בענין המחלוקת

תקציר: בענין המחלוקת על רבי נחמן מברסלב והמחלוקת על הצדיקים בכלל

מובא[1] כי בזמן הברית של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, היו שם אחי אמו הרה”ק רבי ברוך ממעזבוז זיע”א, והרה”ק מסעדליקוב בעל ‘דגל מחנה אפרים’. לאחר הברית נכנסו האחים הקדושים לברך את אחותם היולדת ואת הרך הנולד, וביקשה מרת פייגא את אחיה הרבי ר’ ברוך שיברך את הרך הנולד שלא תהיה עליו מחלוקת, ואמר הרבי ר’ ברוך שדבר זה לא יתכן, כי אין קיום לנשמה גבוהה כזו בעולם השפל בלא שתהיה עליו מחלוקת.

השתלשלות המחלוקת על רבי נחמן

נביא כאן בקצרה את השתלשלות המחלוקת, וכך מובא בחיי מוהר”ן (קמ”ו): “כשחזר מוהר”ן מארץ ישראל הוא היה בבית הסבא משפולי, שנעשה אחר כך מתנגד גדול עליו, ואז באותו העת לא היה עדיין חולק עליו הסבא משפולי, רק אדרבא, היתה ביניהם אהבה גדולה, וקיבל אותו הסבא משפולי בכבוד גדול וחיבה גדולה מאוד מאוד. ועשה שמחה ומשתה גדול עבורו, והיו יושבים על השולחן שניהם כל הלילה כולה. וגם שאר אנשים שהיו חשובים אצלו, כולם היו מסובים על השולחן לכבוד רבינו ז”ל. והיה שם שמחה גדולה. וכל שבא לביתו היה הסבא משפולי מקבלו לעדות והיה אומר לו תעיד עלי שאין דרכי כלל לאכול סעודת הלילה, ועכשיו מחמת עוצם אהבת האורח היקר הזה החביב והיקר עלי מאוד מאוד ויש לי ממנו שעשועים גדולים ותענוג גדול מבואו אלי, מחמת זה אני אוכל עמו. ולא ידעתי מה לעשות מחמת שמחה וכו’, וגם בבוקר דיברו יחד באהבה וחיבה גדולה.

כי כל ימיהם היתה ביניהם אהבה גדולה עד עת שיצא רבנו ז”ל ממעדוועדיווקע לזלאטיפאליע, שזה היה בערך שנה ומחצה אחר שחזר רבנו ז”ל מארץ ישראל לביתו. אז הלכו מלשינים והולכי רכיל ודיברו לפניו מלשינות הרבה, עד שנעשה לו שונא גדול, ונתלבש בו מי שנתלבש בו, עד שגרם מה שגרם על ידי מחלוקותו.

והגאון המפורסם משפטיבקע ז”ל קילל אלו המלשינים (שגרמו את המחלוקת על רבי נחמן) בקללות נמרצות, ואמר בזו הלשון שישתרבב לשונם עד טבורם וכו’. וכששמע רבינו ז”ל את המחלקת שהוא חולק עליו ואומר עליו דברים בדויים אשר לא עלו על דעתו, אמר רבינו ז”ל צר לי מאד שמסרו זאת אליו”.

המחלוקת עם הסבא משפולי

ובחיי מוהר”ן (סי’ קי”ד) מובא: “בשנת תק”ס ראה רבינו ז”ל במקום שראה והשיג במקום שהשיג שהוא צריך לקבוע דירתו בקהילת זלטיפליע וכו’, ונכנס להעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהילה, כי לא שאל את פיהם מקודם כלל, רק שכר לו דירה שם וקבע דירתו שם פתאום. אבל אף על פי כן קיבלו אותו אנשי הקהילה בכבוד גדול, והתפלל שם עמהם בראש השנה ויום כפור ומסרו לו שהוא יצוה הכל שיתנהג כרצונו הן בעניני בעלי תפילות ותוקעים וכיוצא, וישב שם בשלוה בימים הנוראים.

ויהי היום, התפלל אחד נעילה לפני העמוד ביום כיפור שלא ברצון רבנו ז”ל, ונשתקל מלולו באמצע התפילה ולא היה יכול לפתוח פיו בשום אופן, עד שהוכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו. ואחר כך במוצאי יום הכפורים אמר רבינו ז”ל דברי צחות נאה כדרכו על ענין הבעלי תפילה של אותו יום כיפור, ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד (בבא קמא צז:). כי בתחילה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ”ל, ואחר כך חתנו הנ”ל, ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו’. ואמר אז שהוא היה רוצה לעסוק אז בתפילתו אודות הפריפינאציע (היינו מה שהאדונים לקחו המזיגה מיד המוכסנים) ואם אתם יודעים איך הס”מ עומד כנגד דבר שבקדושה ואיך הוא מתגבר למנוע ולבלבל ובא זה ועמד להתפלל ודחיתי אותו.

