האדם הרגיש ביותר H.S.P

האדם הרגיש ביותר H.S.P. זה כמו סרט רגיש, ההבדל בין סרט (שאפשר לצלם איתו תמונה רגילה או צילום רנטגן) לסתם נייר.

נייר לא יכול להקליט ולשקף את המציאות, ואילו סרט ניתן להדפיס לפי מה שזמין באותו זמן.

נייר יכול להעתיק את מה שמופיע בסרט, אבל רק סרט יכול לקבל גישה ישירה למה שמופיע.

הסרט של H.S.P. מצלם את המציאות וגם את חלקי המציאות שאינם מובנים מאליהם (כמו במכשיר הרנטגן).

רוב האנשים לא מצלמים את המציאות, אלא מעתיקים את תמונת העולם מדפים אחרים.

אכן הסרט יכול לתפוס תמונת מציאות, אבל היתרון שלו הוא גם החיסרון שלו; רגישות זו לרשמים יכולה גם לשרוף אותה, אם הרשמים חזקים מדי או מחוספסים מדי. נייר יכול להיחשף לאור ולא יקרה לו כלום, אבל הסרט צריך הגנה של חושך, אסור לחשוף אותו. אור חזק יכול לשרוף אותו, הוא עובד היטב כשהוא מוסתר, מציץ אל המציאות דרך חור הצצה במצלמה.

והצריבה הזו מחשיפה לאור – זה מה שקורה לילדים רגישים כשהם פוגשים מצד אחד את מערכת החינוך ומצד שני את קבוצת הילדים. המפגש עם הדומיננטיות של מערכת החינוך והנורמות של חברת הילדים הקונפורמיסטית – חושף את רגישותם להשפעה הבוערת של החוץ, והדבר מותיר בהם טראומה.

החשיפה של ה-H.S.P. לסטיגמה חברתית, לגסות החיים הרגילה ואולי אפילו לנידוי – הם נאלצים לסבול על ידי שריפת הסרט הרגיש שלהם, אבל זה אותו סרט שמקבל את המציאות כפי שהיא, ולכן הם כן רואים את המציאות כפי שהיא. , אבל עם זה, הם נשרפים וחייהם מלאי משבר.

חייהם האישיים הופכים למחיר שהם משלמים עבור התיעוד המדהים שלהם במציאות.

אבל מה בדיוק יש בהם שגורם להם לתפוס את המציאות כמו גם את המציאות הנסתרת? מה זה בדיוק הסרט הרגיש הזה ביניהם?

ובכן, הקולטנים בנפש האדם הם מערכת העצבים שלו, הם סוג של סייסמוגרפים, ומערכת העצבים היא הסרט הרגישה.

פעם, כשדיברו על משבר פסיכולוגי, קראו לזה: התמוטטות עצבים.

מערכת העצבים יכולה לקבל מצבים שהם מעבר למציאות החומרית הרגילה. והוא זה שמודד את החשמל באוויר, את הדינמיקה בשיחה, את המטען הפנימי באחר, מה חי באדם ולא במסכה שלו. מערכת העצבים הרגישה של H.S.P. האוזן של הכלב היא זו שמקבלת את ‘משרוקית הכלב’ שהאוזן האנושית הרגילה אינה קולטת.

וככל שמערכת רגישה יותר – כך ניתן להרוס אותה בקלות ובמהירות; אותו איבר בנו שרושם את המציאות הפחות ברורה הוא גם זה שנהרס בקלות, כשהמציאות הופכת חומצית ובוערת מדי לרגישות הסרט.

חוסר יציבות פסיכולוגית קשור במידה רבה למערכת עצבים רגישה ושברירית המתפקדת בחברה גסה המתעלמת מהחיים הפנימיים של הפרט בה.

רוב האנשים נולדים עם מערכת עצבים שעלולה להיות במצב קשה, סטיגמטי וחסר לב – ולא להיפגע, בעוד שמי שנולד עם מערכת עצבים רגישה – נכווה קשות.

ככל שהחברה דומה יותר לעדר, כך הסטיגמות יהיו דומיננטיות יותר. אם החברה לא הייתה כל כך עדרית ואנטי-רוחנית, ה-H.S.P. לא יסבול מהפרעות פסיכולוגיות כל כך חזקות.

רק מיעוט קטן בקרב ה.ס.פ. מסוגלים לעשות סובלימציה ולהפוך את המסרים הקשים מבחוץ לאמנות או כתיבה יצירתית, ובכך לשמש כטיפול באמנות לחיי הנפש הפגועים שלהם.

וח.ש.פ. מי שמצליח להמשיך לכתוב, ליצור ולהלחין מבלי להישבר ממשבר אישי הוא הישג די גדול בפני עצמו.