- אקסיומה- שום דבר לא עובד לפי ההיגיון,
והגיון לא מסביר שום דבר.
אך אנו נתלים בהיגיון כטובע הנאחז בקש.
אנו חשים כי לרוב הבעיה נעוצה בכך שלא היינו מספיק {או בכלל} הגיוניים.
אנו משוכנעים שרק אם היינו יותר הגיוניים הכל היה הרבה יותר טוב.
מי שמנסה להסביר את הדברים בדרך הגיונית מיד הוא עוטה על עצמו את גלימת המציאות {כביכול} ורואה עצמו כשגריר שלה. היא זו הדוברת מגרונו.
בזכות ההיגיון ושיקול הדעת אנו חושבים שאנו יודעים יותר ממה שאנו חושבים שאנו יודעים.
האמת היא שאנו יודעים הרבה פחות ממה שאנו חושבים שאנו יודעים.
אחד מן המכשלות של לחיות בהתאם להגיון הוא להסביר את מה שקורה או קרה במונחים טכניים ותוך התעכבות על המהלך המכני של הדברים.
ההיגיון והרציו אוהבים הסברים טכניים זה מאפשר להם להתחמק מלעמוד פנים אל פנים ממה שבאמת קורה.
העלינו את ההיגיון לדרגת סמי-אל.
ההיגיון והגישה הטכנית לכאורה מנגישים לנו את החיים, אך לאמיתו של דבר – החיים עצמם אינם מתנהלים לא לפי ההיגיון ולא בהתאם לסיבות טכניות.
אנשים מחפשים את ההיגיון בדברים ואת הקטע הטכני כי כך זה מוריד להם את מפלס המתח והלחץ.
לעיתים כשאנו נתקלים בבעיה קשה אנו מבקשים עזרה, תמיכה. כוונתנו לא הייתה לעצה פרקטית , הגיונית, כזו המתקבלת על הדעת. {כי כאלו קל לתת] רצוננו רק שיהיה אתנו מישהו שיהיה אתנו במה שעובר עלינו.
ישנם מעט בני אדם שכשהם נתקלים בבעיה הם לא נופלים לפח היקוש של פתרון פרקטי או הגיוני.
כל העניין של הגיון כנושא – הינו בעייתי.
אנו בטוחים שאם איננו ניגשים לסוגיה בכלי הגיון ועימם בלבד – אנו אבודים.
בגדול אנשים בטוחים שיש להם מנוף אחד בחיים ושמו הגיון, החינוך מנסה להחדיר בנו צמידות שכזו להגיון ולחשיבה הרציונלית –עד שאנו בטוחים שרק לאורו יש ללכת.
יש לנו מן תחושה שכזו שיש לנו תשוקות, תאוות, רצונות כאלה ואחרים – המון פחים בהן ליפול, וההגיון מצילנו מידם…
וכך בתרבותנו ההיגיון הוא פרה קדושה, שיעז מישהו לערער על עליונותו של ההיגיון.
מאז הילדות שוטפים לנו את המח עם ההיגיון הזה.
כל הלימוד בבית הספר מושתות על חרישה בכלי ההיגיון.
אל ההיגיון זה הדבר הכי מטעה בעולם.
ברגע שאתה אומר לאדם – את המילים –”אבל זה לא הגיוני”, סתמת לו את הפה. להגיד למישהו- אבל זה לא הגיוני שמטת את הקרקע מתחת לרגליו.
אבל שוב,שום דבר לא עובד לפי ההיגיון וההיגיון לא מסביר שום דבר.
אדם שסובל מקשיים נפשיים כלשהם בא לפסיכולוג – הלקוח מדבר בשפה של סבל ואילו הפסיכולוג מדבר איתו אך ורק במונחים רציונליים ומעשיים.
המין האנושי פוסע בעקבות מה שהצלחנו להשיג עם ההיגיון. [מן החשמל, הפלאפון המזגן וכו הלאה].
אכן שכלולים מדהימים ביותר- אך השאלה היא האם ההיגיון מאפשר לאדם למצוא ולהתפתח בנתיב שהולם אותו, את גורלו ואת אופיו ואת אישיותו.
ההיגיון הינו חסר ערך ממשי אם האדם לא מלמד עצמו לחיות בלעדיו.
למעשה ההיגיון והמחשבה הרציונלית הרסו כל חלקה טובה. אנו סוגדים להגיון מאז המהפכה התעשייתית.
הרבה תקוות תלו בהגיון, אך חוץ מעזרים טכניים מרשימים אין הרבה במה להתגאות. אם הגיון הוא המנחה היחידי שלך – יכול להיות שיהיה לך כל שאתה דורש אך בפנים תהיה יותר עני מעכבר כנסייה.
להגיון יש בוס וזו דעת הקהל. בדרך כלל מה שנראה לנו הגיוני מושפע במידה רבה מדעתם של כל אלה שסביבנו. ופעמים רבות הקול הפנימי נותר יתום.
2.
אז לאחר כה הרבה השמצות על ההיגיון מגיעה השאלה – אם ההיגיון לא, אז מה כן?
התשובה פשוטה, במקום ההיגיון המוליך שולל – עלינו להתחבר לקולנו הפנימי.
ההיגיון הרציונלי והקול הפנימי הן שתי רשויות ורק אחד משניהם אמור להיות המוביל.
אדם שעבד על עצמו לא אמור להשתמש כלל בהגיונו.
הבעיה של בני אדם רבים היא התלות הקונפורמית בהגיון וחוסר שימוש משווע בקול הפנימי.
ג. ר.
Gabriel