נורמות חברתיות

החברה האנושית צברה כוח והשפעה הרבה מעל ומעבר לנחיצות שלה כדי שהיחיד יגשים את עצמו בחייו. היא כמו הגולם שקם על יוצרו. המכונה שהשתלטה על המכונן אותה.

בני אדם נמלטו מן הבלגן והדמונים בתוכם, שהפריעו להם לחיות עם עצמם ועם אחרים, ויצרו מערכת מורכבת שקיימת מחוץ ליחיד ודרכה צריכים לעבור כל חשקיו, יצריו, רצונותיו ושאיפותיו. ומה שיחליט, ומי שיחליט הוא ממסד אמורפי אך עוצמתי ביותר: הנורמות החברתיות.

הנורמות הפכו לציווי עליון, שהחליף זהמכבר, את מקומן של המצוות והציויים הדתיים. אלוהים פינה מקומו לנורמות. הנורמות, ובהתאם להן מנגנוני האכיפה, מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: נורמות פורמליות ומנגנונים פורמליים, ונורמות לא פורמליות ומנגנונים לא פורמליים. נורמות פורמליות הן אלו שמתקבלות כחוקים, תקנות או החלטות של גוף מוסדי מחייב; נורמות לא פורמליות הן הסכמות חברתיות שאינן ממסדיות. יש לציין, שגם נורמות פורמליות הן בדרך כלל ביטוי של נורמות לא פורמליות.

ואין נורמות ללא מנגנוי אכיפה, מנגנוני אכיפה הפורמליים, הם כגון  השוטרים ובית המשפט שבידם נתון הכוח לשלוט על היחיד ולוודא שהוא חי בהתאם לנורמות. ומנגנוני הענישה הם: קנס כספי ובית כלא. אך הכוח האמיתי קיים בידי המנגנונים הלא פורמליים, האוכפים נורמות לא פורמליות. למשל,  דעת קהל, לחץ חברתי, רכילות, יראת האל, משמעת פנימית,  למנגנונים הלא פורמליים הללו ואמצעי ענישה, כמו – חרם חברתי, הוצאת שם רע.

כולם חיים בתחושה שהם חופשיים לנפשם, ומחליטים את שהם רוצים וחיים בהתאם לערכים ונורמות פרטיות ואישיות שכל אדם מבשיל תוך כדי חייו, וסופג במשפחתו. אך, כאמור, כוח ההשפעה העיקרי מגיע מכיוון החברה, ונשלט על ידי הנורמות החברתיות. אדם חושב שהוא חושב עבור עצמו, אך אלה הנורמות שהופנמו היוצרות התניה לגבי כל אופן החשיבה, התגובה וההתנהגות של היחיד.

והשליטה לא מגיע מבחוץ, אלא מבפנים. תוך כדי תהליך החיברות והחינוך, מופנמות ביחיד הנורמות, ובבגרותו הם כבר כל כך מוטמעות בו, עד הוא בטוח שהשיקולים שלו הם אישיים, לא מודע כלל לכך שמה שמחליט וקובע ברוב הגדול של המקרים, הם הנורמות הלא פורמליות שהוטמעו והפכו לחלק בלתי נפרד ממנו.

***

נורמאליות:

From the moment of birth, when the stone-age baby first confronts its

twentieth-century mother, the baby is subjected to forces of outrageous violence, called

love, as its mother and father have been, and their parents, and their parents before

them. These forces are mainly concerned with destroying most of the baby's

potentialities. This enterprise is on the whole successful. By the time the new human

being is fifteen or so, we are left with a being like ourselves, a half-crazed creature,

more or less adjusted to a mad world. This is normality in our present age.

R.D. Laing

***

T. S. Eliot (1925)

I

We are the hollow men
We are the stuffed men
Leaning together
Headpiece filled with straw. Alas!
Our dried voices, when
We whisper together
Are quiet and meaningless
As wind in dry grass
Or rats' feet over broken glass
In our dry cellar

Shape without form, shade without colour,
Paralysed force, gesture without motion;

Those who have crossed
With direct eyes, to death's other Kingdom
Remember us — if at all — not as lost
Violent souls, but only
As the hollow men
The stuffed men.

II

Eyes I dare not meet in dreams
In death's dream kingdom
These do not appear:
There, the eyes are
Sunlight on a broken column
There, is a tree swinging
And voices are
In the wind's singing
More distant and more solemn
Than a fading star.

Let me be no nearer
In death's dream kingdom
Let me also wear
Such deliberate disguises
Rat's coat, crowskin, crossed staves
In a field
Behaving as the wind behaves
No nearer —

Not that final meeting
In the twilight kingdom

III

This is the dead land
This is cactus land
Here the stone images
Are raised, here they receive
The supplication of a dead man's hand
Under the twinkle of a fading star.

Is it like this
In death's other kingdom
Waking alone
At the hour when we are
Trembling with tenderness
Lips that would kiss
Form prayers to broken stone.

IV

The eyes are not here
There are no eyes here
In this valley of dying stars
In this hollow valley
This broken jaw of our lost kingdoms

In this last of meeting places
We grope together
And avoid speech
Gathered on this beach of the tumid river

Sightless, unless
The eyes reappear
As the perpetual star
Multifoliate rose
Of death's twilight kingdom
The hope only
Of empty men.

V

Here we go round the prickly pear
Prickly pear prickly pear
Here we go round the prickly pear
At five o'clock in the morning.

Between the idea
And the reality
Between the motion
And the act
Falls the Shadow

For Thine is the Kingdom

Between the conception
And the creation
Between the emotion
And the response
Falls the Shadow

Life is very long

Between the desire
And the spasm
Between the potency
And the existence
Between the essence
And the descent
Falls the Shadow
For Thine is the Kingdom

For Thine is
Life is
For Thine is the

This is the way the world ends
This is the way the world ends
This is the way the world ends
Not with a bang but a whimper.