ארכיון תגית: שירה הגותית

בלילה – שיר.


בלילה אנו רואים בחלומות

אבק כוכבים ופלנטות רחוקות,

שמים קרובים וחלקי גלויות

ששלחו לנו כרובים ושרפים.


בלילה אנחנו מתעוררים

לחלומות האבודים.

בלילה אנו חוזים בכוכבים.

בלילה אנו באים אל החיים,

בלילה.


וביום?

וביום, אנו סוגרים את התריסים,

מכבים את האורות

ונמים.

שעה שעה ודקה דקה,

סוגרים את עיני תודעתנו

וצונחים,

לאפילה גדולה.


——————————————————————————–

ג.ר. 13.1.2002

 

הטרגדיה הסמויה של הזיקנה – שיר.


א. יבשה הלחלוחית, כמשה הפריחה.

(זמן כה רב עבר מאז הלבלוב).

נטושים ונבולים, מונחים הם להם

– על הקרקע הקשה של מציאות חייהם.


ב. דהה הצבע, סדקים בקירות.

מוראות הזמן התרחשו עליהם

לאט ובשקט, (כמעט בעדינות)

עד להיסדקות והתפוררות של – המבנה הקשיש.


ג. אמנם נוראה מציאות הזיקנה.

אך בעיקר טראגית;

כי בתוכם ממשיך לפכות, צעיר ועורג,

(לא פחות ואולי יותר מאי פעם);

מעיין חיי הנפש.

——————————————————————————–

גבריאל רעם

30.5.2005

בי"ח שיקומי 'הרצוג', ירושלים
 

טעימים – שיר


כל כך מנסים,

כל כך משתדלים,

כל הזמן מתאמצים –

שיהיה בסדר,

שיהיה טוב,

שיהיה נפלא.

כל הזמן שואלים-

אז מה עושים?

כיצד פועלים?

איך גורמים

לחיינו להיות סוף סוף מוצלחים?

 

אך כל הזמן שוכחים,

את המוות הממתין לנו, בקצה כל הדרכים,

לבלוע אותנו למחשכיו הסופיים.

בין אם – למדנו,לא למדנו,

עשינו לא עשינו,

הצלחנו לא הצלחנו.

כולנו, כולנו כולנו

נבלעים.

ולעולם, לעולם, לעולם

לא נדע,

ההיינו טעימים?
 

הצלקת – שיר


זה שאמרו לנו, שאמרו וסיפרו:

שנעורינו הם כניצת הדובדבן

שתיפרח בסתיו בגרותנו.

זה שסיפרו לנו וסיפרו.


את שלימדו אותנו ולימדו

ולימדונו לשנן ולחזור ולהסכית

להתחרות מי יהיה מכולנו התקליט.

זה שלימדו ולימדו אותנו.


ומה שציפו מאיתנו.

וכל שציפו

שנעשה ונשמע כמו שכתבו

כמו שכתוב בכל הספרים

כך ציפו ועדיין מצפים.


* * *

ואכן, כל שאמרו, לימדו וציפו –

מאיתנו

עדיין נותר בנו כצלקת

לא שלנו.

אותה אנו מעבירים לבנינו.


את כל שאמרו ולימדו וציפו –

מאיתנו.


9.5.86


גבריאל רעם
 

אל החוף – שיר

 

מגל לגל נדים המים;

פעם מעלה, פעם מטה,

פעם גאות ופעם שפל.

 

ואנו עם הגלים;

כה עולצים עם גל גבוה

כה מצטערים עם שפל הגל.

 

מצבי הרוח של החיים:

פעם מעלה,

פעם מטה.

 

לא שמים לב;

שמגל גבוה לנמוך

ומנמוך לגבוה וחוזר חלילה.

 

קרבים המים לחוף;

גל גבוה, גל נמוך -

כל הזמן אל החוף.

 

כל הטיפות והרסיסים;

- אל החוף.

והחוף הוא המוות
 

מבוא ל'שירים'

השירים המופיעים כאן, הם שירים עם רובד הגותי משמעותי.

זו שירה הגותית, או יש כאלה שיגידו שזו בעצם הגות בלבוש שירי.

כך או כך הרי הם לפניכם.

ובתחילה שיר שנוגע בשילוב הזה שבין שיר להגות:

גם לשירים יש רגע של אמת
גם לשירים יש רגע של אמת.

בו הנפש השירית מזדווגת

עם התודעה ההגותית.

רגע של חסד,

בו המרגיש – יודע

והיודע חש

ושניהם עוברים דרך

החור השחור

אל המציאות

שמאחרי,

אל המציאות הנסתרת.