כלפי מעלה באופן כללי אבל רק כשהיא נקייה, רק כשכל תשוקות והתאוות התנקו ממנה. החלק המזוקק של האנרגיה המינית יעלה למעלה לבד אם האדם מוציא את כל מה שלא נקי ופורק את מה שצריך לפרוק – על ידי פעילות מינית.

התורות הללו אומרות כי צריך לחסוך בזרע ולא לבזבז אותו כי זה לשד החיים וכו' – אך בכל הנוגע למין, דווקא צריך לעשות פורקן סדיר, אחת לכמה זמן, כי האנרגיה המינית מתחדשת, ואדם צריך להתפרק ממנה. כל הקטע הזה של לשמור אנרגיה מינית כדי שמזה תבוא ההארה – אינו נכון. (כל אנרגיה 'ששומרים' אותה במערכת – מתעפשת). מה שצריך להגיע להארה יעלה לבד למעלה. אדם צריך לדאוג ללמטה, הלמעלה ידאג כבר לעצמו.

הנפש מוקפת באנרגיה מינית ורגשית. צריך לנקות את הרגשות והמיניות ממעצורים והתניות חברתיות, ואז יכולה להיווצר זרימה של חלק מן האנרגיות הללו אל המוח ולהפרות אותו כדי שתיוצר טעינת התודעה. ואז הנפש יכולה להתרחב אל הגוף.

קונדוליני זו אנרגיה מינית שמצליחה לעבור מטמורפוזה ולהגיע למוח. צריך רק לעבור מטעינה חיובית של המערכת (דומיננטיות של יאנג) לטעינה שלילית (עודף קטן של יינג).

אבל זה לא קשור למיניות עצמה. כמו שאין צורך לאכול פחות, או לצום, כדי לעבור שינוי תודעתי. צריך לתת למערכת לעבוד על שלה, מוטורי על מוטורי, המיני על המיני, הרגשי על הרגשי, המערכת צריכה לעבוד כמו שצריך.

בגלל שמערכת עובדת על עודף לחץ, ואגרסיביות (יאנג, המרכיב הזכרי), יש יותר מידי מעבר של אנרגיה ממקום למקום. ואז האנרגיה המינית מגיעה לרגשות, והרגשות מגיעים לחשיבה. ויש בלאגן.

הכל צריך להצטנן, להירגע. לעבוד על טורים נמוכים. ואז החלק הגבוה של הנמוך יכול לזרום כלפי מעלה (אם המערכת עובדת על צינון במקום על חימום)וליצור מצב תודעה. אבל החלק הנמוך צריך לתפקד: הרגשות להרגיש, המוטוריקה – לנוע, והמין לחוות מיניות.

תן לנמוך לחוות את עצמו עד הסוף, ותן לגבוה שכלוא בתוכו לזרום כלפי מה שצריך הפריה: התודעה. החלק הנמוך הולך לשירותים (פורקן), כדי שהחלק הגבוה יוכל ליצור (תודעה).

 


2 . פריקת אנרגיה מינית.

יש כתבים דתיים רבים נגד האוננות. ובכן, מבחינה ביולוגית אוננות ואורגזמה זה אותו דבר, בשני המקרים אדם פורק אנרגיה מינית. זה חשוב מאוד להתפרק מאנרגיה מינית בין אם בעצמך או על ידי פרטנרית. כל דבר שהיה צריך לצאת החוצה, ואנו נושאים בתוכנו – בולם אותנו.

צריך להבין כי אנרגיה מינית נבנית ונוצרת כדי להתפרק, יש איזו צבירה מסוימת וזה חייב לצאת החוצה וזה מנקה את המערכת. המערכת נמצאת במתח כשיש אנרגיה מינית טעונה בפנים, והיחיד חייב להשתחרר מזה. ברגע שזה מגיע לשיא מסוים, צריך להיפטר ממנה, אסור לעצור את זה במערכת.

אי אפשר לעשות לה טרנספורמציה, אפשר רק להתפרק. הטרנספורמציה תתרחש לבד. כל שאדם יכול לעשות זה לנקות, על ידי התפרקות.

נושא המיניות הוא פשוט כלשעצמו, ראו את בעלי החיים, אך אצלנו החברה מבלבלת לנו את המוח עם המין. החברה מצד אחד והדת מצד שני. היא גורמת לנו לייסורים, לרגשות אשם, לטאבואים. ושתיהן מפנות את רוב האיסורים שלהם כנגד הנשים. על גברים יש פחות איסורים וטאבואים. דבר ראשון שכל משטר עושה כשהוא עולה לשלטון זה למשטר את המיניות כי המיניות זה הכוח החזק ביותר מבחינת אנרגטית שקיים, וכל משטר רוצה לתעל את המיניות לצרכים שלו, הדרך הטובה ביותר שהחברה מצאה לתעל את המיניות זה ליצור קוביות משפחתיות שבעצם בולמות את האנרגיה המינית. בתוך קובייה משפחתית האנרגיה המינית נבלמת. אנשים מסתובבים עם אנרגיה מינית עודפת כל הזמן כי כמעט כל התרבות הזאת מעוררת אנרגיה מינית, אבל המשפחה בולמת אותה.

