אנשי לונה-פארק ואנשי חדר-מיון.

ההבחנה בין אנשי הלונה פארק לאנשי חדר מיון  היא הבחנה  בין  שתי גישות לחיים  ובין שני סגנונות החיים הנובעים מגישות אלה.

אנשי הלונה פארק  הם צרכני הנאות ובילויים, חופשות וריגושים, יציאות וכיופים. הם חיים בתחושה שאת החיים צריך למצות, לצרוך ולנצל וכי  “לחיות” משמעו להפיק מן החיים  את ההנאות שיש   בהם. בהתאם לתפישה זו אנשי הלונה פארק   רואים את החיים כמעין לונה פארק  גדול המציע שלל  הנאות וריגושים. אם כי הם בהחלט עשויים להפיק סיפוק מעבודתם, אנשי הלונה פארק עובדים כדי להיות מסוגלים מדי פעם לממן לעצמם סיבוב על אחד ממתקני הלונה פארק של החיים.  אנשי הלונה פארק מאמינים שהחיים בסך הכל יפים ונעימים וכאשר אינם כאלה הרי זה מעין תקלה זמנית ומקרית שתסתדר עם הסיבוב הבא על הגלגל הענק  או  על  רכבת ההרים. לאנשי הלונה פארק יש עשרות חברים וידידים הבאים לעשות איתם סיבוב של כיף בקרוסלה או מזמינים אותם לגזוז בקיוסק או למנגל על הדשא. גם הם מאמינים שבסוף הכל מסתדר  ונוטים כמו אנשי הלונה פארק לטפל בבעיותיהם הבינאישיות  על ידי הטבעתן במימי חופשות ובילויים משותפים. הם מחזיקים ידיים על רכבת השדים, צווחים בהנאה ושוכחים לרגע שבעצם אין להם על מה לדבר. ההתמכרות לפעילויות נופש והנאה טוענת את אנשי הלונה פארק באנרגיה ובתחושת חיות עזה  וממלטת אותם מתחושת הריקנות בתוך עצמם ועם הסובבים אותם. כך הם עולים על הקרוסלה המסתובבת לצלילי המנגינה החוזרת ונעים במעגלים שאינם מתפתחים ואינם נפתחים אל כלום מלבד אל המעגל הבא של הסיבוב הבא עם אותה המנגינה באותו המסלול החוזרים על עצמם עד אין סוף.

חייהם של אנשי חדר מיון הם מצב חירום מתמיד. הם תופשים את החיים כשדה קרב מדמם בו כל רגע יכול להשיג אותך כדור.  הם חדורים תחושה מתמדת של דחיפות, לחץ וצורך בשליטה  ומנהלים את חייהם על פי מתכונת אינטנסיבית של לוחם קומנדו דרוך המוכן לקדם כל רע.

אנשי חדר מיון מאמינים שנחת והנאה הם רק הפוגה זמנית ומקרית בין מצב  החירום שהיה לבין זה  שעומד או-טו-טו להתרחש ולכן הם לעולם לא מרשים לעצמם להירגע באמת. אנשי חדר מיון נמצאים עם היד על הדופק – של עצמם, של אחרים ושל החיים – תמיד מוכנים עם מסכת החמצן ועם זריקת ההחייאה.     הם כל הזמן באים לבדוק – את עצמם, את הסובבים אותם. אלף פעמים ישאלו למצבך, איך אתה באמת מרגיש,  מה קורה. קשובים ועירניים לכל סימפטום, לכל סימן מבשר רעות, אנשי חדר מיון כל הזמן עושים אנאליזות, ביופסיות וניתוחים של המצב.

אנשי חדר מיון  לעולם אינם יוצאים לחופשה, ואם הם כבר עושים זאת הם מחפשים מישהו שיחליף אותם בתורנות ומפעילים שיחת “עקוב אחרי” לפלאפון הצמוד. הם בעלי חושים מפותחים ורגישות גבוהה  – מיומנות הכרחית לשורדנים מקצועיים ולכן גם אין להם כל כך חברים – אנשים לא אוהבים שעושים להם שיקוף רנטגן וממששים להם את הדופק כל הזמן. אבל אנשי חדר מיון לא ממש מוטרדים – ממילא הם טרודים כל כך בלהחזיק את החיים בחיים  שאין להם זמן לעשות חיים

עם זאת, אף אדם אינו כולו האחד ואין בו מאום מן השני. אנחנו מצויים ברצף שעל הציר שבקצה אחד שלו אנשי המיון ובקצה השני הלונה פארק. מי יותר קרוב לקוטב אחד ומי יותר רחוק, וכך קרוב יותר לקוטב המנוגד. המדובר כאן היה על הארכיטיפים של שני הטיפוסים.