מחסומים

Total
0
Shares

                 

א.

מחסום הוא מעין גדר בכביש,  ומכוניות אינן יכולות לעבור מן הצד החסום לצד השני.

כך בין בני אדQם אם האחד שם מחסום בינו לבין הזולת אזי אותו זולת לא יכול לדבר אתו בחופשיות כי הוא חוסם.

כל מה שהחסום יגיד לא יעבור כי אותו זולת חסם אותו והוא חסום  אליו.

מחסום זו בלימה של הזולת.

אי אפשור אי מתן חופש ביטוי לחסום.

לכלוא אותו בכלא, הוא חש עצור כי מעכשיו הוא כלוא במגבלה שהחוסם שם עליו

מה ההבדל בין מחסום לבין הגנה?

המחסום איננו מיגנה אם אני שם מחסום ביני ובין אדם אחר אותו אדם לא יכול לדבר איתי, הוא חסום. כל שזולת יגיד לא יעבור כי אני חסום אליו.

המחסום לא נותן לזה להיכנס, מחסום זו בלימה של הזולת.

אי אפשור אי מתן חופש ביטוי. לכלוא אותו בכלא. הוא חש עצור. כי שמים עליו משקולת.

ושוב מה ההבדל בין מחסום למגננה?

מגננה זו הגנה אישית פני משהו שבא לעשות לך משהו רע

מחסום בא לעצור את התקשורת בינך ובין גורם אתה מוציא מחייך,

.

. אני שם מחוסם ביני ובין הזולת הוא לא יכול לדבר איתי. אני חוסם אותו. כל מה שהוא יגיד אני חסום אליו. אני לא נותן לזה להיכנס. אז מחסום זו בלימה זו בלימה של הזולת. אי אפשור של מתן חופש ביטוי לזולת. לכלוא אותו בכלא.

ושוב להבדל בין מגננה למחסום,

מחסום בא לחסום את האדם אותו אתה מנדה מן החיים שלך. זה מחסום.

ואם מישהו שם אותי במחסום הוא כולא אותי בחוסר אפשרות להיות מי אני. חוסר אפשרות להתבטא שם אותי תוך סוג של מגבלה רגשית.

חסימה יכולה  להיות סוג של פעילות תגמול על תגובה בלתי הולמת מצד החוסם

ביטוי איר מחסום בא לביטוי בשיחה, זה כשהצד החוסם לא נותן לדובר לדבר להתבטא בחופשיות והוא עוצר אותו עם כל משפט, הדובר מנסה לתקן את איך הזולת מעוות כביכול את דבריו.

מחסום נוצר שיש קלקול ביחסים, עוינות יריבות סמויה ואז הזולת נוקם על ידי הסתרת פרטים, הסתרת הפרטים היא מחסום. הוא בכוונה לא מספר פרטים כדי להעניש.

עוד דוגמא של מחסום אלה 3 אחיות שגרות בקרבה האחת לשנייה, הן מדברות בטלפון הולכות לשמחות משותפות אבל אבל אף אחת לא מבקרת בבית של השנייה, זה מחסום. הן חסומות האחת לשנייה. יש סוג של כעס טינה שהן לא יכולות להפשיר.

ידידות, יכולים להיות לאדם  2 ידידי נפש ומיום למחר  ללא הודעה מוקדמת הם חוסמים אותו   בפרק זמן קצר האחד מהשני שניהם חסמו אותו. חסימה מרושעת האחד חסם בזה שהוא התקשר לכל מי שמכיר את החסום ומוחקים כל זכר ממנו. זו חסימה הרמטית.                        

2.                                                                                                                                  

אני היזהר מאנשים שרוממות הקודש הרוחניות בגרונם כי הרבה פעמים הם נושאים בליבם כחש וטינה ואם תקרב אותם יותר מידי הם ירצו לפגום בקודש.

המון אנשים שבאים לרוחניות יש בהם זרעי רוע.

אין אנשים יותר רעים מאשר אנשים שמחפשים רוחניות.

כשאתה עולה בדרגות הבכירות וההוראה של קבוצה מסוימת כן מתרבים יריבויות התככים בין בכירים ובין עצמם.

במקור הם חיפשו הארה אך ברגע שהם טיפסו לצמרת של הוראה ובכירות כן גדלו הרשע והצביעות.