המשפחה בולמת מיניות עלי ידי כך שהיא מציגה שמרנות, המיניות לא יכולה להיות בלי חידוש וריגוש. המיניות מתעוררת כשיש משהו שונה, המיניות חייבת להתחדש כל הזמן.

והיא לא יכולה להתחדש בתוך המסגרת.

אנשים מסתובבים עם אנרגיה מינית טעונה. ולמה? כי כמעט הכול: שלטי הפרסומת, הלבוש של האנשים, השיח שלהם, המבטים, הכול… מעורר מיניות. כל התרבות הזאת היא נורא מינית, אבל אין לנו אמצעי פורקן מלבד המשפחה, אז צריך לעשות את זה בהסתר ולבגוד ומעבר לגדר וזה קשה, זה לא קל. מה המטרה של החברה בלבלום את האנרגיה המינית? מי שכותב על כך זה מישל פוקו בסיפרו: "תולדות המיניות". החברה לוקחת את האנרגיה הזאת לתעשייה. זה כמו טורבינות של חשמל, החברה משתמשת במיניות כדי לתעל אותה לגלגלי המסחר והתעשייה.

כמובן שזה לא נעשה במודע, הרי אף אחד לא יושב ואומר "בוא נבלום את המיניות". אנשים לא מודעים באופן כללי, אבל זה שאנשים לא מודעים זה לא אומר שזה לא עובד. כמו אנשים ושפת גוף: אנשים יכולים לקיים קשר ויחסים והכול עובר דרך הגוף מבלי שבכלל מודעים לזה. התת מודע שלנו יותר אינטליגנטי מהמודעות שלנו. בתת מודע יש המון אינטליגנציה.

אנרגיה מינית שלא משתמשים בה, פוקקת וסותמת את המערכת. אתה מתמלא באנרגיה כשאתה הולך לישון ופורק אותה במהלך היום

אנרגיה מינית היא לשם קיום יחסי מין. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא שאנחנו לוקחים אנרגיה מינית ועושים לה שעתוק למטרות אחרות. גורדייף דיבר על עבודה לא נכונה של המרכזים, כשאתה כותב עם אנרגיה מינית, עובד עם אנרגיה מינית, מתקשר עם אנרגיה מינית. היות ויש עודף של אנרגיה מינית – אתה מביא מיניות לדברים אחרים ואז אנשים מרוב אנרגיה מינית עושים כל מיני דברים. בכלל מה שצריך לעשות זה להוריד את רמת הגירוי הבלתי נסבלת הזאת לגבי מיניות. בעלי חיים מקיימים יחסי מין אחת לכמה זמן. אם תיתן לבנאדם לקיים יחסי מין הוא יעשה את זה כמה פעמים ביום, אבל זה בגלל רמת הגירוי הבלתי נסבלת, שגורמת לייצור מוגבר של אנרגיה מינית. רוב בני האדם לא חושבים על שום דבר אחר וזה פשוט טירוף. וזה בגלל התרבות הזו שגורמת לאנשים להיות כאלה. שמציפה אותם בגירויים כל הזמן. וזה הולך ונהיה יותר ויותר. פעם בתקופה הויקטוריאנית היו גירויים זעירים, היום אין גירויים זעירים. זה מגה גירויים. בגלל זה גיל המיניות בא מוקדם יותר. וכך נערים ונערות הופכים ליצורים מיניים כמה שיותר מוקדם. אך זה לא עוזב אותך גם בגיל תשעים. כי גם ככל שאתה מבוגר יותר אתה עדיין מתנהג כאילו שאתה יצור מיני. החברה שלנו מאריכה את משך חיי המין באדם. יש לנו מאניה עם מיניות בחברה הזאת, אנחנו רוצים כמה שיותר, כמה שיותר זמן בכל מיני גילאים.

