הממד הרביעי

היחס בין גוף גיאומטרי (משולש, חרוט, ריבוע, עיגול, מלבן וכו’) לבין הצל שהוא מטיל תמיד יהיה היחס בין גוף דו-ממדי (הגוף הגיאומטרי עצמו) לבין גוף חד-ממדי (הצל שאותו גוף מטיל).

אפלטון התייחס לכך כבר באלגוריית המערה שלו; מצב התודעה של בני האדם משולה לאנשים החיים במערה מתחת לאדמה. הם יושבים עם הגב אל פתח המערה, כך שהם יכולים לראות רק את הקיר הפנימי של המערה. מאחורי האנשים בוערת אש, ובאורה צורות של אנשים חולפים מטילות צללים על קיר המערה. תושבי המערה רואים רק את תיאטרון הצללים הזה. בגלל שהם יושבים ככה מאז הלידה, הם מאמינים שהצללים האלה הם העולם האמיתי והמקורי.

כך גם בחיינו, אנו יכולים להבין או לתפוס – שיחה, התנהגות, אישיות, פרוזה, מאמר וכו’ – בדו מימדי (צל) או דו מימדי (לראות את הגוף שמטיל את הצל). היחס החד-ממדי מתייחס לעובדה היבשה, בעוד היחס הדו-מימדי מתייחס למה שמסתתר מאחורי העובדה (הגוף שמטיל את הצל). מותר לומר שקל יותר להסתפק בחד-ממדיות של הצל, וצריך לשחות נגד הזרם (אבל על כך בהמשך) כדי להיחשף לגוף הדו-ממדי שמטיל את הצל. המרחק בין חד ממדיות לדו מימדיות הוא מרחק של היפוך מוחלט. לפיכך, כל מעבר בין רמה נמוכה לגבוהה יכול להיקרא גם ‘נקודת היפוך’.

אבל בואו נתמקד במעבר הראשון בין רמות ונבחן דוגמה ספציפית – שיחה. ובכן, כאמור, שיחה יכולה להיתפס כתפיסה חד ממדית, כלומר המילים הנאמרות הן כוונה לעצמן ואינן מייצגות דבר מלבד עצמן. אם אדם מספר מה קרה לו, למשל, בתאונת דרכים קלה; אפשר לתפוס את מה שהוא אומר – בצורה שטוחה וחד מימדית, כלומר בלי עומק, כוונה או סאבטקסט – מאחוריהם, רק את העובדות היבשות. למשל, “יצאתי מהחניון בשעה כזו ואחרת ואז הגעתי לצומת, הופיעה משאית מצד שמאל” וכו’ וכו’. יחס דו מימדי יהיה קליטת הרובד הרגשי. איך הוא הרגיש אז ואיך הוא מרגיש עכשיו לגבי העובדות הללו. מה היחס שלו למה שהוא אומר?

כאן, שפת הגוף היא המדיום שדרכו מועברת הרמה הדו-ממדית. אם נחזור לדוגמא הראשונה, הרי שהמילים לבדן יהיו חד-ממדיות (הצללית), בעוד ששפת הגוף תקרין ותשדר את המימד הלא נודע, הרגשי והאישי – המתרחש מאחורי המילים ומעניק להן עומק ומימד נוסף. למשל, האדם שמספר על התאונה – בשלב מסוים מצחו מתכסה באגלי זיעה (יכול לשדר לחץ, מתח). או שהוא משלב את רגליו וידיו בצורה קפוצה וקמוצה (יכול להיות שהוא מתוח). או שהנחיריים מתרחבים מעט (יכולים לשדר כעס, או גירוי). חשוב לציין שדיוק הפירוש פחות חשוב מעצם הניסיון לתת פרשנות (למדוד מה קורה באדם במישור הנפשי).

ונחזור לדוגמא הראשונה, גליל וחרוט יטיל את אותו צל (עיגול). ואי אפשר ללמוד על הצורה עצמה, דרך הצל. כדי לקבוע את אופי הצורה הגיאומטרית של הגוף (קונוס או גליל) – המטילים את הצל – עלינו להתייחס לממד הגוף. הממד הראשון, אם כן, הוא מימד המרחב. הרמה הבאה, הדו-ממדית, היא מימד הגוף.

ואם נשתמש במשל הפרדס (פשט, רז, דרש וסוד) שנכנסו 4 חכמים ורק רבי עקיבא יצא ללא פגע – הרי שרמת הפשט היא רמת המרחב החד-ממדית, ואילו רמת הרז היא הרמה הדו-ממדית.

