הקלקול

הקלקול ירד לעולם משירד לעולם אי אפשר לתקנו.

אנו חיים בעולם מקולקל, הקלקול הוא חלק מהחיים.

הלידה פירושה, להיוולד לעולם מקולקל שאותו אנחנו רק מגלים בהדרגה.

אך משאנו מגלים אותו זה כבר מקולקל מידי בדרך כלל.

ואז אנו מתכחשים לקלקול.

קל לקלקל, במיוחד את הגבוה והנדיר.

וככל שמשהו יותר גבוה יותר, טהור יותר – כן פוטנציאל הקלקול שלו יותר גדול.

אבל אנו מתנהגים כאילו שאין קלקול, וכשמשהו כשמשהו מתקלקל בחיינו – אנא מתרצים את זה בכל מיני תירוצים, אבל האמת היא שאם משהו מתקלקל בחיינו- זה בגלל שהוא היה אמור להתקלקל בגלל שהקלקול הוא חלק מהעולם.

אנחנו מנסים להסתיר את הקלקול בחיינו בכל מיני ההסתתרות ומשחקי מחבואים.

ולהתנהג כאילו שאנו חפים מכל קלקול.

אך אין אדם שהקלקול פוסח עליו.

הכול בר קלקול. בעיקר יחסים, בעיקר מלחמות כוח, ומשחקי שליטה: מי הוא שלט ומי הנשלט.

מי שסובלים קצת פחות אלה השולטים והחזקים.

שיכולים להפוך את הרגישים והחלשים לצינורות ניקוז למה שמקולקל בחייהם שלהם.

הקלקול רווח בעיקר אצל הרגישים והמיוחדים: ככל שהאדם רגיש יותר כך הפוטנציאל הקלקול בחייו גדול יותר.

ולא זו בלבד , הוא הופך לקורבן ונאשם על ידי אנשים אחרים שהוא זה שאחראי לקלקול בחייהם.

אך אנו נולדים לעולם מקולקל ואין דבר שאנו יכולים לעשות לגבי זה.

הקלקול הוא חלק מהעולם, חלק אינטגרלי מהותי ומאפיין את הקיום האנושי.

אנו מתגאים בתרבות האנושית שאם היה משהו פעם מקולקל בגין היותם של האנשים פרימיטיביים, חיים בשבטים שרק שהפעם אנחנו מייצרים עולם משופר יותר.

ואין איוולת גדולה מזו הקלקול המודרני יותר גדול מהתקופות שקדמו לו.
זה שהפעם הוא מוסתר על ידי הקידמה.

אנו רגילים לחיות עם עולם של דברים מתקלקלים.
ידידים של פעם הופכים לאויבים של היום. ואין כמעט שותפות. שלא מתקלקלת.
אין חברויות בלי נטישה.
אנשים נוטשים אותנו כי משהו התקלקל והם לא יכולים להתגבר עליו. ולאט לאט מרוב קלקולים עולם הופך ל מקולקל יותר ויותר. יותר יחסים עולים על שרטון, יותר ויותר אנשים נוטשים אותנו.
ואנחנו עדיין סוגדים להצלחה למרות הכל. משוכנעים שעכשיו נלמד ויהיה פחות קלקול.
אך ככל שהחיים מתקדמים יהיו רק יותר קלקולים.
אנשים שמגיעים לגיל של זקנה ושיבה כמעט הכל מקולקל אצלם.
קשה להבחין בתחילה בקלקולים, בהתחלה מופיעים סדקים אבל כשזה מגיע לשלב מתקדם זה כבר עבר את נקודת האל חזור ואנחנו עומדים מול קלקול.
אנו מנסים ללמוד לחיות עם הקלקול אך אי אפשר. .
אנו מועדים לקלקול מעצם היותנו בני אדם או בני אנוש בעלי רגשות וככל שאנחנו יותר אנשים ובעלי רגשות אנושיים, ככה נראה העולם הזה מועד לקלקול.
יש פה משהו לא מתוכנן מעצם בריאתו: הדרך בה מתנהל היצור האנושי.
הקשרים העסקיים והחברה האנושית מבוססים כולם על קלקול.
ועד שלא נבין את זה נוליך את עצמנו שולל.

נקודות האור היחידות בקלקול שמקיף אותנו זה הנשמות הטובות שאנו פוגשים בדרך

להיות חלק מהחברה האנושית זה לחיות בעולם מקולקל.
ואין לנו מושג על תיקון.
וזהו אולי הנחמה היחידה: התיקון. קלקול אפשר לתקן הבעיה היא שהכול כבר כל כך מקולקל.

***

מה עלול להתקלקל? מה עלול להתקלקל ?

האם הבינוני, השגרתי ההולך בתלם?

לא. כי אם הגבוה, העדין, הטהור והשביר.

ככל שאדם חווה יחסים – שהם בעלי ייחוד ושאר רוח, כך הסכנה של התמוטטות שלהם ממשית יותר.

כי רק השביר נשבר, רק הטהור מוכתם,

רק הנדיר מאבד ייחוד, רק בעל רגישות מפותחת – נפגע.

*