*הנה מוטלות גופותינו – שיר.

הנה מוטלות גופותינו,

המוות נוגס מהן פתיתים, פתיתים,

והרימה זוחלת בהם טיפין טיפין,

וכך הן זרועות להן בתנוחות שונות של שכחה.

צוננות ודוממות שוכבות להן,

ממתינות לחזור אל מעי האדמה.

ואף אחד אינו זועק להן בבזיונן,

בקלונן ההולך ומתמשך

בביזה הנוראה הזאת

המשתוללת בהן,

ואין מוחה.

כך הן גופותינו,

נוסעות מסע של התערטלות.

של נשירה ושל אובדן.

של כל שנרכש, תפח והתפטם.

נושרים הזיוף,

המסכות,

התהילה,

ואף היאוש.

ומאחור נותר, עירום ועזוב –

השלד.

——————————————————————————–

* פאראפרזה על שירו של חיים גורי