עד כאן המעבר מממד אחד לשני מימדים. המימד הבא, המימד השלישי (רמת הדרשה) הוא הזמן: כיצד האדם שאנו מתבוננים בו (או בעצמנו) מארגן את דבריו ואת גופו במונחים של זמן? האם תנוחת הגוף שלו משתנה במהלך השיחה, ובאיזה מרחק מתחילת השיחה זה מתרחש? מתי הוא נכנס לשיחה ומתי הוא יוצא ממנה? כמה צפוף הוא מדבר – גודל המרווחים בין המילים, ומתי הוא הופך צפוף יותר ומתי מרווח יותר? מתי יש הפסקה? האם קצב המילים שלו גדל או יורד תוך כדי דיבורו. ומתי זה קורה? כמה שוטף או מלא הפסקות הדיבור? באיזה שלב בשיחה הוא מרים את קולו וכמה זמן קולו נשאר גבוה? האם יש שתיקות, ואם כן מתי? באיזה שלב בשיחה הוא בוחר

ונחזור לדוגמא הראשונה, גליל וחרוט יטיל את אותו צל (עיגול). ואי אפשר ללמוד על הצורה עצמה, דרך הצל. כדי לקבוע את אופי הצורה הגיאומטרית של הגוף (קונוס או גליל) – המטילים את הצל – עלינו להתייחס לממד הגוף. הממד הראשון, אם כן, הוא מימד המרחב. הרמה הבאה, הדו-ממדית, היא מימד הגוף.
ואם נשתמש במשל הפרדס (פשט, רז, דרש וסוד) שנכנסו 4 חכמים ורק רבי עקיבא יצא ללא פגע – הרי שרמת הפשט היא רמת המרחב החד-ממדית, ואילו רמת הרז היא הרמה הדו-ממדית.
עד כאן המעבר מממד אחד לשני מימדים. המימד הבא, המימד השלישי (רמת הדרשה) הוא הזמן: כיצד האדם שאנו מתבוננים בו (או בעצמנו) מארגן את דבריו ואת גופו במונחים של זמן? האם תנוחת הגוף שלו משתנה במהלך השיחה, ובאיזה מרחק מתחילת השיחה זה מתרחש? מתי הוא נכנס לשיחה ומתי הוא יוצא ממנה? כמה צפוף הוא מדבר – גודל המרווחים בין המילים, ומתי הוא הופך צפוף יותר ומתי מרווח יותר? מתי יש הפסקה? האם קצב המילים שלו גדל או יורד תוך כדי דיבורו. ומתי זה קורה? כמה שוטף או מלא הפסקות הדיבור? באיזה שלב בשיחה הוא מרים את קולו וכמה זמן קולו נשאר גבוה? האם יש שתיקות, ואם כן מתי? באיזה שלב בשיחה הוא בוחר להיכנס אליה. וכמה זמן לוקח לו לפרט את דבריו (ביחס לדוברים אחרים)? ככל שייקח יותר זמן לדבר, כך הטריטוריה היחסית שלו תהיה גדולה יותר. (מחקר מסוים על יחסי גברים ונשים דרך ממד הזמן גילה שבקבוצה מעורבת של גברים ונשים, גברים מדברים בין 70 ל-80% מהזמן, מה שמותיר לנשים רק שליש מזמן השיחה.)
תפיסת השימוש בזמן מעניקה לנו את המימד השלישי, תפיסה תלת מימדית של הנאמר. תפיסה זו נדירה ודורשת מהאדם רמת מודעות הרבה מעל הממוצע (מודעות פעילה).
ועכשיו אנחנו מגיעים למימד האחרון, הממד הרביעי. בגן העדן, זו רמת הסודיות. אם הקודמים היו מה שנאמר (ממד אחד) ואיך זה נאמר (שפת גוף ותזמון) – אז כאן אנחנו מגיעים למה שלא נאמר. מה חסר.
לדוגמה, הקרחון שהטביע את הטיטאניק:
אם ברמה הראשונה (הרמה החד-ממדית) הקרחון מופיע ממרחק כקו.
ברמה הבאה, הרמה הדו-ממדית (כשהספינה מתקרבת לקרחון), מתוארת צורת הקרחון – האם זו אליפסה, או חרוט וכו’ (צורתו וגודלו של הקרחון).
המימד הבא הוא הממד השלישי (מימד הזמן): באיזו מהירות הטיטאניק מתקרבת לקרחון (מה שתקבע במידה רבה את היקף הנזק שהיא תגרום).
הרמה הרביעית והאחרונה, או הממד הרביעי – זהו החלק השקוע של הטיטאניק, החלק מתחת למים, החלק שאתה לא יכול לראות. היחס בין החלק הגלוי והנסתר של הקרחון הוא 1 ל-9, כלומר תשע עשיריות שקועים מתחת למים ורק עשירית נראית מעל המים.
והממד הרביעי יהיה חיינו, או חיי אחרים – זו רמת התת-מודע; מה שנמצא מתחת למים של התודעה שלנו ושאיננו מודעים לו כלל. ואין יכולת לדעת על 9 עשיריות אלו. ויחד עם חוסר המודעות ל-90% שנמצאים בתת המודע – מה שמשפיע יותר מכל על מה שקורה – זה הממד הרביעי. אם נתייחס שוב לטיטאניק, מה שגרם לטיטאניק לשקוע לא היה העשירית מעל המים, אלא תשע העשיריות מתחת למים. החלק הלא ידוע, וזהו גם החלק המשמעותי ביותר בחיים או באינטראקציה בין אנשים. זה מה שקובע, יותר מכל, איך דברים מתפתחים ובעיקר איך הם ישפיעו (על החיים, השיחה וכו’). כלומר, רמת המודעות היא, בדרך כלל, ביחס הפוך לרמת השפעתה ויעילותה. (ככל שהמודעות קטנה יותר, כך גדלה ההשפעה של מה שאיננו מודעים אליו).
יש מודל נוסף, הוא מחלק את התקשורת הבין אישית ל-4 חלקים, או 4 כיתות. מנמוך (מודע) לגבוה (לא מודע). דגם זה נקרא: Johri Window (על שם שני הפסיכולוגים שעיצבו את המודל).
חלון הג’והרי הוא ריבוע המחולק לארבעה ריבועים משנה.
ציר אחד – אני / אחרים,
והציר השני – יודע / לא יודע.
המפגשים ביניהם מובילים לשילובים:
מה שאני יודע על עצמי ואחרים יודעים עלי; (החלון הפתוח)
מה שאני יודע על עצמי ועל אחרים לא יודע עליי; (החלון הנסתר)
מה שאני לא יודע על עצמי ואחרים יודעים עלי; (החלון העיוור)
מה שאני לא יודע על עצמי ועל אחרים לא

