ארכיון תגית: שירים

שביר

א. כל שהא יקר – כך הוא שביר.

כל שהוא שביר – כך הוא יקר.

העמיד והחסין – הוא הזול

 הזול – נפוץ

היקר – נדיר.

ב. אך לרוב רואים את השביר – כפגום,

רואים אותו – כנכה.

ובמקום בו שביר שוה ערך לנכה -

שם השכינה לא מבקרת עוד.

גבריאל רעם, 19.4.13

*הנה מוטלות גופותינו – שיר.


הנה מוטלות גופותינו,

המוות נוגס מהן פתיתים, פתיתים,

והרימה זוחלת בהם טיפין טיפין,

וכך הן זרועות להן בתנוחות שונות של שכחה.


צוננות ודוממות שוכבות להן,

ממתינות לחזור אל מעי האדמה.


ואף אחד אינו זועק להן בבזיונן,

בקלונן ההולך ומתמשך

בביזה הנוראה הזאת

המשתוללת בהן,

ואין מוחה.


כך הן גופותינו,

נוסעות מסע של התערטלות.

של נשירה ושל אובדן.

של כל שנרכש, תפח והתפטם.

נושרים הזיוף,

המסכות,

התהילה,

ואף היאוש.


ומאחור נותר, עירום ועזוב –

השלד.

 

——————————————————————————–


* פאראפרזה על שירו של חיים גורי

אנו ההולכים למות – שיר.


דרך עיני ההולכים למות נראים החיים אחרת;

יקרי ערך כצמיד שאבד.

כחיבוק לצולל בבדידות.

כברכה למקולל.

כטובלים בים של שפע – אנו נדמים להם, למתים.

והם, ההולכים למות, מנופפים ידיים עצובות,

ידיים בעוית מאחורי זגוגית אטומה, חד כיוונית,

רואים ואינם נראים.

הם מנופפים נואשות, וקולם לא נשמע.


והשקועים בחיים אינם יודעים, אינם מנחשים,

את הפרידה הנואשת המתרחשת עכשיו סביבם;

למעלה, למטה, לפנים ומאחור, בצדדים ובכל הכיוונים.


ההולכים למות מנסים כל העת למשוך תשומת לב.

ואנו מתרוצצים בבולמוס אדיר,

חולפים מבלי דעת,

שואגים את השאגה האדירה של החיים.


איננו שומעים, איננו רואים,

איננו חשים כלל שמולנו,

כן, מולנו ממש,

בני אדם הולכים,

בני אדם נמוגים וגזים.

ואנו כלל לא יודעים.

חרשים מהמולת החיים

ללמוד לאהוב – שיר.


מועדון פנויים ופנויות

ילדים אבודים של החיים

פנויים ממשא, פנויים ממתן,

פנויים מן השפע שהוא לא כאן.

אבודים בעיניים, אבודים בפנים,

אבודים אבודים על כל הפנים.


פנויים ופנויות מסכנים קטנים,

קורצים ורוצים את שיש לאחרים

והלב כה בוכה והיד כה רוצה

והגיל כה לוחץ והבטן רכה…


פנויים ופנויות, מה חדש ילדים?

מה מצאתם, מה הבאתם, נחמדים?

אוצרות אופי? חטי שנהב?

יופי ואופי קורא למאוהב?


או שמא מצאתם עפר ואפר

גחלים עוממות בשממת מצוקה

הרמץ לוחש עדיין לא קר

אנוש הולם עימכם בניבכי מבוכה?


זר לא תואר לו ולא הדר.

איש משמים – אין בו דבר

מלבד ההולם של אפר לוחש

הקורא לך להפיח בו אש


בובת אימונים שעלתה כמו מאוב

עליה להתאמן להחזיר את החוב

של נעורינו שהלכו לבלי שוב.

ואולי להצליח ללמוד…

לאהוב.

 

12.7.88

 

גבריאל רעם