ומחמת זה התרעם על רבינו ז”ל האיש הזה הנ”ל, והלך ונסע לקהילת קודש שפליע והלשין על רבינו ז”ל בפני הסבא משפולי, עד שעשה מחלוקת גדול על רבינו ז”ל (והיא המחלוקת על רבי נחמן מברסלב). ומאז והלאה נתעורר המחלוקת הגדול מאוד עד שכמעט כל העיר כולה חלקו על רבינו ז”ל. וגודל עוצם המחלקת שהיה עליו שם, וגודל היסורים שהיו לו שם, אי אפשר לשער ולספר, כי ישב שם כמו על קוצים ממש. ואחר סוכות נסע לשם הזקן הנ”ל וכו’ עד שעשה שם מחלוקת גדול עליו.

ובתחילה היה לו אהבה עם רבנו ז”ל, והיה הסבא משפולי כפוף ונכנע מאוד לפניו, אך מעת הנ”ל שנכנס רבינו ז”ל לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על ידי ריבוי המלשינות כנ”ל, על ידי זה נתעורר המחלוקת הגדולה, עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו. ורבינו ז”ל אמר שהוא מוכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט”.

ובחיי מוהר”ן (קכ”ב) מובא: “בשנת תקס”ב בקיץ קודם שיצא מזלאטיפאליע לברסלב, היה באותו הקיץ בברדיטשוב עם אביו הרבני החסיד הותיק המפרסם מורנו רבי שמחה ז”ל. ואז היה תוקף המחלוקת של הסבא משפולי, ובשעת המחלוקת אמר הסבא משפולי שיביא אגרות מכל הצדיקים המפורסמים שכולם חולקים עליו, וכן הוה בהיפך ממש.

גדולי החסידות תומכים ברבינו

כי (בעקבות המחלוקת על רבי נחמן) הגיעו איגרות מכל המפורסמים לרבנו הקדוש ז”ל, וכולם החזיקו ידם עם רבינו ז”ל באהבה רבה מאוד, וכתבו מרורות להסבא משפולי. היינו הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והרב החסיד רבי גדליה מליניץ, והרב הקדוש דודו רבי ברוך ז”ל, והרב החסיד רבי זאב מטשארניאוסטרע, והרב הקדוש מורנו רבי אברהם קאליסקער מארץ ישראל, ומחותנו רבי ליבוש מוואלטשיסק, ומחותנו רבי אברהם דב מחמעלניק, כולם כתבו אגרות בכבוד גדול ובאהבה עצומה לרבינו ז”ל, וביזו את הסבא משפולי מאוד מאוד. אבל הסבא משפולי לא שמע אליהם והיה מחזיק במחלוקת חינם על לא דבר.

האסיפה בבית הרה”ק מברדיטשוב

ובאותו הקיץ נסע רבינו ז”ל לברדיטשוב, ושם היה קיבוץ של כמה גדולים. כי מחותנו הרב הגאון מוואלטשיסק עשה אז שם בברדיטשוב נשואין לבנו מוהר”ש ז”ל, ונתועדו שם כמה וכמה גדולים, וקצתם אני יודע הלוא המה הרב הגאון מוואלטשיסק, ובנו הגאון מורנו ר’ יוסף יוסקא ז”ל אב בית דין דקהלת קדש יאס, והרב החסיד מורנו ר’ זאב מטשארניאוסטרע, והרב הגאון מורנו ר’ משה ז”ל אב בית דין דקהלת קדש קראסנע בנו של הרב הקדוש מורנו רבי חיים דקהילת קודש קראסנע, והרב החסיד רבי יצחק ז”ל מקאסטאנטין חדש, ועוד כמה גדולים. ונתוועדו כולם שם לנדות ולהחרים את הסבא משפולי על שמבזה תלמיד חכם אמיתי, היינו את רבינו הקדוש ז”ל (בעקבות המחלוקת על רבי נחמן). וכבר נגמר הדבר ביניהם בהסכמת כולם ורצו לעשות כן, אבל איש אחד בברדיטשוב בלבל את הדבר והלך ודיבר על לב הרב הגאון הקדוש אב בית דין דברדיטשוב ואמר שאין נאה שיעשו זה הדבר בעירו ומחמת זה נתבלבל הדבר.

הרה”ק מברדיטשוב

ורבינו ז”ל היה אז אצל הרב הקדוש דברדיטשוב, וקיבלו בכבוד גדול מאוד ובאהבה רבה ובחיבה גדולה. כי הרב דברדיטשוב החזיק ידו עם רבינו ז”ל (במחלוקת על רבי נחמן) מתחילה ועד סוף, אבל הדבר הנ”ל היינו החרם לא רצה שיהיה נעשה בעירו, מחמת שנמצאו אנשים שדיברו על ליבו כנ”ל. ומחמת זה נתבלבל הדבר. ואחר כך כשבא רבינו ז”ל מבארדיטשוב, נסע לטולטשין ושם נתוועד רבינו ז”ל עם אנשי ברסלב וקיבלוהו לפה בהסכמת הרב הקדוש מורנו ר’ ברוך ז”ל, ונכנס לשם בחצי אלול”.