(אנשים לא כל כך יודעים להזדקן נכון. בקבלה, בשלוה. יש דבר יפה בסתיו, מעין בשלות וכו', אך אנחנו לא יודעים להגיע לסתיו, אנחנו נסחפים בקיץ, יש מחזוריות ואנחנו לא יודעים להיעלם עם כבוד עצמי. גיל העמידה הוא סתיו, הוא בלות, הוא בלאי. כשאתה מסתכל על עץ שנמצא בסתיו יש משהו יפה עם כבוד עצמי בסתיו. אנשים בגיל העמידה לא נושאים את עצמם עם כבוד עצמי, הם פשוט נראים כאילו החיים דרכו עליהם, הם נובלים. אז הם מנסים להמשיך להתנהג כאילו שהם בני שלושים ומנסים להמשיך את המשך של הקיץ, במקום לקבל את הגיל שלך ולהיות הגיל שלך).


3. אהבה ומין
התרבות שלנו נוטה להצמיד מיניות לאהבה. דווקא גברים לא כל כך אוהבים את זה. נשים דבקות בזה לא בגלל משהו טבעי ונכון, כמו בגלל סטית תקן חברתית. ולמה הכוונה? ובכן, נשים פחות כוחניות מגברים, ועל מעמדן בחברה הכוחנית, הנשלטת על ידי גברים, הינו נמוך, עד מעורער. ועל יש להן חוסר ביטחון חברתי, מה שמוביל לכך שהן זקוקות כל הזמן להגנה. ובגלל שהן זקוקות להגנה הן רוצות שהגבר שהן שוכבות איתו יהיה גם הגבר שדואג להן. כלומר, הן פוחדות מנטישה (וזה בדיוק מה שקורה להן, הן ננטשות כל הזמן), וכדי להפחית את הסיכוי שזה יקרה, הן מצמידות את המיניות שלהן לאהבה. כלומר, הקשר הזה בין אהבה ובין מין אצל נשים, מפחית את הסיכון של הסטיגמה החברתית של מי שקלה להשגה. הצמדת המשקולת של האהבה, מעניקה לקיום יחסי המין, גושפנקא של משהו יותר רציני. כל זה נובע מחוסר ביטחון ומנורמות חברתיות שלוקחות שליטה על המיניות של האישה.

ואם נסתכל על זה בלי שום התניות של חברה ובלי שום חוסר ביטחון עצמי ורגשי נחיתות של האישה, אז לאישה לא תהיה בעיה לשכב עם גברים שהיא לא אוהבת, אך נמשכת אליהם מינית.

אך כפי שזה כיום, האישה תקיים יחסי מין עם הגבר בעיקר אם היא אוהבת אותו.ואפשר להגיד שהאהבה הזו שנצמדת למיניות זה סוג של התניה חברתית, כמו השפרון, שמשפחות בעבר הצמידו לנערה כנפגשה ביחידות עם עלם חדש.

באישה ההתניות הללו מופיעים כדימוי עצמי נמוך ופחד מנטישה.

אם כך, ניתן בטעות לחשוב כי זונות הן הכי אותנטיות, הכי אמיתיות עם עצמן, כי הן שוכבות עם הרבה גברים. אך זה לא אותו דבר, הן לא שוכבות עם מי שהן נמשכות אליו, הן שוכבות עם כל אחד. ואילו כאן מדובר על אישה שכן נמשכת למישהו ויכולה לקיים איתו יחסי מין גם ללא אהבה, אבל רק אם היא נמשכת. (אחרת היא פוגמת במערכת של עצמה, וזאת על ידי כך שהיא מטשטשת ומקהה את הרגישות של המערכת שלה).

קשה לקבל שאהבה ומיניות יכולים וצריכים, אולי, להיות נפרדים. אבל יש הבדל תהומי ביניהם. ובגלל זה לא נכון להם לשכון ביחד; אהבה קשורה לאינטימיות ולרכות ולזהות, אתה מזדהה עם הבנאדם שאתה אוהב, אתה אוהב אנשים שדומים לך. במיניות זה בדיוק להיפך. אתה נמשך לשוני, אתה נמשך לזר, אתה נמשך ללא מוכר. הניכור מעלה את עוצמת המשיכה המינית. המשיכה מינית החזקה ביותר היא כלפי זרים, כמו לאנשים באוטובוס. אך לנשים יש בעיה עם זה. כי לפי הקודים של החברה עליה להיות פתוחה מינית רק כלפי אנשים שיש לה איתם קשר ממושך, יציב, ובעל עתיד. ואם היא חשה משיכה מינית לזר זה מעורר בה קונפליקט עם הציווי החברתי מה שמביא אותה לדימוי עצמי נמוך. מה שהחברה עושה זה לגרום לנשים להיות מאוד חסרות ביטחון בהגשמת המיניות שלהן. וכך המיניות של האישה, יוצאת מעוכבת בגלל החשש שלה איך תתפרש ההתנהגות המינית שלה.

