נטגדיה ימינו קיים גיבור טראגי ושמו ביבי:
שסופו יודע מראש.
***
גיבור טראגי- מייצג את האנושות כולה. מצויה בו תכונה אנושית, הקיימת בטבע האדם. הסבל שהוא עובר, ידיעת הסבל העובר עליו, משותפים לו ולבני אנוש. אך הוא שונה מן האנושות הרגילה, בכך שהוא מיוחד. הייחוד שלו בא לידי ביטוי בקיצוניות, האופיינית לו.
בטרגדיה היוונית ובטרגדיה השיקספירית הגיבור הטראגי חשוף לתהפוכות הגורל, הוא עלול ליפול, לסבול עד כדי אובדן. עובדה זו היא בעלת ערך דרמטי הגורם לאדם רגיל להזדהות עמו.
הגיבור הטראגי אמיץ לב אך מלא כעסים. הכעסים מתבטאים בסערת רגשות ספונטאנית (“המלט” של שכספיר, “אנטיגונה” של סופוקלס), מה שחורצים את גורלו הטרגי.
מוסריותו של הגיבור הטראגי גבוהה מאד. הוא רודף אמת ודורש לגלותה בכל מחיר. היכולת לסבול והפיוס עם הסבל מתוך אומץ לב, נובעים ממוסריותו הגבוהה. הסבל מוביל אל הידיעה.
הגיבור הטראגי מרכזי בטרגדיה, הוא הנושא העיקרי בה. הגיבור הוא מעין תחנת כוח לבעיות העיקריות בעלילה או המחזה, וכמה נקודות חשובות עלולות להתבהר ע”י עיון בטבעו ובתפקידו.
הגיבור הטראגי הוא יציג במיוחד, הוא מייצג את המין האנושי כולו, נציגה של כל האנושות בגילום איזה אספקט יסודי קבוע של טבע האדם. הגיבור מתמודד עם סיטואציה יציגה שלו שבה הוא משתמש בכלים מוכרים ליצור האנושי – שהם היצרים האנושים היסודיים וכוח התבונה האנושי, הוא בא להראות ולהוכיח כי בסבלו ובידיעתו יש מן המשותף לו ולשאר אחיו, בני–האדם, במידה שיש לעשותם כנותני דוגמא, מופתיים ומאלפים. אך בניגוד לנכתב הנ”ל כדי שהגיבור הטראגי יהיה יציג במיוחד עליו להיות יציג במובן אחר: אסור לו להיות אדם ממוצע – אדם רגיל, בינוני, חסר ייחוד. הדבר שהוא מייצגו, קצה גבולה של האפשרות הגנוזה, שאינו ניתנה להשגה לאדם רגיל, ולא אמצעיתה או ממוצע שלה. הגיבור הטרגי מייצג את החוויה האנושית בהיבטיה הקיצוניים ביותר, הסבל והידיעה הקשים והטראומטיים ביותר ולא ברמתם הממוצעת, האחידה ועם זאת הגיבור הטראגי מייצג את האנושות כולה.
ניסוחו שלנורתרופ לגבי הגיבור הטרגי הוא אחד הקולעים ביותר: “הגיבורים הטרגיים הם נקודת השיא בגופם האנושי עד כדי כך שהם, כמדומה, נעשים כליאי אנרגיה החשמלית סביבם, שהרי העצים הגבוהים עלולים יותר להיפגע בברק מאשר אגודת עשבים …”
– כלומר מה שנורתרופ אמר בניסוחו הוא שהגיבור הטרגי הוא מרכז העלילה וכל האירועים סובבים סביבו. הוא דימה את הגיבור לעץ גבוה שיש לו יותר סיכוי להיפגע מהאירועים המתרחשים מאשר לעשבים – לדמויות המשניות. הדמויות המשניות שבכל תמונה מעניינות אך ורק בה במידה שהן חשות כל אחת בסיטואציה שלה – תחושה מעומעמת, קלושה, המספיקה לצורך הסיטואציה ותו לא, הכמעט אינטלגנטית ולעומתם הגיבור הטרגי חש תחושה אינטנסיבית וחריפה, תחושת השלמה שבה הוא מודע ואחראי במידה רבה. הגיבורים מפיקים את המרב ממה שקורה להם ובכך נותנים לנו הצופים לחוש בדרך החזקה ביותר את המאורעות. הדמויות המשניות, פשוטי העם, האנשים הרגילים עוזרים לנו להמרצת המקרים הקורים. כך מוצאת לה הייצוגיות האידיאלית של הגיבור הטרגי מקום ושם בייחודו המובהק – ייחוד של אופי, רוח, נפש, וכדומה.
——————————————————————————–
ביבליוגרפיה:
טרגדיות מובחרות:
Aeschylus. Oresteia. Penguin.
Aristotle. The Poetics. Penguin. (or Bywater trans.)
Battenhouse, Roy. Shakespearean Tragedy. U Indiana P, 1969.
Bradley, A. C. “Hegel’s Theory of Tragedy.” In Oxford Lectures on Poetry: 69-95.
Euripides. Medea. Meridian.
Freud, Sigmund. On Oedipus and Hamlet. In Basic Writings. Brill. (see also Ernest Jones. Hamlet and Oedipus. Norton.)
——————————————————————————–
Hegel, Georg Wilhelm, sections on tragedy in Aesthetics: Lectures on Fine Art. Trans. F. P. B. Osmaston. London: 1920.
Ibsen, Henrik. Ghosts. Signet.
The Book of Job.
לייק
תגובה
שתף
Gabriel Raam
Gabriel