גבריאל רעם 

פוטואנלסיס של דוגמניות עם ידיים על המתניים

Gabriel

• נובמבר 8, 2023
• 4 minute read
• No comments

Share

Tweet

.

שחקניות קולנוע – דוגמניות

אנג’לינה ג’ולי 

–

ובכן שתי התמונות של אנג’לינה מהוות תרגיל מעניין בפוטואנלסיס. הן נוצבות בגבול הדק שבין ביום אמנותי או ביום טכני של דוגמנית, ובין מה שמוקרן מן האישיות האותנטית של הדמות המצולמת. 

ראשית ברור שכמעט כל פרט בשתי התמונות מעוצב ומבויים בקפידה. ויש כאן עירוב של תשוקה וכוח. הפישוק הרחב וידיים על המתניים בתנוחת שליפה, בתמונה התחתונה, יחד עם מבט שבא מן הצד וראש מורכן, שניהם אומרים משהו כמו: למרות שאני נראית צייתנית, אני מרשה לעצמי ראיה מיוחדת ויוצאת דופן של העולם. וכך יש לנו בתמונה התחתונה עירוב של כוחנות, השפלה ואיתגור. כשהמיני הקצר, החזה הזקור, השפתיים הפשוקות ושוב, הפישוק, תורמים את המיניות, כך שסך הכל יש לנו כאן את המינות הפרובוקטיבית והכוחנית בסימבוליקה הכי ברורה שלה. 

בתמונה העליונה, המיניות משודרת על ידי השפתיים הפשוקות ועסיסיות (סימלה המסחרי של ג’ולי), חזה חשוף ומובלט ורגל שמרחיבה את הפישוק. אך כאן זו לא מיניות כוחנית, אלא יותר משהו רומנטי, כמה, משתוקק. וזה בא לביטוי על ידי המבט כלפי מעלה (פנטסיה) וכלפי המרחק (שאיפות רומנטיות).

היד על המותן כאן, דווקא לא רלוונטית ולא תורמת מאום לתחושה הכללית של התמונה. 

סך הכל זו עבודת צלם מהודקת היטב, אך מה שמעניין שבמיוחד בתמונה התחתונה נראה כי יש כאן גם מאישיותה של ג’ולי עצמה, שמשדרת כמעט בכל תמונותיה; מינות מתפרצת ותשוקתיות חושנית מתאווה. וכאמור, נקודת השיא במיניות של שחקנית זו, היא בשפתיה המלאות והפשוקות תדיר, המהוות מעי סימבול לרצון עז לנשק, לינוק, ליצור קשר חושני. 

Ann Margret     

כאן הפרשנות מעניינת. אן מרגרט נראית פה בשתי תמונות לא אופייניות. ואולי דווקא תנוחת היד על המותן המתנגשת במשהו באישיותה, מוציא ממנה תכונות לא אופייניות. 

ראשית אין כאן מיניות כמעט כלל. וכמעט שאין כאן  תשוקה או מיניות.

ונתחיל בתמונה התחתונה; העמידה סתמית, הידיים על המותניים לא מקרינות שם דבר, ולא משפיעות על יתר שפת הגוף; סתם ידיים, על סתם מתניים, על סתם גוף. ורק המבט המרוחק והעליון משדר משהו שהוא פחות סממי.

התמונה  העליונה היא כמובן יותר חושנית ונשית. גם בשל מיעוט בבגדים, ובשל המבט הישיר, השפתיים הפשוקות מעט, והידים המונחות על שני אזורים מיניים מרכזיים בגוף האישה; חזה ואגן. ועם זאת תמונה זו משדרת יותר פסיביות ועצב מאשר משהו יותר בוטה או מיני. הידיים או הגוף לא משדרים שום דבר ייחודי משל עצמו. כל הגוף סתם מונח שם, הידיים סתם מונחות, והיא סתם יושבת ומסתכלת. 

אם בתמונה התחתונה זו אן מרגרט הצעירה שעוד לא נזרקה למעגלי התשוקה של הוליווד, הרי בתמונה העליונה מורגשת העייפות של אישיות בוגרת שקצה  בלמכור את עצמה כסחורה מינית. 