נשים נורא מסובכות לגבי המיניות של עצמן ואין אפשרות שאישה תהיה אמיתית כמעט עם המיניות שלה. האישה יותר מינית מהגבר והיא יותר יצרית מהגבר, והחברה משדרת לאישה שני מסרים בעייתיים: האחד שהמיניות שלה צריכה להיות כמו זו של הגבר, ושנית שעליה להתבייש בה אם היא עוצמתית ומשוחררת מדי.

נשים הרבה יותר שטופות מוח על ידי החברה בקשר למיניות שלהן מאשר הגברים. החברה לא כל כך מעוניינת במיניות של הגבר, היא יותר מעוניינת למשטר את המיניות של האישה. (חוץ מהדת היהודית שגם מעוניינת למשטר את המיניות של הגבר, וזאת על ידי הברית מילה, שזה סימן שהחברה השיגה אותך, או הדת השיגה אותך, אתה שלנו, שמנו לך סימן, כמו ששמים סימן על בהמה שהיא שייכת לעדר, זו ברית המילה).

כשאישה מקיימת יחסי מין היא ישר נכנסת למעורבות רגשית מכיוון שהיא מודעת לזה שהקשר הזה משליך לדימוי החברתי שלה, אני אומר שהחברה שתלה בנו את הנורמה שאומרת לאישה שהדרך שגברים מתייחסים אליך אומר מי את. וזה לא צריך להיות ככה, הנורמה הזו היא מלכודת.

העיוות הגדול ביותר שהחברה הזאת עושה זה למיניות שלנו, פרויד אומר דבר הפוך, הוא אומר: "אם יש משהו דפוק בפסיכולוגיה של הבנאדם זה בא מהמיניות שלו." הוא אומר שהכול מין. אני אומר כי המיניות מושפעת לגמרי מהפסיכולוגיה שלנו וזו מושפעת כמעט לחלוטין מן הסוציולוגיה. כלומר, זאת החברה שמתערבת במיניות שלנו ודופקת אותה. אמנם אנשים דפוקים במיניות שלהם בגלל הפסיכולוגיה שלהם, אך הפסיכולוגיה שלהם דופקת את המיניות שלהם – בגלל הסוציולוגיה. בסופו של דבר זו החברה שדופקת את המיניות שלהם.


אין דבר יותר פשוט מהמיניות אבל אנחנו עושים את זה לדבר המסובך ביותר בעולם. ההתעקשות של כולנו למצוא באותו בנאדם גם אהבה וגם מיניות עושה את הקשרים שלנו עם המין השני נורא קשים. באיזשהו מקום אישה יודעת שכשהיא מקיימת יחסי מין אז היא לא אמורה לקיים את זה עם כל אחד, וכשהיא כבר מקיימת את זה עם מישהו אז היא אומרת "לפחות שהוא יעריך את זה". ואם הוא אחר כך לא ממשיך איתה את היחסים, היא מרגישה פראיירית והדימוי העצמי שלה צונח. וזה בדיוק מה שקורה וזה רק בגלל התניות חברתיות. זה המשחק השפל שגברים משחקים עם נשים: כי ככל שהוא מצליח לגרום לה לרצות לשכב איתו ואחר כך הוא זורק אותה – ככה הוא מרגיש שהוא שאקל, הוא הצליח לשחק אותה. וככל שהיא מזילה יותר דמעות ויותר אומללה, זה אומר שהוא מישהו שמצטערים בגללו, מישהו שגורם עוגמת נפש, כלומר, אם היא חשה צער על זה שאני לא ממשיך איתה את היחסים אחרי ששכבתי איתה, סימן שהייתי טוב, סימן שאני שווה, האגו גדל. יש פה משחק נורא שבו האישה חייבת להפסיד אם הגבר חייב לנצח, זה לא יכול להיות ניצחון של שניהם. אבל שניהם לא מפסידים אם שניהם יודעים שזה סטוץ או ששניהם רוצים להמשיך את זה כי הם אוהבים אחד את השני, שזה המצב שרוב חיי הנישואין מתחילים בו: (יש מין טוב ויש גם אהבה). אם לא מצפים לשום דבר חוץ מסטוץ זה מאוד פשוט.


המין הוא עוצמתי מאוד, והחברה פוחדת ממנו, בעיקר מן המיניות הנשית שהיא עוצמתית יותר. ועל כם מצמידה אליו את המשקולת של האהבה. במיוחד כלפי נשים.

האהבה באה והולכת, עולה כתוצאה מבדידות ונעלמת כעבור זמן. אך המיניות, בגלל שפע הגירויים התרבותיים, כל הזמן נשארת.

