אמת היא כמו משטח זכוכית ענק שנשבר לחתיכות רבות ולא שוות, שמצויות גם כך מחוץ לתחום הקליטה של מרבית בני האדם, הם חיים עם תחליפים, אך מיעוטם מחפש את שברי האמת (בדתות, בשירה, במיסטיקה, סמים פסיכדליים, גורואים, שאמנים, פילוסופיה וכתבים חכמים).
אך כל המחזיק בשבר זכוכית מחזיק בחלק מן האמת, שלעולם לא תחזור להיות שלמה שוב, שלא להזכיר את מרחב הקליטה התודעתי המצומצם ממילא שלנו, שאפילו אינו מסוגל להכיל את שבר הזכוכית המסוים.
אך זה עוד לא נגמר כאן, כי כל המחזיק בשבר אמת אינו משתף פעולה עם מחזיקי שברים אחרים (בכדי לקבל מושג על התמונה הרחבה), רובם רואים עצמם כמחזיקים בהרבה יותר מאשר שבר אמת, או לפחות כמצויים בדרך למשטח השלם שלה.
אם כך, אם ניקח את צמד המלים: “אמת שבורה”, מה יותר משמעותי? “האמת”? או “שבורה”? התשובה הקשה: “שבורה”.
כי זה שאנו רואים רק חלקיקי מציאות היא יותר משמעותית מן האמת שמסתתרת באותם חלקיקים. שאותה ממילא איננו קולטים בתודעתנו הרדומה.
שאומר שעלינו להיות ענווים בפני מה שלמעלה מתפיסתנו.
אך לסיים כאן יתן למסה תחושה של אמת קשה מידי (אך האם זה לא טבעה האותנטי של האמת?), אם כך, הנה משהו לחשוב עליו:
שבר האמת המסוים שלכם (בתקווה שיש לכם כזה) היה במקור (לפני השבירה) קרוב יותר למרכז או לקצוות?
*
” התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי שמיים.”
מנחם מנדל מקוצק (הקוצקר)
Gabriel Raam