המציאות

מציאות. מה זו מציאות?

מהי המציאות?

כשאנו אומרים: 'מציאות'. למה הכוונה?

האם לכל אחד המציאות שלו? האם בכל רגע אנו פוגשים מציאות אחרת? האם מציאות היא עניין סובייקטיבי ולכל אחד המציאות שלו? או שישנה הגדרה ברורה יותר?

אז הנה הגדרה של כש"א (כותב שורות אלו):

ובכן המציאות היא המפלס הנמוך ביותר בחיי אדם, למטה ממנו לא ניתן ליפול) יותר נמוך מזה אי אפשר לרדת.(

מציאות היא זה שאנו דורכים עליו, ושנותן לנו משען ובסיס.

מן המציאות ניתן רק להתרומם אך אליה תמיד חוזרים.

לא בדיוק 'חוזרים', נופלים, שוקעים, נוחתים. אל המציאות מתרסקים.

המציאות תמיד קשה, מתחת לכריות והפוך ששמנו עליה, היא קשה, וככל שהתרחקנו והמראנו על כנפי חלומות, תקוות, משאלות, כך תהא הנחיתה קשה וכואבת יותר.

המציאות היא הקרקע ממנה המראנו. וכל הזמן הגרויטציה שלה פועלת להחזיר אותנו אליה.

החיים הם תהליך של התרחקות מן המציאות, אך זו תמיד משיגה אותנו. ואם לא תוך כדי, אז תמיד בסוף.

מציאות זה לא מה שאנו מקווים אליו, שואפים אליו. מציאות היא מה שישנו, קיים ונוכח, מאחורי ומעבר למה שסיפרנו לעצמנו אודותיה.

ואכן, קל לברוח ממנה על ידי ניפוחה בעזרת האויר החם של החלומות.

מציאות זה מה שנותר לאחר שכיסינו את האוברדרפאט בבנק. וחזרנו למצב חשבון ריאלי.

עם זאת, מציאות אינה הקוטב הרע והשלילי של החיים, בפשטות, המציאות היא הדברים העירומים, כמות שהם, ללא כחל או סרק: ככות, קוראים לזה הזן בודהיסטים.

המציאות של גופנו זה לא הלבוש, הדרגות, או האיפור. אלא הבשר העירום, והמציאות של הבשר העירום הם העצמות. מה שרואים, בצילום רנטגן.

והעצמות הן שנותרות בסוף. הן המציאות הסופית של גופנו.

מוות, הזדקנות, מחלה וכו' הן מציאות שאולי התחמקה מאיתנו במהלך החיים, אך הם מחכים לנו להתאחד עמם לאחד שהשלמנו את מסלול הריחוף במהלך הילדות והנעורים. כל הזמן חיכו לנו שנגמור עם השטויות.

כל הזמן היו שם, ממתינים שנרושש את מצבור חלומותינו. ואת מכסת הזמן שהוקצבה לנו. שהרי המפגש החזיתי עם המציאות מתרחש באופן הכי טוטלי, ברגע שנגמר לנו הזמן.

אך יש גם להפריד בין המציאות של האדם. ובין המציאות בהא הידיעה. עד כה נכתב על המציאות של האדם. ומה לגבי המציאות, לא של האדם, אלא של העולם לתוכו נולדנו? ובכן כאן זה קשה עוד יותר. המציאות הזו קרה ואדישה לאדם. היא אינסופית במרחבי הזמן והחלל שלה. א-פרסונלית לגבי קיומו של המין האנושי – ככלל, וקיומו של הפרט – כפרט.

ואם קשה לנו להתאפס על המציאות האישית שלנו, קל וחומר שיהיה לנו קשה להתאפס על המציאות של היקום והעולם. זו כה חסרת גבולות וא-פרסונלית, שזה בלתי נסבל.

וכך, המפגש עם המציאות הוא תמיד קשה כשהוא מתרחש, אך בדרך כלל הוא די בלתי אפשרי. ועם זאת, רק שם מתחיל ורק משם יכול האדם להתחיל, לחיות. כי רק כשנוצרות השלמה, סינכרון וקואורדינציה עמה – רק אז יכול האדם להתחיל להיות ישנו, להיות נוכח, להיות.

——————————————————————————–

גבריאל רעם

3.7.2005

——————————————————————————–

סיפור מן הדרך הרביעית:

A man went into the public square of eastern country.with sad face, he climbed on top of a stall and began to say loudly, “I am a dog. Do not call me a man. What I do, what I feel, my thoughts and my actions represent me as I, alas, would wish not to be. Rather, I am like an untamed, impetuous, implacable nocturnal beast that allows itself to be swept away by its most destructive passions. One day I sing God’s praises, the next day I am a friend to sleep and forgetfulness. The other night I had been drinking, I was under the influence of a drug that clouded my mind and my heart, and I killed a man, an innocent man. After I killed him I danced over his body in my delirium, I laughed, driven as I was by the drunkenness of my vanity, lost in the pleasure of my instincts, without freewill.

I am a monster, and I myself cannot bear this. The only thing that I can do now is tell all of you about these errors of mine, and receive from you the retribution prescribed by the Law: stone me”. In the mean time an old Sage who had many disciples in his wake came near, thus preventing the crowd from swarming in on him. He looked him in the eye and said, “My brother, it is true that you deserve the death that you inflicted on another, and you should know for sure that you will pay for all your mistakes. And yet there is a tangible advantage in this situation of yours: at last, for the first time, you are seeing yourself as you really are. Only when this happens can a man truly set out on the path of change”. From that day on, the man became a great disciple. Over the years he also became one of the greatest Masters, one of the Invisible Ones, and his name was remembered for all the good deeds and miracles that he performed from the time of his conversion to the Way