מסה אודות כלוב הציפור

חומרי ההרדמה הגדולים ביותר נמצאים סביבנו ובכל מקום ואלה הם בני אדם; אדם יושב בחדרו לבדו, ואל החדר נכנס אדם או קבוצת אנשים, ומה שקורה לו הוא שהוא מיד נסגר, נמתח, קפוא; הם, רק על ידי נוכחותם, גורמים לו למודעות עצמית משתקת. (זה כמו שעובד זוטר קפוא כשהבוס הגדול נכנס).
בחברה יש מצב שכולם ‘שוטרים חשאיים’ על כולם. התחושה היא שצופים בנו, מה שגורם לנו לנקוט יחס מוגבל, העיקר לא למשוך את תשומת הלב של ‘המשטרה החשאית’. כולנו נעים בתוך אזור צר בו אנו מרגישים שהאחרים מאפשרים לנו.
אנחנו קפואים עם אנשים שאנחנו לא מכירים כמו עם אנשים שאנחנו מכירים, אבל עם אנשים שאנחנו מכירים יש דרך לא להרגיש קפואים, וזה הפטפטת והדיבורים האקראיים, זה על כל דבר ועניין, רק לא להיות. תחת מעקב. הפטפוט פועל כהסחת דעת מההשפעה המקפיאה של אחרים עלינו.
ההרגשה הזו של נצפים היא בגלל ההשפעה הגדולה עלינו של קונפורמיות חברתית ונורמות חברתיות נוקשות.
הפחדים הגדולים שלנו הם לא להציג אותנו כאידיוטים או משוגעים מול אנשים אחרים.
החברה האנושית מטילה עכבות רבות על הפרט, אנו חיים בכלא אשר מותנה במה שאנשים אחרים עשויים לחשוב עלינו אם אנו חורגים מההתנהגות המצופה מאיתנו. לא להיות שונה מכולם.
אפילו בבית חולים לחולי נפש, המאושפזים עדיין מתנהגים ככל יכולתם, בדרך המקובלת.
אחת הסיבות שאנשים רוצים להיות בעלי מיקום גבוה ולכן מותר להם להיות דומיננטיים – היא שבדרך זו מותר להם להחזיק ‘כלוב ציפורים’ גדול יותר…
אנחנו מדוכאים ומדוכאים על ידי דעת הקהל, והדבר המוזר בזה הוא שאנחנו מרגישים שאנחנו חופשיים, אנחנו לא מודעים לכוח שיש לנוכחות של אנשים אחרים עלינו.
ילדים הם עדיין באופן השוואתי – עם ‘כלוב ציפורים’ גדול יותר ועדיין. חלק גדול מהאינדוקטרינציה שהם נותנים לילדיהם הוא להתנהג בצורה מקובלת.
מהי הדרך להתמודד עם זה?
שתי הדרכים העיקריות להתנהגות; להיות כמו כולם, והשני הוא לשבור את ‘כלוב הציפורים’. לשניהם יש את החסרונות שלהם. אבל יש דרך שלישית, דרכו של ‘הסוכן הסודי’; לפעול מבחוץ כפי שמקובל ובפנים לא לשכוח שאנחנו חופשיים. זה לחיות בדואליות, זו הדרך היחידה בחברה המאוד קונפורמיסטית הזו.

.
.