אישה ובנה.
Gabriel Raam
אישה ובנה חלפו ליד סניף הדאר המרכזי – צוחקים. דומים ומתרוננים, כאילו הרגע הזה לעולם. או לפחות ישוב שוב. תמיד שם. תמיד יהיה ילד קטן ותמיד תהיה לצידו אמא צעירה…
קשה בחוץ או קשה בפנים?
האדם חי בשני עולמות; עולם חברתי ועולם פנימי. פעמים אנו עם אחרים פעמים עם עצמנו. כך מבחינת חלוקת הזמן והמרחב של חיינו. אך כאן ההבדל בין שני העולמות שלנו לא…
על דמונים פנימיים
אפשר להסתכל על הרובד הפסיכולוגי נפשי של האדם בכל מיני אופנים ומכל מיני זוויות. אופן בלתי שגור יהיה להביט אל חייו הפסיכולוגיים נפשיים כאל פונדק. מלון, או יותר נכון בית…
אנשים שרים – שיר.
"אנשים מבלים, מעבירים את ימיהם בנעימים. רוקדים ושרים, מסתחררים במחול החיים, נסחפים בתאוות המאכל, המשקה והסטוץ. הולכים לאיבוד בהנאה של הרגע, בלהט השיכרון של מנעמי החיים. העין רוצה לגמוע, היד…
*הנה מוטלות גופותינו – שיר.
הנה מוטלות גופותינו, המוות נוגס מהן פתיתים, פתיתים, והרימה זוחלת בהם טיפין טיפין, וכך הן זרועות להן בתנוחות שונות של שכחה. צוננות ודוממות שוכבות להן, ממתינות לחזור אל מעי האדמה.…
אנו ההולכים למות – שיר.
דרך עיני ההולכים למות נראים החיים אחרת; יקרי ערך כצמיד שאבד. כחיבוק לצולל בבדידות. כברכה למקולל. כטובלים בים של שפע – אנו נדמים להם, למתים. והם, ההולכים למות, מנופפים ידיים…
אני ואלהים – שיר
אני ואלהים אני ואלהים. הכלום והכל, ההרף עין והנצח, האפסות והשלמות. אלהים ואני. אלוהים, זה שהכל בדברו- ואני שדברי לא כלום, ואני לא- כלום, וכולי עפר וסופי עפר – אליו…
בלילה – שיר.
בלילה אנו רואים בחלומות אבק כוכבים ופלנטות רחוקות, שמים קרובים וחלקי גלויות ששלחו לנו כרובים ושרפים. בלילה אנחנו מתעוררים לחלומות האבודים. בלילה אנו חוזים בכוכבים. בלילה אנו באים אל החיים,…
לכל מלחמותי – שיר.
לכל מלחמותי – יוצא אני, קטנות כגדולות. ללא זעקות מתלהמות ואגרופים מונפים. ידיי לבנות ונוקשות, הסופה שואגת. ואל הכפור, -אני יוצא. לכל מלחמותי, גדולות כקטנות. בחוץ סופה וניבים שלוחים. תנים…
השתנות – שיר.
ה'אני' שתפגוש הוא ה'אני' שגיבשת, ה'אני' שהצמחת דרך יסורים וכאב. עתה עדיין ניצן בודד, ניצן שביר, מנגן מנגינהרחוקה, שחולצה מתוך הפגזת תותחים כבדים. 'אני' שצמח מתוך ה'אתה ' הנושן המופגז…