הנה מוטלות גופותינו, המוות נוגס מהן פתיתים, פתיתים, והרימה זוחלת בהם טיפין טיפין, וכך הן זרועות להן בתנוחות שונות של שכחה. צוננות ודוממות שוכבות להן, ממתינות לחזור אל מעי האדמה.…
עשויים אנו מחומרים מתכלים. כמו כוס קלקר, צלחת קרטון, מזלג פלסטיק. לא נועדנו לשימוש חוזר. להשתמש ודי. להשתמש ולסל. להשתמש וחסל. הדעת לא תופסת הרצון ממאן והלב בוכה. ואין ניחומים…
מרגע לרגע, משעה לשעה ומיום ליום, מתגלגלים להם חיינו. מרגע לרגע ומשנה לשנה, הכל מתגלגל וכלום לא השתנה מלבד חיינו, המתגלגלים להם הלאה עם הזמן, כמכונית במדרון מסוכן. משעה לשעה…
כל כך מנסים, כל כך משתדלים, כל הזמן מתאמצים – שיהיה בסדר, שיהיה טוב, שיהיה נפלא. כל הזמן שואלים- אז מה עושים? כיצד פועלים? איך גורמים לחיינו להיות סוף סוף…