הרה”ק בעל התניא

וגם על הרה”ק בעל התניא מובא שכשהתעוררה המחלוקת על רבי נחמן מברסלב, רצה לעמוד עבור כבוד מוהר”ן, ואמר שדרך מוהר”ן להעמיד עצמו בנסיונות וכו’, והוא אדם גדול מאוד, גיבור מלחמה[2]. וכן מובא ששלח להכריז כי כל החולק על מוהר”ן הרי הוא כמי שחולק עליו ועל דעתו הקדושה ממש[3]. ומובא גם שמוהר”ן נפגש כמה פעמים עם הבעל התניא, והיו בידידות גדולה.

הרה”ק רבי אברהם מקליסק

ורבי אברהם מקאליסק כותב במכתב למוהר”ן: “אני בעוז אהבתי אהבת תמיד, תהילתו בפי בעיטור ועיטוף נפשי לה’, יאיר ה’ פניו איתו מאתר בית שכינתה, ונהיר עלוהי הולך ואור בהלו נרו עלי ראשו אור עולם, ויחזק במעוזו עוז מה’, סוף מעשה במחשבה תחילה, ונפשי יודעת מאוד ברחימו לנצח, ודורש שלום תורתו ומעתיר בעדו, כמו כן יעשה גם הוא להעתיר עבורי בכל עת”[4].

ההסכמות על ליקוטי מוהר”ן

וכמו כן בתחילת הספר ליקוטי מוהר”ן מובאים הסכמות של החוזה מלובלין, ושלהמגיד מקאזניץ בעל “עבודת ישראל”, ושל רבי אברהם חיים מזלאטשוב בעל ה”אורח לחיים”, ושל ר’ מאיר רב העיר בראד, ושל רבי אפרים זלמן מרגליות, בעל בית אפרים ועוד חיבורים רבים, ובהם שבחים גדולים ועצומים על מוהר”ן ועל ספרו, ולדוגמא החוזה מלובלין כותב: “מחותני חביבי וידידי, הרב המאור הגדול, איש קדוש, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני”. והנה קודם שהודפס הספר ליקוטי מוהר”ן, שלח מוהר”ן את תלמידו ר’ זונדל אל גדולי וצדיקי הדור לקבל הסכמות על הספר, ושב ובאמתחתו היו למעלה ממאה הסכמות, ומוהר”ן ברוב ענוותנותו לא רצה להדפיסם, ולאחר פטירתו מצא ר’ נתן ז”ל שלושה הסכמות והדפיסם, ולאחר מכן נמצאו עוד שתי הסכמות.

כמו כן תלמידי מוהר”ן מברסלב היו גאונים ומופלגים מאוד במעלה, נציין כאן חלק מהם:

תלמידי רבינו הידועים

ראש וראשון שבתלמידיו הלא הוא הגאון העצום מוהרנ”ת זי”ע, חתן הגאון העצום רבי דוד צבי הגדול זצוק”ל, ומוהרנ”ת היה ממלא מקום חמיו הרבה פעמים ברבנות, וחמיו היה רב על יותר משמונים עיירות. וידוע שהרה”ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי”ע צירף את מוהרנ”ת כמה פעמים לבית דינו, ובפרט כשהיה צורך לפתור ולברר שאלות מסובכות כשאלות עגונות, (וכל זה כאשר הוא עדיין צעיר לימים בגיל עשרים שנה לערך), כל זה חוץ ממומחיותו הנודעת בזיכרון התלמוד עם כל דברי התוספות בע”פ. ואב”ד קרימענטשוק העיד עליו, שברוב גאוניותו כל כתבי האר”י ז”ל מונחים על כף ידו.

וכן היה מתלמידיו הרה”ק רבי אהרן זצוק”ל. אב”ד עיר ברסלב.

וכן הרה”ק הרב שמואל אייזיק מדאשוב זצוק”ל. גאון וצדיק שחיבר כמה ספרים, ביניהם ספר “החזיונות”.

והרה”ק הרב יודל מדאשיב זי”ע, תלמידו של ר’ פנחס מקאריץ זי”ע. שהיו לו תלמידים רבים במעדוועדיקע, והיה איש קדוש, גאון מופלג, ומקובל, והתקרב למוהר”ן ז”ל כשכבר היה זקן, ומוהר”ן היה אז רך בשנים.

והגאון הצדיק הרב שמואל יצחק רוזנפלד זצוק”ל. רב בק”ק טשעהרין.