A.

השלב הבא הוא החלון הנסתר. זה החלק שאני מכיר אבל לא אחרים. זהו המימד הדו מימדי. (בפרדס זו רמת הרז).

•
החלון הבא הוא תחום העיוורון, מבחינה מימדית זהו הממד השלישי. זה החלק שאני לא יודע (על עצמי) אבל שאחרים יודעים עלי. (בפרדס זו רמת ההר”ש).

•
החלון האחרון הוא התחום הלא מודע, והוא חופף את הממד הרביעי, הממד הנסתר. (בגן העדן, זו רמת הסודיות.)
אין ספק שהמימד הרביעי הוא המימד שהכי קשה להגיע אליו. ניתן להגיע למימד הזה רק אם יש לאדם את רמת התודעה הדרושה כדי לחדור אליו.
ועכשיו לדוגמא ספציפית:
למשל, אם מתרחשת אלימות בין בני זוג, ונראה קטע וידאו של שניהם מלפני שלוש שנים – השאלה שנשאלה – באיזו מידה ניתן היה לחזות את האלימות ביניהם על סמך הווידאו?
ובכן, לפי מה שנאמר בשיחה (הרובד החד מימדי), אין דרך לדעת, אפילו לא חצי מילה, על מה שיקרה בעוד שלוש שנים.
התייחסות לשפת הגוף (הרמה הדו-מימדית) תיתן מושג קלוש (על כמה עכורה מערכת היחסים ביניהם).
המימד השלישי, ממד הזמן, יעסוק בכמות מרחב השיחה שהאחד מאפשר (או לא) לשני ולהיפך. והאם אחד מהשניים תופס את רוב שטח השיחה, ובאיזו תדירות ומתי – הוא פורץ לדברי בן זוגו (או להיפך). הרמה הזו כבר יכולה לתת לנו מושג טוב לגבי היתכנות של אלימות ביניהם.
אבל כל זה עדיין משאיר אותנו בחושך לגבי האירוע האלים עצמו. רק התייחסות למה שצריך להיאמר (במצב של מערכות יחסים הרמוניות) ולא לומר – זה מה שיחבר אותנו למימד הרביעי.
לסיכום: אנחנו אולי יצורים רב מימדיים, אבל אנחנו חיים את רוב חיינו בצורה חד מימדית (בעיקר בהתמודדות עם הצללים של המתרחש), כשהמימדים העמוקים יותר של השיחה, או החיים, נסתרים מעינינו (ואז אנחנו בדרך כלל מופתעים מהאופן שבו הדברים מסתדרים).
גבריאל רעם
11.4.13
גבריאל רם, מומחה לתקשורת לא מילולית, שמבין גם במילים… רם כותב חיבורים ומאמרים פילוסופיים ופרסם עד היום שבעה ספרים, שלושה מהם עוסקים בנושאי פילוסופיה ומחקר.

mehamimad harbi’i