אך בנאמר כאן אין המלצה למיניות ללא אהבה. כי כזו היא קרה וחסרת התחשבות ויכולה להיות, על כן, הרסנית. אז מה כן יכול לרסן את העוצמה הקשה והמנוכרת של המין אם לא האהבה? התשובה היא: אנושיות. מה שחסר במין ויכול להיות במין זו אנושיות ואמפטיה. מין הינו אקט די קשה בין שני אנשים זרים המוצאים ומוציאים פורקן האחד על השני, משתמשים האחד בשני לשם כך. אבל מה שחסר וצריך להיות זה תקשורת. אחד הדברים הנוראים ביותר שקיימים במין זה שאנחנו לא מתקשרים עם האנשים שאנחנו שוכבים איתם. לא מדברים תוך כדי האקט ומחליפים רגשות ותחושות. אלא מתנהגים כאילו שהזולת הינו אובייקט ולא בנאדם עם רגשות. ואם בכל זאת מדברים זה יכול להפריע כי זה פוגם בפנטסיה ומפיל את חומת הניכור. לכן מין בעצם הוא בשיאו כשעושים את זה עם אנשים זרים. אבל האקט עצמו לא חייב להיות מנוכר. מיניות דווקא משתבחת ומתעדנת כשמתקשרים.


Emotional security 4


במיניות חוסר וודאות מוסיף לריגוש ולעניין, במין אסור שיהיה ביטחון כי הוא פורח הכי טוב כשיש insecurity. אך בנוגע לרגשות זה בדיוק ההפך, דווקא יש צורך שאותו האדם ישאר וימשיך לתת את אותה תמיכה ריגשית. בעולם הרגש צריך לדעת שאם אתה אוהב מישהו, הוא כל הזמן יהיה שם עבורך, שזה כל הזמן אותו בנאדם.

הרגשות זקוקים לבית, לאדם שישמור עליהם ויחזק אותם. החלק הכי פגיע בבנאדם זה הרגשות ולכן אם אתה רוצה מישהי שרוצה את הרגשות שלך והיא מחזירה לך אותם, אז יש בית לרגשות שלך ואז אתה בטוח רגשית, אז אתה מוגן. אבל אם למשל את מתאהבת במישהו ואותו בנאדם לא מחזיר לך אהבה, זה מכניס אותך ל emotional insecurity. יותר מכל דבר אחר האמוציות צריכות ביטחון, צריכות בית כי הן נפגעות בקלות. המין לא, המין לא צריך ביטחון, המין צריך ערבות פרועות וחופשיות, הוא צריך חופש.


5 כשגבר ואישה נפגשים

כשגבר ואישה נפגשים יש המון תהליכים של כימיה וסנכרון, ובסוף, קורה מה שצריך לקרות. אדם לא יכול להגיע להחלטות מודעות בקשר לזה, הוא יכול רק לאפשר לזה לקרות. אנחנו נפעלים, יש פה כוחות בהרבה יותר חזקים מאיתנו, כוחות של רגש, כוחות של מין וגם כוחות חברתיים כמובן. אי אפשר לתכנן כלום ביחס לזה. כאן אין מיומנות או איסטרטגיה, כאן זו אמנות הקליק. יש משהו באינטראקציה בין גבר לאישה שגורם או לא גורם ל- קליק. אבל קליק, זה כל הסיפור. וכדי שזה יקרה גבר או אישה צריכים לחשוף עצמם לפני כמה שיותר נשים ולאפשר כמה שיותר אינטראקציות, מהרגע שנוצרת אינטראקציה אין הרבה מה לעשות בעניין, או שזה קורה או שזה לא קורה, צריך להשתדל לא להפריע לזה לקרות על ידי מבוכה, מודעות עצמית, מעצורים וכו'.

ומה יכול להפריע? מודעות עצמית. יש הבדל בין מודעות עצמית למודעות גבוהה. מודעות גבוהה זה מבפנים החוצה: "מה מתחולל אצלי? איזה רגשות יש לי? מה אני מרגיש כלפיה? בעוד שמודעות עצמית זה משהו בולם וחוסם, כי האדם מודע לעצמ ועל כן לא מאפשר זרימה. מודעות גבוהה זה מנהל שיושב במפעל ורואה את כל שקורה במערכת ונותן הוראות כדי לאפשר יציאה וכניסה של סחורות., מודעות עצמית, זה אותו מנהל עומד בפתח המפעל ולא מאפשר בכך, יציאה וכניסה של סחורות.


6  . קשר בין צמחוניות ומיניות

לאנשים צמחוניים יש להם סייגים כלפי המיניות, כי מין זה בשר. מי שאוהב בשר, אוהב מין ואוהב גם אוכל, ואוהב אוכל עם מין, לא אוהב מאכלים יבשים. מין זה עסיסיות, מין זה יצרים, מין זה בשר.

לכל דבר ישנו הצד הנגלה והצד הנסתר. וכדי להבין אותו יש לחדור דרך הרמה הנגלית, אל הרמה הנסתרת. הרמה הנסתרת נגלית דרך המטאפורה.


בשר הוא מטאפורה ליצריות, כשבנאדם נמנע מבשר יש פה מטאפורה להימנעות ממשהו אחר. ההימנעות נובעת ממה שבשר מייצג כי אנחנו חיים גם ברמה מטפורית.


גבריאל רעם. 3.1.2007
 

על נפש ותודעה ועל גברים ונשים *


פתיח:
מה מושך אישה לגבר? מה מושך גבר לאישה? או ליתר דיוק. מה באישה מושך את הגבר? ומה בגבר מושך את האישה? מעל פני השטח – היופי של האישה מושך את הגבר, וזו הקרנת עוצמה בגבר – שמושכת את האישה. אך מדוע זה כך? מדוע דווקא המרכיבים הללו משפיעים כך (וכל כך) – על המין האחר?

הרבה שאלות. אולי התשובות לא נמצאות כלל במישור האופנה, הביולוגיה של המיניות, או הנורמות החברתיות – אלא בכלל בתחום הסימבולי- מטאפורי. אולי גם היופי וגם הקרנת העוצמה – הם כמו שגרירים, שניהם מייצגים עבורנו משהו אחר מאשר עצמם. ושם, בייצוג הזה, ולא בעצמם – מצוי סוד כוחם.

ואכן, גם היופי וגם העוצמה הם נציגים סימבוליים למשהו אחר, עמוק ונסתר יותר – בפסיכה של עצמם.

וכך, צצה לה שאלה נוספת; כשאנו נמשכים ליופי או לעוצמה – למה בעצם אנו נמשכים?


——————————————————————————–


1. יופי הוא איכות של הנפש. כפי שעוצמה ונוכחות היא איכות של התודעה.

2. יופי הוא של האישה כמו שעוצמה ונוכחות הם של הגבר.

3. גבר נמשך ליופי, אישה נמשכת להקרנה של נוכחות עוצמתית.

4. יופי הוא קווי המתאר (סימבוליקה) של הנפש. המשיכה ליופי היא משיכה למה שיופי מסמל: נפש זכה ואיכותית.

5. נוכחות עוצמתית – אמורה להוות את הייצוג החיצוני לתודעה לוחמת ועוז רוח תודעתי.

6. המשיכה של האישה לנוכחות עוצמתית – ושל הגבר ליופי, הם שרידים ארכיאולוגים למה שהיופי והעוצמתיות ייצגו פעם: תודעה ונפש.

7. עתה, מששניהם כבר כמעט לא פעילים בבני אדם – כל שנותר הוא הייצוג שלהם, (הופעה נאה ויפה והופעה של עוצמה וכוח), אבל איבדנו את הזכרון של מה שהם מייצגים.

8. לכל אחד מן המינים – איכות משלו שמאפיינת את המגדר שאליו הוא שייך.

9. הגבר אמור להצטיין בתודעתו, האישה בנפשה.

10. הנפש מובעת ובאה לביטוי דרך הופעה חיצונית, התודעה דרך הקרנה של אישיות.

11. הנפש מוקרנת באופן פסיבי, (הופעה ונתונים חיצוניים). התודעה מוקרנת יותר באופן אקטיבי, דרך שפת הגוף, הבעת פנים והקרנה של משהו פנימי.

12. בכל אדם שתי נקודות קיטוב: תודעה ונפש.

13. התודעה מאופיינת בתכונות של אומץ, כושר לחימה ועוז רוח, הנפש מאופיינת ברכות, אפשור, וביכולת הכלה וקבלה.

14. אישה מייצגת את הרכות ויכולת הכלה – שהגבר משתוקק להן. הגבר מייצג אומץ, רוח לחימה ועוז רוח – שהאישה כמהה להן.

15. כל מפגש רגיל בין גבר לאישה – הוא מפגש בין שני פוטנציאלים. (בין תודעה רדומה לנפש קפואה).

16. אך באופן פעיל – מפגש רגיל בין גבר לאישה מתרחש בין מוח וכושר ביצוע תכליתי מצד אחד – ובין מיניות ורגשות – מצד שני.

17. עד שהאיפיונים של כל צד לא יעברו שידרוג – גם הגבר וגם האישה תמיד יתאכזבו בסופו של דבר. היא תישאר עם רגשות לא מסופקים, והוא עם תכליתיות ביצועית שלא קיבלה פרטנר.

18. הוא רוצה תוצאות והגשמת מטרה – ולזה היא לא שותפה. היא רוצה חום ושיתוף רגשי מצידו, ולזה הגבר לא שותף.