וכן הרה”ק הרב יצחק יהודה לייב מטעפליק זצוק”ל. שכבר קודם התקרבותו למוהר”ן היה מפורסם כגאון צדיק וקדוש, ומפורסם כבעל מופת גדול, והיו לו חסידים רבים.

הרה”קרבי יקותיאל זצוק”ל, מגיד מישרים דטירהאוויצע, תלמיד מובהק להרה”ק המגיד ממעזריטש זי”ע. ומצודתו היתה פרוסה על שמונים וארבע עיירות במרחבי אוקראינה, וזכה לקבל מאור שבעת הימים קדוש ישראל הבעש”ט זי”ע. ואף הבעל התניא זי”ע לקח ממנו הסכמה על סידורו. והוא התקרב למוהר”ן זי”ע בהיותו כבן שבעים שנה, על אף שמוהר”ן זי”ע היה כבן כ”ב שנים.

הרה”ק רבי יצחק סגל זצוק”ל מטירהאוויצע, שנתגדל בביתו של הרבי ר’ זושא זי”ע, אשר פעם אחת לאחר התקרבותו למוהר”ן ז”ל פגש אותו הרה”ק מבארדטשוב זי”ע ואמר “היכן שאני נוסע, רואה אני שהיכן שיש משהו טוב, הרי הוא מגיע אצלו (אצל מוהר”ן)”.

והגאון הרב אהרן זסלבסקי זצוק”ל, ששימש כרב בק”ק קרימינטשאק.

וכן הגאון המפורסם הרב מרדכי דיין זצוק”ל אב”ד ק”ק טעפליק, שהבעל התניא התבטא עליו שהוא שווה הון רב בגודל גאונותו בתורה.

והרה”ק רבי דוב חיה’לס זצוק”ל. ששימש בכתר הרבנות בעיר לאדיזין.

הגאון הרב דוד מלאדיזין זצוק”ל, מדייני לאדיזין.

הרה”ק רבי מענדיל זצוק”ל מהכפר הסמוך לטשעהרין. יראתו ועבודתו היתה נשגבה ועצומה, והיה מתפלל במסירות נפש ודביקות נפלאה עד שנתבטל מגשמיותו, ופעם אחת פרצה דליקה בביתו באמצע תפילתו, ולא הרגיש בגודל דבקותו.

והגאון הצדיק הרב משה דיין זצוק”ל מרבני ק”ק טעפליק.

אלו הם חלק מהתלמידים החשובים של מוהר”ן, מלבד תלמידיו הגאונים של מוהרנ”ת ותלמידי תלמידיו של מוהר”ן, וכל שאר חסידי ברסלב בכל הדורות, שהיו בהם רבנים גדולים, ועובדי ה’ מופלגים, שלא היה להם בעולמם אלא דביקות בה’ בלבד, כמובא באריכות בספרי תולדות חסידי ברסלב, (עיין בשיח שרפי קודש, בצילו של הרבי, אנשי הצדיק, ועוד).

המחלוקת על מוהרנ”ת

כשלושים שנה לאחר פטירת מוהר”ן התעוררה מחלוקת על ר’ נתן ז”ל תלמיד מוהר”ן מצד ר’ משה צבי מסווראן בגלל סיבות שונות (משום לשון הרע ורכילות, כמבואר באריכות בספר באש ובמים), ור’ נתן ז”ל כותב במכתב להרב מסווראן: “וה’ אלוקים אמת יודע כי דברתי עם גדולי קדושי ישראל צדיקי יסודי עולם זכותם יגן עלינו, עם כולם דברתי הרבה גם אחר שזכיתי להתקרב לאדוננו מורינו ורבינו המובהק הרב הקדוש מוהר”ן זכר צדיק לברכה, וכולם קרבו אותי באהבה רבה ובחיבה יתירה, ובפרט הרב הקדוש והנורא מברדיטשוב, ואחריו הרב הקדוש מחמעלניק, והרב הקדוש מורינו הרב שלום מפרוביטש זכר צדיקים לברכה, ושארי גדולי עולם, אצל כולם הייתי מתאבק בעפר רגליהם קודם שנתקרבתי אל אדוני מורי ורבי המובהק מוהר”ן זצ”ל ואחר כך, ואהבתם גברה עלי ביותר, מחמת שראו שנשתניתי לטובה יותר, לשקוד על דלתי התורה והעבודה ביותר בעזרת השם יתברך, וכולם פרסו בשלום על ידי, והנני היום הרבה יותר מחמישים שנה, וכבר עלי מה שעבר, כל משבריך וגליך עלי עברו, ואני עוסק בספריו הקדושים זה יותר משלושים ושתים שנה, וכבר זכיתי להדפיסם כמה פעמים עם הסכמות מגדולי ישראל מחברים מפורסמים גאוני עולם. ונתפשטו בכל ישראל בפרט במדינות ליטא ורייסין ופולין גדול ובארץ ישראל, וכולם משבחים ואומרים שהם דברים נפלאים ואמיתיים, ופותחים שער לכל דופקי בתשובה ומדריכים את האדם בדרך ישרה. לבד במדינתנו רבו המחלוקת (- המחלוקת על רבי נחמן מברסלב), בגלל דברי הסבא משפולי”.

