סיפור מצלצל הפעמונים
בימי הביניים היה מקצוע; מצלצל הפעמונים, בכל כפר היה מצלצל פעמונים והוא היה מעיר אותם בבוקר, ומצלצל שמכבים את האורות, או כשנולד מישהו, וזה היה תפקיד שבכפר מסוים כל האנשים שעבדו בו, נפטרו ממחלות שונות ומשונות כעבור כמה זמן. ואף אחד לא רצה לקחת על עצמו את התפקיד. אז הגיע לשם בחור צעיר מאוד רעב, לא היה לא אוכל, והוא החליט שהוא עושה את התפקיד. והוא הלך לחכם הכפר שגר במערה, והוא אמר לו לפני שאתה מצלצל כל בוקר תקלל את כל אנשי הכפר. הוא אמר: “אהה למה שאני יעשה את זה” הוא אמר: “תעשה את זה ותראה שאתה תשרוד. ולא סתם תקלל, את הקללות הכי נוראיות בעולם.” והוא עשה את זה, והוא ראה, לא רק שהוא בריא, הפנים שלו מאירות ואנשי הכפר לא הבינו מה קורה. בקיצור עברה שנה, שנה וחצי והוא נישאר בתפקיד, מכובד והכל. והוא אמר תספר לי מה קורה. אז הוא אמר: בוא אני יספר לך משהו, תראה, שאנשי הכפר מתעוררים בבוקר והם שומעים את צלצול הפעמון, מה אתה חושב שהם עושים? הוא אמר: אני לא יודע. הם מקללים, את מי הם מקללים, לאיפה הקללות הולכות? אליך. אתה הבאת אליהם את הקימה הזאת. עכשיו אם הקללות האלו מגיעות אליך הם הורסות אותך. אתה נופל תחת הקללות האלה. אתה צריך לקלל אותם יותר חזק ממה שהם מקללים אותך כדי לבלום את הקללות שלהם.
עד כאן הסיפור. עכשיו מה שאני בא ואומר פה: אם מישהו יעיז לגרום לכם לבדוק את עצמכם, תגרמו לו לבדוק את עצמו פעמיים יותר ממה שהוא גורם לכם לבדוק את עצמכם.
Gabriel Raam