19. במפגש לא משודרג, חלק אחד תמיד יצא מקופח. אצלו זו המשימתיות ואצלה של השיתוף הרגשי.

20. בכל אדם מיקום התודעה בראש, מיקום הנפש באגן. וביניהם משתרעים חייו.

21. תודעה היא הצד הרוחני של החשיבה, נפש היא הצד הרוחני של המיניות.

22. נפש היא הצד הגבוה של המיניות. תודעה היא הצד הגבוה של החשיבה והשכל.

23. תודעה ונפש הן שכל ומיניות שעברו שידרוג.

24. עד שהשכל עובר קפיצת מדרגה – התודעה רדומה. ועד שהמיניות משוחררת – הנפש נותרת בכלא.

25. המיניות של האישה נדלקת מן הראש של הגבר, והראש של הגבר נדלק מן המיניות של האישה.

26. גם בגבר וגם באישה קיימות תודעה ונפש. אך היכולת של הגבר להגיע אל נפשו – עוברת דרך האישה שאיתו. והיכולת של האישה להגיעה לתודעתה עובר דרך הגבר שאיתה.

27. הוא משחרר עבורה את תודעתה מן התרדמת (אגדת היפיפיה הנרדמת), והיא מפשירה עבורו את נפשו הקפואה.

28. כשהיא משתחררת היא הופכת לנסיכה אצילת נפש, כשהוא משתחרר הוא הופך ללוחם עז רוח.

29. לוחמים עזי נפש מטפחים נסיכות אצילות נפש ונסיכות אצילות נפש מטפחות לוחמים עזי רוח.

30. לוחמים ונסיכות הן פאראפרזה על מיתוסים עתיקים, אודות בנות מלך שבויות ואבירים משוטטים; משהגיע האביר אל בת המלך – היא יוצאת לחופשי והוא מצא בית.


——————————————————————————–

*פרגמנטים בפילוסופיה היא צורת כתיבה שמביאה רעיונות בצורה של משפטים קצרים. בזה אחר זה, שביחד טווים מסר מסויים.

המלה 'פרגמנט', משמעותה: מיקטע, חלק ממשה.


באנגלית FRAGMENT הוא שבר ממשהו. כשאומרים על מישהו ש'הוא מאוד פרגמנטד', הכוונה באנגלית לאדם שכל כולו מפוזר להרבה כיוונים.


כתיבה בפרגמנטים היא צורה ידועה בפילוסופיה.


פיסות קטנות של פסיפס שאמורות לטוות תמונה קולאז'.


בין הפילוסופים שכתבו כך נמנה את:


1.סרן קירקגור

http://www.religion-online.org/showbook.asp?title=2512


2. נובאליס:

http://www.kirjasto.sci.fi/novalis.htm


3.הידוע והמבריק שבהם היה הפילוסוף הפרה- סוקרטי, הרליטס האפל:

http://community.middlebury.edu/~harris/Philosophy/Heraclitus.html

 

לסיום רק אוסיף כי כתיבה ברצף. כמו במסה או מאמר, עובדת לפי לוגיקה סדורה (אונה שמאלית של המוח) ועל כן היא כבולה מעט.

כתיבה בפרגמנטים דומה לכתיבת שירה. ישנו חופש יצירתי הרבה יותר גדול לכותב לתת לרעיונות להבליח גם בלי סדר ואירגון (אונה ימנית של המוח). וכך יש יותר מקום, בצורת כתיבה כזאת, ליצירתיות ומעוף. ומצד שני הקורא לא מוגבל על ידי המבנה של המסה, והוא יכול לתת למשפטים לארוג במוחו כל תבנית שירצה, ביחס לכתוב.


——————————————————————————–

* פרגמנטים אלה מופיעים גם בקטגוריה; פרגמנטים.

 

ג.ר.

10.7.2004

על נפש ותודעה – פרגמנטים.


פתיח:
מה מושך אישה לגבר? מה מושך גבר לאישה? או ליתר דיוק. מה באישה מושך את הגבר? ומה בגבר מושך את האישה? מעל פני השטח – היופי של האישה מושך את הגבר, וזו הקרנת עוצמה בגבר – שמושכת את האישה. אך מדוע זה כך? מדוע המשיכה הזו, דווקא לשני מרכיבים אלו במיגדר השני?
הרבה שאלות. אולי התשובות נמצאות במישור הסימבולי- מטאפורי. דהיינו, אולי גם היופי וגם הקרנת העוצמה – הם כמו שגרירים, שניהם מייצגים עבורנו משהו אחר מאשר עצמם. ושם, בייצוג הזה, ולא בעצמם – מצוי סוד כוחם.
אולי גם היופי וגם העוצמה הם נציגים סימבוליים למשהו אחר, עמוק ונסתר יותר – בפסיכה של עצמם.
וכך, צצה לה שאלה נוספת; כשאנו נמשכים ליופי או לעוצמה – למה בעצם אנו נמשכים?
———————————————————————-

