על סופרים מתאבדים

עלית קרפ

מן הארץ

22 בינואר 2007

125 שנה מלאו ב-25 בינואר להולדתה של וירג’יניה וולף. היא היתה בת מיוחסת למשפחה שהספרות היתה לה עיסוק מרכזי, וראשית חייה היתה רצופת משברים: מות אמה, מות אחותה ומות אחיה ואביה. האומנם הם שגרמו לה לדיכאון אשר הוביל אותה בסופו של דבר להתאבדות? והרי וירג’יניה וולף התאבדה שנים רבות אחרי האסונות שפקדו אותה, והעידה במכתב הפרידה לבעלה, ליאונרד וולף, שחייתה אתו חיים של אושר רב.

החידה קשה לפיצוח, ואולי בלתי אפשרית כלל. אבל העובדות מדברות בעד עצמן: רבים מהיוצרים הגדולים של הספרות העולמית שמו קץ לחייהם. הניסיון לחפש את עקבות המוות ביצירתם של סופרים ומשוררים שהתאבדו הוא אולי ניסיון בנאלי. המוות שורה ביצירה כפי שהוא שרוי בחיים, בין שהיוצר מתאבד ובין שהוא מת בשיבה טובה. האם ניבאו הסופרים והמשוררים את מותם ביצירותיהם? יש ביניהם, ובמיוחד אלה שניסו שוב ושוב עד שהצליחו, שמתארים את ניסיונות ההתאבדות שלהם.

– פרסומת –

“למות זו ממש אמנות, כמו כל דבר אחר”, כותבת סילביה פלאת’ בשירה “ליידי לזרוס”. ואמנם פלאת’ ניסתה להתאבד שוב ושוב עד שהדבר עלה בידה. אבל יש גם אחרים, שתיארו את המוות ביצירתם, אבל לא ניבאו את מותם במלים מפורשות. המינגוויי הורג את גיבוריו, או את היקרים להם, ומנתץ כל אשליה של אושר באמצעות המוות. האין זה מימזיס לחיים, ולאו דווקא משאלת מוות? אבל כשהוא חש זקן, חולה ומותש, הוא לקח את הרובה שלו, ולימים יהיה דיוקנו המפורסם ביותר, עם הרובה ביד, בתמונה שנראה כאילו עוצבה על פי שורותיה של אמילי דיקנסון “My Life had stood – a Loaded gun” – וירה בעצמו.

יסנין ומאיאקובסקי, משוררי דור הכסף ברוסיה, המיתו עצמם בגלל האכזבה והריקנות שחשו בעקבות המהפיכה הקומוניסטית, שבה תלו תקוות גדולות רבות. והיפאנים? ביפאן, שאין בה מסורת מונותיאיסטית, אין איסור על התאבדות והיא אפילו מתקבלת בהערכה מסוימת כשהיא באה בעקבות מפלה בקרב, בגידה באמון או כגילוי של נאמנות. התרבות הערבית רואה בדרך כלל, במעשה ההתאבדות, ובעיקר אם הוא נעשה על רקע של משבר אישי, מעשה של פחדנות וייאוש. אבל הלבנוני ח’ליל חאוי, משורר חשוב ומוערך, שהתאבד ב-1982, ניסה כנראה, באמצעות המעשה הזה, למחות על אזלת היד הערבית לנוכח הכיבוש הישראלי בלבנון. כמו תמיד, במקרים כאלה, לא היתה זו הסיבה היחידה: הוא היה אדם בודד שלמרות רצונו לא הצליח ליצור קשר עם אשה וסבל רב נגרם לו כתוצאה מכך.

הצרפתי פייר דרייה לה רושל התאבד, ערב שחרור צרפת מידי השלטון הנאצי, אחרי ששיתף פעולה עם הנאצים, מפני שלא יכול היה לשאת את המנטאליות המנוונת והוולגרית של צרפת המודרנית, היוצאת חוצץ נגד “יחידי הסגולה”. גם הסופרים הגרמנים המתאבדים עושים זאת כאקט כללי-פילוסופי-וכחני יותר מאשר כמעשה אישי.