הרי שמלבד מחלוקתו של הסבא משפולי שגרמה להתנגדות באוקראינה, נתקבלו ספרי ברסלב בכל שאר המקומות ללא שום מחלוקת והתנגדות.

ובספר “שבחו של צדיק” הובאה רשימה של מאות גדולי ישראל שדיברו בשבחו של מוהר”ן ז”ל ולמדו בספריו, עם הוכחות ממקורות נאמנים, וחלקם אף מצטטים בספריהם מספריו של מוהר”ן ז”ל, ונביא כאן מעט משמותיהם, (והרוצה לראות את הדברים בהרחבה יעיין שם בספר).

ר’ אברהם מטריסק בעל ה”מגן אברהם”, ר’ אברהם מסוכטשוב בעל ה”אבני נזר”, ר’ אברהם אליהו מייזעס הגאב”ד מינסק, ר’ אברהם דוד מבוטשאטש בעל “אשל אברהם”, רבי אברהם דב בער לוין ה”מלאך”, הרה”ק מאפטא בעל ה”אוהב ישראל”, החזון איש, בעל ה”אמרי אמת”, רבי אהרן מבעלזא, רבי אהרן מקרלין בעל ה”בית אהרן”, בעל ה”שומר אמונים”, רבי אורי מסטרעליסק, רבי אלחנן וסרמן, בעל ה”לב אליהו”, הרב דסלר בעל ה”מכתב מאליהו”, רבי אליעזר דוד מראדשיץ, רבי אליעזר מדז’יקוב, רבי אליעזר שולביץ ראש ישיבת לאמז’א, רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען, רבי אליעזר טווערסקי מפאטישאן סקווירא, רבי אליעזר מענדל בידרמן מלעלוב, רבי בנימין רבינאוויטש אבדק”ק “משכנות הרועים”, רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב ה”קדושת ציון”, רבי גרשון חנוך העניך מראדזין בעל התכלת, רבי דוב בעריש ויינפלד מטשעבין, רבי דוד משה מטשארטקאב, רבי זאב מזיטומיר בעל “אור המאיר”, רבי זאב צ’ציק, רבי חיים מצאנז בעל ה”דברי חיים”, רבי חיים מקאסוב בעל ה”תורת חיים”, רבי חייים סאלאוויציק מבריסק, רבי חיים סנוואני מרבני תימן, רבי חיים פאלאג’י, רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר, בעל ה”מנחת אלעזר”, בעל ה”אמרי חיים”, רבי חנניה יו”ט ליפא טייטלבוים מסיגעט בעל “קדושת יו”ט”, רבי יהודה הורוויץ מדזיקוב, רבי יהודה הורוויץ מסטעטשין, רבי יהודה צדקה ראש ישיבת “פורת יוסף”, בעל ה”שפת אמת”, רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר בעל “ויואל משה”, רבי יוחנן מרחמסטריווקע בן הר”מ מטשערנוביל, בעל ה”בית הלוי”, בעל ה”בן איש חי”, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, רבי יוסף שלמה כהנמן גאב”ד פונביז’, רבי יחזקאל מקוזמיר, רבי יחיאל יהושע מביאלא בעל “חלקת יהושע”, רבי יעקב לייזר מפשעווארסק, בעל ה”כף החיים”, בעל ה”מנחת יצחק”, רבי יעקב ישראל קנייבסקי בעל ה”קהילות יעקב”, רבי יצחק מבוהוש, רבי יצחק מבויאן בעל ה”פחד יצחק”, רבי יצחק מווארקי, רבי יצחק קאליש מאמשינוב ארה”ב, בעל ה”חידושי הרי”ם”, בעל ה”ייטב לב”, רבי יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז קלויזנבורג, רבי ירוחם ליבוביץ ממיר, בעל ה”ישמח ישראל”, רבי ירחמיאל מאיר קאליש מאמשינוב, רבי ישעיה מקרעסטיר, המקובל רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, ה”בבא סאלי”, בעל ה”בית ישראל”, בעל “אהבת ישראל”, רבי ישראל ממאדזי’ץ, רבי ישכר דוב מבעלזא, רבי מאיר אבוחצירא, רבי מאיר שפירא מלובלין, רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא, רבי מנחם מענדל מויטעפסק בעל “פרי הארץ”, רבי מנחם מנדל מלובאויטש בעל ה”צמח צדק”, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי מנחם נחום מטשרנוביל בעל “מאור עינים”, רבי מרדכי מזוויעהל, רבי מרדכי מטשערנאביל, רבי מרדכי מנדבורנא, רבי מרדכי מנעסכיז, רבי מרדכי שרעבי, רבי מרדכי חיים מסלאנים, רבי מרדכי שלמה מבויאן, רבי משה לעמברגר ממאקעווע, רבי משה סופר בעל ה”יד סופר”, רבי משה מקוברין, רבי משה אריה פריינד גאב”ד ירושלים, רבי משה יחיאל אפשטיין מאוזורוב, רבי משה מרדכי מלעלוב, רבי נחמן כהנא מספינקא, רבי צבי אריה מאליק, רבי צדוק הכהן מלובלין, רבי קלונימוס מפיאסעצנא בעל “חובת התלמידים”, רבי שלמה מראדמסק בעל ה”תפארת שלמה”, רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב, רבי שלמה מזוויעהל, רבי שמעון זעליכאוואר משגיח בישיבת חכמי לובלין, רבי שמעון סופר מערלוי, ועוד רבים המובאים שם.