1. יופי הוא איכות של הנפש. כפי שעוצמה ונוכחות היא איכות של התודעה.
2. יופי הוא של האישה כמו שעוצמה ונוכחות היא של הגבר.
3.     גבר נמשך ליופי, אישה נמשכת להקרנה של נוכחות עוצמתית.
4. יופי הוא קווי המתאר (סימבוליקה) של הנפש. המשיכה ליופי היא משיכה למה שיופי מסמל: נפש זכה ואיכותית.
5. נוכחות עוצמתית – אמורה להוות את הייצוג החיצוני לתודעה לוחמת ועוז רוח תודעתי.
6. המשיכה של האישה לנוכחות עוצמתית  – ושל הגבר ליופי, הם שרידים ארכיאולוגים למה שהיופי והעוצמתיות ייצגו פעם: תודעה ונפש.
7. עתה, מששניהם כבר כמעט לא פעילים בבני אדם – כל שנותר הוא הייצוג שלהם, (הופעה נאה ויפה והופעה של עוצמה וכוח), אבל איבדנו את הזכרון של מה שהם מייצגים.
8. לכל אחד מן המינים – איכות משלו שמאפיינת את המגדר שאליו הוא שייך.
9. הגבר אמור להצטיין בתודעתו, האישה בנפשה.
10. הנפש מובעת ובאה לביטוי דרך הופעה חיצונית, התודעה דרך הקרנה של אישיות.
11. הנפש מוקרנת באופן פסיבי, (הופעה ונתונים חיצוניים). התודעה מוקרנת יותר באופן אקטיבי, דרך שפת הגוף, הבעת פנים והקרנה של משהו פנימי.
12. בכל אדם שתי נקודות קיטוב: תודעה ונפש.
13. התודעה מאופיינת בתכונות של אומץ, כושר לחיצה ועוז רוח, הנפש מאופיינת ברכות, אפשור,  וביכולת הכלה וקבלה.
14. אישה מייצגת את הרכות ויכולת הכלה – שהגבר משתוקק להן. הגבר מייצג אומץ, רוח לחימה ועוז רוח – שהאישה משתוקקת להן.
15. כל מפגש רגיל בין גבר לאישה – הוא מפגש בין שני פוטנציאלים. (בין תודעה רדומה לנפש קפואה).
16. אך באופן פעיל – מפגש רגיל בין גבר לאישה מתרחש בין מוח וכושר ביצוע תכליתי מצד אחד – ובין מיניות ורגשות – מצד שני.
17. עד שהאיפיונים של כל צד  לא יעברו שידרוג  – גם הגבר וגם האישה תמיד יתאכזבו בסופו של דבר. היא תישאר עם רגשות לא מסופקים, והוא עם תכליתיות ביצועית שלא קיבלה פרטנר.
18. הוא רוצה תוצאות והגשמת מטרה – ולזה היא לא שותפה. היא רוצה חום ושיתוף רגשי מצידו, ולזה הגבר לא שותף.
19. במפגש לא משודרג, חלק אחד תמיד יצא מקופח. אצלו זו המשימתיות ואצלה של השיתוף הרגשי.
20. בכל אדם מיקום התודעה בראש, מיקום הנפש באגן. וביניהם משתרעים חייו.
21. תודעה היא הצד הרוחני של החשיבה, נפש היא הצד הרוחני של המיניות.
22. נפש היא הצד הגבוה של המיניות. תודעה היא הצד הגבוה של החשיבה והשכל.
23. תודעה ונפש הן שכל ומיניות שעברו שידרוג.
24. עד שהשכל עובר קפיצת מדרגה – התודעה רדומה. ועד שהמיניות משוחררת – הנפש נותרת בכלא. 
25. המיניות של האישה נדלקת מן הראש של הגבר, והראש של הגבר נדלק מן המיניות של האישה.
26. גם בגבר וגם באישה קיימות תודעה ונפש. אך היכולת  של הגבר להגיע אל נפשו – עוברת דרך האישה שאיתו. והיכולת  של האישה להגיעה לתודעתה עובר דרך הגבר שאיתה.
27. הוא משחרר עבורה את תודעתה מן התרדמת (אגדת היפיפיה הנרדמת), והיא מפשירה עבורו את נפשו הקפואה.
28. כשהיא משתחררת היא הופכת לנסיכה אצילת נפש, כשהוא משתחרר הוא הופך ללוחם עז רוח.

10.7.2004