השילוב בין רצון למצוא משמעות בחיים ובין רוע שטמון באנשים הוא שילוב בלתי נפרד,

הנה סיפור מן התלמוד על אותו רוע

אגדת שוליית הנגר

א. מבוא

בפרק החמישי במסכת גיטין ישנו קובץ אגדות שעוסקות בחורבן הבית.[1] קובץ זה פותח באגדה הידועה על קמצא ובר קמצא – שהיא חלק מפירוט המימרה המשולשת של ר’ יוחנן הפותחת את הקובץ:

“אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר [על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת חרב טור מלכא (הר המלך), על שוק (ציר) של מרכבה חרבה ביתר]”.

בקובץ כלולים סיפורים רבים, רובם על החורבן ועל הסבל והצרות שבאו בעקבותיו. ברם, ישנם כמה סיפורים שמספרים על התנהגות פסולה וחוטאת של יהודים, שנראה שהם מנסים להסביר את הגורמים לכל אותן הצרות והסבל שבאו על עם ישראל בתקופה הרומאית.

הסיפור שחותם את הקובץ אף הוא סיפור כזה, ועליו אף נאמר בפירוש בגמרא שהוא גרם לחורבן. הסיפור עוסק בנגר ושולייתו, ולכן נכנה אותו כאן אגדת שוליית הנגר.

ב. הסיפור

“אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו?

1 מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה.

2 פעם אחת הוצרך (רבו) ללות,

3 אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה,

4 שיגר אשתו אצלו,

5 שהה עמה שלשה ימים.

6 קדם ובא אצלו,

7 אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא?

8 אמר לו: אני פטרתיה לאלתר,

ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.

9 אמר לו: מה אעשה?

10 אמר לו: אם אתה שומע לעצתי גרשה.

11 אמר לו: כתובתה מרובה,

12 אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה.

13 עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה.

14 כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו,

15 אמר לו: בא ועשה עמי בחובך.

16 והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן,

17 והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן,

ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד.”[2]

(בבלי גיטין נח ע”א)

צריך להיזהר מפני אנשים שדברי הקודש בפיהם

אך בעת ובעונה אחת יצר הרע שבהם רוצה להתנקש ולטמא את הטוהר. ובסופו של דבר הכח המטמא מנצח.

יש טוהר וקודש בעולם אבל הרוע לא יכול להתאפק והוא חייב לקלקל ובכל שאיפה לרוחניות יש רוע שרוע לטמע את הקודש.

***

ואסיים בפרק מבראשית פרק ד

  1. וַיְהִי־הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה׃
  • (ג) 

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה׃

  • (ד) 

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ׃

  • (ה) 

וְאֶל־קַיִן וְאֶל־מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו׃

  • (ו) 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ׃

  • (ז) 

הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ׃

  • (ח) 

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׃

  • (ט) 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃

  • (י) 

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה׃

  1. (יא) 

וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ׃

  1. (יב) 

כִּי תַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה לֹא־תֹסֵף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ׃

  1. (יג) 

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־יְהוָה גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא׃

  1. (יד) 

הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל־מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי׃

  1. (טו) 

וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת־אֹתוֹ כָּל־מֹצְאוֹ׃

  1. (טז) 

וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ־נוֹד קִדְמַת־עֵדֶן

.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

בין נפש לתודעה

גבריאל רעם הספר יצא בהוצאה דנטלית במנדלי והעברית והאנגלית באמזון מסות על החיים לקראת Between soul and consciousness – essays on life towards By Gabriel Raam All rights reserved ©…
View Post

האצילות מחייבת. Noblesse oblige

הערת פתיחה: במסה זו אעסוק במושג האצילות ובאדם האציל. ולא כסקירה אובייקטיבית, או מדעית. אלא מתוך כוונה שתהיה כאן אמירה. מסר לגבי המושג (אצילות). והאדם (אציל). ועתה, למאמר עצמו. בדרך…
View Post

בין מיוחדות לחריגות, שיגעון לגאונות

גבריאל רעםחלק א’: החברה האנושית הנוכחית מחשיבה עד מאוד את הערך של ‘להיות נורמאלי’. לחשיבות המיוחסת לערך זה מתלווה אשכול של תכונות: יציב, אחראי, בריא בנפשו, וכו’. הנורמאלי כולל ציונים…
View Post