מחלוקת על הצדיקים לאורך הדורות

והנה לאורך כל הדורות היו הרבה מחלוקות גדולות בעם ישראל בין צדיקים עצומים ונוראים.

מי לנו גדול מיוסף הצדיק שנרדף על ידי אחיו הצדיקים, שבטי קה, ודנו אותו למיתה.

וכן משה רבינו אבי אבות הנביאים, שנתן לנו את התורה, אשר עימו דיבר ה’ ארבעים יום וארבעים לילה, ועליו אמר הקב”ה: “לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא,  פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה’ יביט”, ועם כל זה חלקו עליו מאוד בדורו, הן חכמים וצדיקים מופלגים במעלה והן שאר ליצני העם. ומובא בחז”ל שחשדוהו בעבירות חמורות שבתורה רח”ל, חוץ מעוד כמה וכמה פעמים שהלינו עליו הרבה מישראל, עד שאמר: “מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני”, וכן במחלוקת קורח חלקו על משה רבינו ע”ה מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות.

וכן דוד מלך ישראל נרדף על ידי שאול בחיר ה’ ודנו למות.

וכן ירמיהו הנביא נרדף על ידי אנשי דורו וחשדוהו באשת איש (ב”ק טז), ואף הוטל לבית האסורים.

גם על הרמב”ם היתה מחלוקת גדולה בזמנו, והיא היתה כה אכזרית עד ששרפו את כל כתביו.

וכן היתה תקופה שלא הכירו לנכון את ערכו של מאור ישראל רבי יונתן אייבשיץ, והיו ביניהם גם כמה מגדולי ומאורי ישראל כרבי יעקב עמדין ובעל ה”פני יהושע”.

וכמו כן היתה תקופה שהתנגדו לזוהר הקדוש, בתחילת התגלות כתבי הזוהר, וכידוע שהגאון היעב”ץ זצ”ל התנגד מאוד להדפסת ספר הזוהר.

גם דברי האריז”ל עוררו התנגדות נמרצת בערי אירופה, וגזרו גזירות והרחקות למנוע את לימודם ברבים. רק ההתנגדות לא התבטאה לו אישית כי הדברים הגיעו לשם עשרות שנים אחר פטירתו מהעולם, (פתיחה לספר אוצרות רמח”ל).

גם על הרמח”ל בזמנו היתה מחלוקת גדולה, ורבי משה חאגיז זצוק”ל שהיה ראש רבני אטליה באותה תקופה הורה לשרוף את ספריו, וכן הגאון בעל השב יעקב זצ”ל חלק עליו, ויצאו נגדו בחרמות ונידויים, אך כיום כולם מודים במעלתו הגדולה.

גם על אור שבעת הימים הבעל שם טוב זי”ע היתה מחלוקת עצומה.

גם בין הנציב מוולוזין ובעל הבית הלוי מבריסק לא יושבו ההדורים, (ספר רבן של ישראל).

וכן על רבי מנחם מנדל מקאצק היתה מחלוקת גדולה. כמו כן בין רבי פנחס מקוריץ ורבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, וכן בין היהודי הקדוש מפרשיסחא לבין החוזה מלובלין היתה תקופת מחלוקת. גם על רבי מאיר מפרימישלאן היתה מחלוקת, (יושר דברי אמת כט). גם בין רבי משה מסווראן לבין רבי ישראל מרוזין היתה תקופת מחלוקת, (נר ישראל).