Andie MacDowell

זוהי תמונה בוטה, גסה, ישירה וחד משמעית. התנוחה היא יותר גברית מאשר נשית, או לפחות מהווה איזשהו ייצוג למוח גברי לגבי אישה שהיא זמינה מינית. הכל פה בוטה וגס ווולגרי. ודי לא אופייני לשדר ולהקרנה הכללית של אנדי מקדואל. 

יש כאן התכונה של ‘הנמרה’, שמוגשת על ידי הצעיף עליו היא יושבת, הדוגמאות על גרביה שמסבים אליהם את המבט. הפישוק הענקי,  החיוך הענקי לא פחות והשלת הצעיף מעל כתפיה (“אני מתחילה להתפשט”). 

ורק דבר קטן אולי חורג ממה שנראה כהוראות בימוי קשוחות; החיוך שלה, שהוא אמנם רחב מאוד, אך אם מסתכלים טוב בעיניים, רואים שהן אינן שותפות לעניין, נותרות ללא הצרה, או קמטים בצדדים, או הרמת גבות, סתם קרות. 

בריג’ט נילסן, קמרון דיאז וקארה אוטיס

Brigitte Nielsen

מה שאופייני לשתי הפוזות הללו של נילסן, הוא חוסר התיחכום בעמידה ובהגשה העצמית. בתמונה מימין, לא רואים שום דבר מאישיותה. היא עומדת בפרופורציה מושלמת.יותר כמו בובה מאשר אדם עם אישיות. ובתמונה השמאלית, חוגגת הסתמיות. סתם אישה נאה, עומדת סתם על יד על המותן, סתם מחייכת, וידה השניה סתם שמוטה הצידה. 

הרושם הכללי, הוא יותר מאשר של מישהי ששייכת לעולם של פוסטרים ומאשר תמונות עם ממדי עומק. 

Cameron Diaz

יש משהו קצת קשה בשתי התמונות הללו של קמרון דיאז, משהו שמתנגש קצת עם דמותה המתוקה  הרגילה. ראשית יש משהו, שאמנם קשה לשים עליו את האצבע, בתנוחת ידיה על מתניה שמשדר יותר קריאת תגר מאשר הדגשה מינית של האגן. 

יחד עם זה בעמידתה יש איזשהו רישול קורה תגר. זה לא רישול של חוסר ביטחון עצמי, או חוסר איכפתיות, אלא רישול שניתן למצוא בנערת בארים, שרגילה להתייחס לגופה כאל סחורה. והחזה השמוט לא רק שלא מקרין מיניות הוא גם עשוי לשדר דימוי עצמי לא גבוה. 

הבעת פניה גם היא נכנסת לתמונה, יש בה, במיוחד באזור הלחיים התחתונות והפה, סוג של קשיחות ובוז. ויחד עם כל היתר ההקרנה היא של דמות לא קלה, שמשדרת שאולי תחת אריזת הצלופן של בובת ברבי מסתתר משהו אחר? 

ראשית מה אין כאן? ובכן אין כאן שמחת חיים, נעורים מתפרצים ונשיות עסיסית. יש כאן אישה נאה מאוד כמובן, המשדרת סבל, (תמונה אמצעית), מיסתורין ( תמונה תחתונה), וחשדנות יחד עם עוצמה פנימית (בתמונה העליונה). 

החלק החזק בהופעתה של אוטיס הוא דווקא פניה. שהן מאוד אקספרסיביות ומעניינות. עיניה מעניינות במיוחד, הן שקועות למדי, מה שיכול להראות שהיא באה מאישיות עמוקה ורואה את העולם לא באופן שטחי. גבותיה מקושתות באמצע כלפי מטה, מה שמשדר בדרך כלל נטיה לרוגז וכעס. ועם נשים לב לעפעפיה וריסיה, הרי ששניהם לא קיימים! העדר עפעפים עליונים משדר בדרך כלל כושר ניתוח מעולה. 

הגוף משום מה לא מעניין או מושך תשומת לב כמו הפנים. והעיניים. 

כך שמדובר על אישיות מעניינת, חזקה ועמוקה עם עולם פנימי משל עצמה. שעולם הדוגמנות, הזוהר והמניות מושם בצל ביחס לעולמה הפנימי העשיר והעוצמתי. 

ניתוח  של תצלומים וצילומים – פוטואנלסיס

מה תמונה זו באמת אומרת לך על לחיצת היד המשולשת?

איך לפרש את המשמעות התקשורתית והפסיכולוגית

של צילומים אישיים וציבוריים.