לתת צורה לרגש

בתוך כל אחד מאיתנו קיימים רגשות ורגשות; מדי פעם אנחנו מנסים לדבר עליהם, לדבר אותם, לרשום אותם – לנסח אותם במילים. זה בדרך כלל מאבק, זה קשה, זה כמו לנסות לשים מים בסל קש: בסופו של דבר זה יהיה מאבק. סל רטוב אבל בלי מים בתוכו… כזה הוא הרגש, החלקלק, עם האופי הלי!ואידי שלו, ולא קל לשים סביבו מילים כדי לתפוס אותו, מילים שיכולות להעביר את הרגש עצמו, או לפחות , החיבור לרגש. “מצווה שאם הם נכתבים או נאמרים, בכל פעם נקשיב לו, נעלה את הרגש המקורי. המילה המגושמת. חלקם חוששים שזה יהיה אונס להעביר רגשות במילים, הם אומרים &אתה לא יכול לדבר על זה, אתה חייב להרגיש את זה&, או, &אין לי מילים על זה&.אבל אני מעדיף כתבו את הצד החיובי של הוספת רגשות במילים, חלק מהיצירות הגדולות הנאורות ביותר של בני אדם הם המשמעות האמיתית של זה: ניסיון ללכוד את מהות הרגש האנושי ולנסח אותו במילים. אם זה בספרות, בשירה או בהצגות תיאטרון. רוצה להגן ולהסביר את הרעיון הזה של תיאור רגש במילים.  קודם כל, כמה ניחוחות לספוג ולחשוב עליהם::
•
לבטא משהו במילים( לתת לו צורה
•
לתת למשהו צורה ( לתת לו חיים
•
“כשאנחנו מתים, אנחנו מאבדים את הצורה שלנו.) ובכך מביאים את המחשבה: האם הרגש חסר הצורה אינו ali#e* כנראה לא. אם הנשמה יכולה לחיות ללא גוף, מאשר זה #קיום בלתי מציאותי.” לעצב את הנשמה אין מימוש, נוכחות או יכולת לתקשר ולהגיב לסביבה. נראה שהגוף פחות נשמה כך גם הרגש חסר המילים, הוא ali#e, אבל כרוח רפאים, באזור האפור שבין הלי#ינג למתים. תנועות שאינן נלכדות על ידי מחשבה, תוהות פה ושם או מתערבבות( במילים אחרות: הן דומות לעשב השפופה המשחית את היצירה ואת האינטליגנציה האנושית, עוצר אותנו מתקופת הרנסנס.) משהו הוא לתת לו צורה, ל-li#e הוא היכולת ליצור, ואת זה אתה יכול לעשות רק אם יש לך צורה. קווים מעוצבים היטב הגובלים בישותך, מגדירים אותה, מאפיינים אותה. הצורה מאפשרת למשהו להיות ובו זמנית מונעת ממנו להתפרע ולהתפשט מסביב.) זהו הפרדוקס הגדול של החיים, אנחנו מוגבל על ידי הצורה שלנו, אבל זה מה שמאפשר לנו להתקיים. “ללא הצורה והקונטרה אין לנו קיום אינדיבידואלי, אוטונומי ומתוחם מהצד החיצוני. )הגדיר האוטונומיה מאפשרת לנו מימוש.  ולא רק מציאות, אלא גם תפקוד, יצירה ותקשורת.  רק כאשר משהו ברור ומוגדר היטב, הוא יכול לתקשר עם אחרים יצורים ברורים ומוגדרים היטב. ) תקשורת היא לקחת רעיון אמורפי מהרגש המוח למילים או אסטרים. וזה המקרה בתקשורת וביצירה, אם אנחנו יכולים לקחת את הרעיון האמורפי הזה לצורת מילים, ממה שאנחנו יכולים ליצור. 0יצירה היא לתת משהו בצורה.) הכוונה היא בתחום התקשורת והאמנות. באזור הדת והרוח יש ניסיון לחדד, לצמצם ולעתים לחסל הצורה על מנת להגדיל את

חיבור למהות הדת הרוחנית באדם. לפעמים, בכמה דתות וגבהים רוחניים יש צריכת פספוס לגבי החיים. )כדי להגיע לרמות גבוהות יותר מבחינה רוחנית, אין לך להתנער מהצורה ולנסות לחבר את הרוח בלה#ל המופשט שלה. הגוף אינו אויב לנשמה אלא המשלים שלו, הביטוי שלו, הגוף הוא דרך להגיע אל הרוחני. פירוטיזם שאינו מבין ותומך בגוף כמדרגות והנתיב אל הרוחני והמרומם של האדם – מוביל למבוי סתום. הגוף אינו אנטיתזה למהות הרוחנית והנשמה הגולמית, מצד אחד זה שלו. רק ביטוי &כלי&, מצד שני זה הדרך היחידה לתקשר עם הרוח והנשמה. קל לאדם הצעיר והלא מאוחד לראות את הצורה כאויב לרוח, אבל הקשר ללא צורה וגבולות הולך לאיבוד ומתעצב ללא ההקשר אינו אלא ארון מתים.)מהות הלידה היא להלביש צורה מוגדרת היטב סביב נשמה ורוח.)המילים מתארות את הרגשות, מנקודה זו הרגשות מתחילים להשתולל. הרגשה, מהרגע שאנו מתארים ומביעים את הרגשות שלנו, הרגש יכול ליצור, יכול לעשות משהו. תנועה שאיננו מודעים אליה או מודעים אליה אך איננו מבינים אותה, זה כמו רוח רפאים בתוכנו, מחלישה אותנו מבפנים. אך מילים יכולות לפעמים לפגוע ברגשות 1חיים ומוות על ידי החוטיני 2)שמתרחשים כאשר מילים אינן. מכוונים למהות הרגש, לדינמיקה הפנימית שלו, במקום זאת הם באים מרעיונות חיצוניים, מתייגים אותו לפי מחשבה כללית. )המעשה שלו אינו מוליד את הרגש, אלא מכניס לארון קבורה לפני שהוא נולד.