כמו כן גם על הבית יוסף היתה מחלוקת של כמה גדולי עולם שלא קיבלו את השולחן ערוך בזמנו, ולא אבו ללכת אחר פסקיו והתבטאו מאד בחריפות נגד פסקיו (ספר עיר הצדק), כמו כן באותה תקופה היתה מחלוקת גדולה גם נגד הרמ”א (שם). גם על הגאון הש”ך היתה מחלוקת, ובקשו לדחות ספרו מישראל, (כלילת יופי עמ’ ס”א), ומרוב רוגזם רצו לצאת בחרם לקראתו, אך לא עלתה בידם, ועל כל פנים רצו שיהא ספרו מונח בקרן זוית, ולא יגעו בו לדון ממנו הלכה למעשה, וראה שם שכמה וכמה מגדולי ישראל אשר שמעם הלך בזמנם בכל ארצותיהם לא הכירו את ערכו של הש”ך, ולא קבלו את ספר הש”ך כאשר יצא לאור, ורק כמה וכמה שנים לאחר הסתלקותו נתקבלו דבריו בקרב כל ישראל. וגם על הב”ח היתה מחלוקת גדולה עד שגברה ידם של בעלי מחלוקת והעבירו אותו מהרבנות, (זכור לאברהם). גם על הסמ”ע ועל המהר”ם מלובלין היתה מחלוקת (עיר הצדק), גם בין הרלב”ח והמהר”י בירב היתה מחלוקת גדולה בענין הסמיכה.

וכן גם נגד הגאונים בעלי תורת המוסר מיסודו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ”ל, היתה מחלוקת גדולה ורדפו אותם מאוד, והכתימו אותם בכתם של “כת חדשה” מעין כת ש”צ שר”י, כאשר הכריזו עליהם. ואף היו שנהגו מנהג בזיון נורא בספרי בעלי המוסר, (ספר הגאון משה מרדכי אפשטיין עמ’ 11).

הרי שעל הרבה מאוד גדולי ישראל בכל הדורות היו מחלוקות, וכבר נאמרו בספרים הרבה טעמים מדוע יש מחלוקות על הצדיקים, ויש מחלוקות שבין הצדיקים עצמם, שהם דברים נשגבים מאוד מדעתינו, ואין לנו בהם שמץ השגה, ויש שצדיקים שמגודל פרישותם וצדקתם וגודל מעלת נשמתם לא ירדו הצדיקים האחרים לסוף דעתם ולעומק השגתם, ויש מחלוקות של המון עם על הצדיקים, שהם נגרמים על ידי הסטרא אחרא, שאינו רוצה שיתפרסם שם הצדיקים, ושיתקרבו אליהם כולם ללמוד מדרכיהם ועצותיהם, וככל שהצדיק גדול יותר, כך הסטרא אחרא מתגברת נגדו יותר ויותר, ובפרט על הצדיקים יחידי הדורות שיכולים להחזיר את כל העולם למוטב ולהביא את הגאולה, שהסטרא אחרא מגייסת את כל כוחותיה להלחם נגדם, והחכם עיניו בראשו להבין ולבדוק היטב עד שיזכה להתקרב לצדיקים האמיתיים ולהדבק בדרכיהם ותורתם.

“ולכן מתגברת קליפת המן עמלק להסתר ולהעלים שם הצדיק”

וכמו שכתב בליקוטי הלכות (שבת ד’ ט’): “אם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם, וכל העולם היו מקורבים אליו באמת, היה העולם כבר מתוקן, כי זה הצדיק יש לו כח לתקן כל העולם אם לא היו מעלימין ומסתירין אותו, ולכן מתגברת קליפת המן עמלק מאוד מאוד להסתיר ולהעלים את שם הצדיק הזה”. וכן כתב רבי חיים ויטאל על האריז”ל: “אם היה בנו זכות שהיה קיים חמש שנים בארץ ישראל, היה מחזיר כל העולם כולו בתשובה, והיה מביא את הגאולה בימיו”, ובזוהר (בראשית דף כח.) מובא: “ובגין דא משה לא מית, ואדם אתקרי איהו, ובגיניה אתמר בגלותא בתראה, ולאדם לא מצא עזר אלא כולהו כנגדו”, הרי שבגלות האחרונה תהיה התנגדות גדולה לנשמת משה, ויהיו כולם כנגדו. ובספר הליקוטים להאריז”ל (ואתחנן) לאחר שכתב שמשה בא בכל דור כתב: “וכאבי נעכר, הם היסורין שבאים עליו, כמ”ש רז”ל, כי בתחילה יהיה משה שמ”ה ושממה, וזה סוד מה שאמר הכתוב (בישעיה) “הנה ישכיל עבדי וכו’”, והוא משה רבינו ע”ה, והוא משיח, כי שיל”ה בגימטריא משה. והפסוק מגלה לנו, מה שיעבור עליו באותו הדור, עד בשביל כך ראוי לעלות לאלו המעלות. ואמר “כאשר שממו עליך רבים, כן משחת מאיש מראהו”, פירוש, מאיש זה משה, מראהו ותוארו, זה קירון פניו, שקרן אז, אך באלו הדורות בא כאחד העם, ועליו כל הפרשה מדברת. ואמר “מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה’ על מי נגלתה”, פירוש, אפשר שזהו נגלה עליו זרוע ה’, כמ”ש (דברים ל”ד) ולכל היד החזקה”. הרי מבואר באריז”ל שבזמן ביאת המשיח כשתתגלה נשמת משה וידעו כולם שהתגלגל בכל דור ודור וגילה הנהגות חדשות בעולם יתמהו כולם ויאמרו: “מי האמין לשמועתנו וזרוע ה’ על מי נגלתה וכו’. לא תואר לו ולא הדר וכו’, נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי וכו’, נבזה ולא חשבנוהו, אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו”.

המחלוקת על רבי נחמן: “מאחר שאני הולך בדרך חדש … שהוא דרך ישן”

ועיין בליקוטי מוהר”ן (סי’ ר”ס) שיש צדיקים שמגנים אותם ודוברים עליהם כזבים, והוא בחינת שפיכות דמים, ובחינת מסירות נפש, ועל ידי זה הם מצילים את ישראל מכל מיני גזירות, ועיין בליקוטי מוהר”ן (תנינא סי’ צ”ג): “שמעתי בשמו, שאמר לענין המחלוקת שהיו חולקים עליו. כי אמרו רבותינו ז”ל (ברכות ו:): “כרום זולות לבני אדם” ‘אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו, תפילה’. על כן מחמת שכל עסקו תפילה. כי בענין תפילה היה מרבה לדבר עם אנשיו, והזהירם מאוד להרבות בתפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, כמבואר בספריו הקדושים, ויותר מזה הרבה לדבר עמנו וחיזק אותנו בהתחזקות בלי שיעור, להרבות בתפילה והתבודדות. על כן בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו וחולקין עליו, כי כל עסקו הוא תפילה, שהם דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם. והבן”.

ובחיי מוהר”ן (סי’ שצ”ב) מובא: “אמר איך אפשר שלא יחלקו עלי, מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך אדם בו מעולם וכו’, אף על פי שהוא דרך ישן מאוד אף על פי כן הוא חדש לגמרי”.

“אני צריך שיהיה עלי מחלוקת תמיד”

ועוד מובא שם: “אמר, כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ולמדרגה שהגיעו, אבל עמדו בזה, ואני ברוך השם בכל רגע ורגע נעשה איש אחר. ונתן טעם לזה שחולקים עליו, כי הצדיק נקרא אילן, ויש לו שרשים וענפים וכו’, וכל צדיק קודם שמגיע למדריגתו יש עליו מחלוקת. כי אמרו רבותינו ז”ל (סנהדרין ז.) ‘האי תגרא דמיא לבדקא דמיא’, נמצא שהמחלוקת הוא בחינת מים, והמים היינו המחלוקת מרימים אותו. אבל אני צריך שיהיה עלי מחלוקת תמיד, כי אני הולך בכל פעם ובכל רגע מדרגא לדרגא. אילו הייתי יודע שאני עומד עכשיו כמו בשעה הקודמת, לא הייתי רוצה את עצמי כלל בזה העולם”.

ועיין בהקדמת הספר ליקוטי מוהר”ן שכתב: “כל מעיין אשר ישים ליבו לדברים האלה ישפוט בצדק. שאי אפשר להשיג דברים כאלו מכרס מלאה. וכמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח וכמה אלפים תעניתים והפסקות וכמה וכמה הפסקות שלימות משבת לשבת וכמה מיני סיגופים סיגף וכמה וכמה שנים התבודד בהתבודדות ופרש עצמו בכל מיני פרישות מכל מיני תאוות. וקידש עצמו בכל מיני קדושות. וביותר על הכל נתעלה ונתקדש בקדושה נוראה ועצומה על ידי קדושת ארץ ישראל אשר השליך נפשו מנגד. ונסע לארץ הקדושה בשעת מלחמה שהיו תוקף מלחמות קשות וחזקות באותן המדינות וכו’”, עיי”ש.

עד כאן הסבר, על קצה המזלג, על המחלוקת על רבי נחמן מברסלב. המשך על תורת ברסלב במאמרי הסדרה כולה[לכל סדרת מאמרי “מבקשי השם“]

[1] שבחו של צדיק בשם הרלו”י בנדר ז”ל, ושיח שרפי קודש ח”ב אות ש”א.

[2] בית רבי פ’ כ”ה דף ס”ו.

[3] שבחו של צדיק בשם הרה”ח רבי זעליג סלונים מחשובי חסידי חב”ד בחברון ומצאצאי בעל התניא, ששמע מכלתו של הצמח צדק.

[4] מובא בפרי הארץ בסופו, ובחיי מוהר”ן.