המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

    

­חלק ראשון

אקסיומה: כתוב  בפרקי אבות: האומר דבר בשם אומר כאילו הביא גאולה לעולם­.

זה משפט תמוה בלשון המעטה, אבל זה בעת ועונה אחת – זה משפט שהוא די מפוצץ מח. כי מה הוא אומר בעצם?

המון אנשים אומרים דברים כאילו שזה הם יצרו ובראו אותו.

אך האמת היא שעולם כל כך מלא בחוכמה עד שסיכויים שתוציא מהפה שלך דבר חוכמה מקורי לגבי החיים, שואף לאפס.

אנשים לא יודעים לחשוב בשביל עצמם ורוב מה שהם אומרים הוא או מועתק  או קלישאה מתחפשת לדבר חוכמה..

אבל מה שאמרת כבר נאמר כך אומרת הגמרא, זה לא מקורי שלך.

נסלח לך שאתה מתיימר להיות מקורי אך לפחות תגיד מהיכן לקחת?

עכשיו, אם אתה מודה מהיכן לקחת ואינך מסתתר מאחורי אני ואפסי עוד… החכמה של אותו משפט שורה עליך.

החוכמה זה להיות מקורי.

החוכמה היא להגיד דברים שרק אתה יכול להגיד. אף אחד לא יכול להגיד,,. כי הם בקעו מתוך הליבה שלך באופן עצמאי לחלוטין.

החוכמה היא להגיד דברים שרק אתה יכול להגיד. אף אחד לא יכול להגיד כי הם בקעו מתוך הליבה שלך. באופן עצמאי לחלוטין. אתה לא צריך להעתיק.

כלומר, קודם כול אל תגיד דברים בשמך, אם אתה כבר אומר תצטט מהיכן אתה לוקח ואז  תהיה לך מידת הצניעות הדרושה. מפני הגדולה  של אלו שהיו לפניך.

חלק שני: אבל זה רק חצי מן המשפט, הכותב לא מסתפק  באומרו זה יפה להביא דברים בשם אומרים ולא לשקר ביצירת הרושם שאתה מקור הנביעה.

והנה בא החלק השני של המשפט ולוקח אמירה שהייתה יכולה להיות אמירה יפה שבאה לתת קרדיט לאלו שהיו – ולוקחת את זה לרמה אחרת לגמרי.

האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, לא פחות… עד כדי כך.

הכתוב מייחס לדבר החוכמה המקורית כל כך הרבה חשיבות עד כדי הבאת גאולה לעולם.

ואז, אם אתה עושה את זה – אתה יכול להביא גאולה לעולם.

אבל החכמים כבר מראש מטילים ספק ביכולת שלך להגיד דברים בשם אומרם.

אתה יכול להיות כה מלא בכך שדברים כה נבונים בקעו ממך עד שאתה מרגיש שבזכות דברים הללו ואחרים שאתה משמיע אתה יכול להביא גאולה לעולם.

החוכמה היא להגיד דברים באמת בשם אומרם ואז תיתכן גאולה.

חלק שלשי

גאולה גאולה אז היום יפתח אלייך/ כמו הלב בתפילה בהבזק של הווה נצחי/ גאולה גאולה כשהשמש תזרח עלייך/ לבנה עגולה כך ליבך השבור יפעם/ גאולה גאולה

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%95

אך האגו רוצה קרדיט.

אבל אם תתגבר על זה  ותבין שכל הדברים שאתה מנכס לעצמך הינם שאובים כבר ממה ששמעת או ראית בעבר ואז תראה שאתה עצמך אין לך כלום!

כל מה שיש לך העתקת.

אם אתה אומר דבר בשם אומרו, ולא סתם אומר אלא ברוח שבה זה נאמר, למשל קהלת היה כה מקורי, חד פעמי ועל כן בלתי ניתן לחיקוי – אין בן אדם שיגיד משהו שקהלת לא אמר ובאין ספור דרכים.

לנסות להיות מקורי אחרי קהלת זה פתטי.

אבל אם אתה מצליח לא להכניס את הנימה האישית והסובייקטיבית כפרפרזה על דברי קהלת – אז תוכל להביא גאולה לעולם – כדברי  כתוב.

ועם זאת באותה נשימה זה מראה לנו עד כמה אנו רחוקים מגאולה…

כי במקום להיתלות באילנות גבוהים אנו מעדיפים להיות האילן עצמו ולהתחזות לאילן עצמו.

ואנו בכלל מטילים ספק ביכולתנו להגיד דברים בשם אומרם כי אתה כל כך שבוי באגו שלך עד שזה כבר שלא לא כבוד גדול בשבילך לצטט אנשים גדולים באמת,

אבל אם תעשה את זה את מביא גאולה לעולם.

אנשים חושבים שלפני המאה ה21 אף אחד לא ידע כאן כלום.

ואנו בטוחים שעם כל המדע וקידמה הטכנולוגית אנו בוראים עולם חדש טוב יותר

אך אין חדשני יותר מקהלת, הוא כבר אמר בכל. הנה כמה טיפות:

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב קהלת פרק א א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם:  בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ–שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.  ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.  יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן–עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה.  {פ} יב אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל–בִּירוּשָׁלִָם.  יג וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם–לַעֲנוֹת בּוֹ.  יד רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.  טו מְעֻוָּת, לֹא-יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן, לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת.  טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם-לִבִּי, לֵאמֹר–אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר-הָיָה לְפָנַי עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת.  יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת:  יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ.  יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב. פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב