לוחם התודעה


כוחות האופל תוקפים את לוחם התודעה ללא הרף כדי לפלוש לעולמו הפנימי ולהשחיתו. אין לו סיכוי ללא מטוס קרב: התודעה. מלחמת בני אור בבני חושך, חלק ראשון
גבריאל רעם
26.6.29
לכולנו שני עולמות: פנימי וחיצוני. ועל כל אדם לבחור באיזה עולם הוא חי ולאיזה עולם הוא מצהיר נאמנות. מי שבוחר בעולם אחד, נחלש בעולם האחר. אם הוא נאמן לפנימי, אזי החיצוני תוקף אותו. ואם נאמן לחיצוני, אזי העולם שבתוכו יתייפח וישדר אותות מצוקה. מלחמה קשה ניטשת בין העולמות ובה מנצח בדרך כלל  עולם החוץ את עולם הפנים.

בעולם החוץ שולטת בינוניות. האדם מציית לנורמות חברתיות, וציות זה משתק את הפעילות הפנימית. חייו הפנימיים, חיי הנפש, הופכים לשדה בר שבו פורחים חרולים וברקנים; לכביש סואן שבו שועטות מכוניות במהירות אדירה; לבית חרושת הומה ורועש; לבית נטוש שבו שוררת ריקנות ועזובה.

במין האנושי חיי הנפש התאיידו לטובת חיי הכלל הרציונאליים והביצועיים, שם האדם חש בטחון כוזב בקרב ההמון הזהה, מחוק הפרצוף.

כך בדרך כלל. אך לו מעיז אדם להפוך את הסדר ולחיות בשדה הפנימי הנטוש – מיד מתחילות חיות טרף לילל מחוץ לביתו, בליסטראות נזרקות על חלונותיו ומדי יום מתייצבים על דלתו שליחים לבשר לו בשורות איוב.

וכאן צריך להסביר: המצב הגולמי והראשוני של אנשי הפנים הוא מצב נפשי, מצב של רגישות בפנים וחולשה כלפי חוץ. הנפש כל הזמן נפגעת ומתכווצת במפגש עם החוץ הגס והאגרסיבי. אם עדין הנפש נותר במצב זה, הוא חסר ישע, כמו זרע שנרמס על ידי עדר של פרות. כך הוא מוצא עצמו חייל בקרב שבו לא ביקש לקחת חלק, רק משום שבחר בממלכה הפנימית.
איך הופך עדין הנפש ללוחם תודעה?
לא כל מי שמוצא עצמו בשדה קרב הוא גם לוחם. לוחם הוא מי שמוצא עצמו במלחמה, ומחליט לא רק להישאר, אלא גם להילחם. כלומר, לשים על הכף כל שיש לו. לוחם יודע למה הוא נלחם: הוא עושה זאת כי הוא מגן על העורף, על הבית. והבית עבורו היא הנפש והשלווה שאופפת אותה, שיכולה להתערער דרך הפגיעות של הרגשות שלו. רק תודעתו יכולה לעמוד מול העולם החיצון ולגונן על הרגשות הפגיעים (ערי השדה והספר) מפני פלישה והרס. התודעה היא מה שמצוי בחזית, בין החיים הפנימיים לעולם. כך הוא הופך ללוחם התודעה.

אך איך הופך עדין הנפש ללוחם תודעה? תודעה היא משהו שצריך לצמוח. נפש היא נתון –  אצל מיוחדי ועדיני נפש היא גדולה ועשירה, אצל אחרים פחות. אך תודעה היא משהו שאפשר לפתח. התודעה היא האספקט הזכרי, שיכולה לצאת לקרב באמצעות קריאת המפה ונקיטת אסטרטגיות אינטליגנטיות – בעזרת תבונה ולא בעזרת כוח. עד שעדין הנפש לא מצרף אליו את חייל התודעה, אין לו תקווה במלחמה בין אנשי החוץ לאנשי הפנים.

אם המלחמה הרגילה היא מלחמה בין טנקים, תותחים, מרגמות ורובים, אך מלחמת התודעה משולה לקרב אוירי. הדם והרגש פוגשים את הנפש ומנצחות בקלות. אך אם עדין הנפש מצליח לרכוש מטוס קרב, יש לו עדיפות ברורה.
אש חמה ואש קרה
לא כל לוחם תודעה הוא לוחם מן המדרגה העליונה. כי יש לוחם שלוחם ברפיון, בלית ברירה, ויש לוחם שלוחם עם כל כולו כי תודעתו ערה. ואז אם מבין בכל הוויתו את הערך של מה שהוא מגן עליו, תודעתו נדלקת.

ישנה אש חמה ואש קרה. האש החמה שייכת ללוחם הלא מחושל, והאש הקרה ללוחם המחושל. הלוחם המחושל בוער באש הקרה של נפשו ואילו הלוחם הלא מחושל בוער באש החמה של רגשותיו. הלוחם הלא מחושל משול לברזל, הלוחם המחושל משול לפלדה. ואם נמשיך את המשל: התחמושת שסופג הלוחם היא זרמי מים, ולכן לוחם הברזל מחליד, בעוד לוחם הפלדה רק יוצא ממנה מבהיק ונוצץ. 

ברוב המקרים מדובר על לוחם לא מחושל. במקרה כזה המתקפה מבהילה את הלוחם, הוא נתפס עם המכנסיים למטה. הוא מזדהה עם המצוקה שהמתקפה יוצרת. מה פירוש 'להזדהות'? ובכן, להזדהות זה לקחת באופן אישי את הכעס, הפגיעה והעלבון שמתעוררים בעקבות הקושי שהוא פוגש.

מי שלקח את הקושי באופן אישי מתחיל לפקפק בעצמו. זה מאפשר פתח כניסה לכוחות התוקפים. ברגע שהמתקפה חדרה פנימה היא מוחקת את כל שהצליח להתקיים בהיכל חייו הפנימיים עד כה. הם קורסים.

אצל הלוחם המחושל קורה בדיוק להפך. לא רק שהוא לא קורס, אלא שהמתקפה דווקא מחזקת אותו. וככל שחייו מזדעזעים, כך הוא הולך ומתחזק.

זה לא נגמר כאן. התעצמותו הפנימית רק מחזקת את תהליך המתקפה מבחוץ ואת הזעזוע  תחת המתקפה. כל זה דווקא מבעיר את תודעתו באש גדולה, וחוזר חלילה. יש כאן פעולת גומלין הדדית שמזינה את עצמה. כך הוא חי בפרדוקס מתמיד ומתעצם; זה שחי בו, ורא תיגר על הסדר הקיים, והסדר הקיים קורא תיגר על חייו הפנימיים ועל תודעתו הערה.

שלם עם גורלו
לוחם התודעה המחושל מצליח לא להזדהות ולא לקחת את קשייו ומפלותיו באופן אישי, כי כל הזמן הוא קשוב פנימה, משגיח על רגשותיו הפגיעים ושבירים. הוא דואג לכך שהם יישארו שקטים, קרים ויבשים. מבחוץ הומה הסער, אך בתוכו שקט ושלווה. אוי לו אם הסער חדר לתוכו, לרגשותיו. אם יאפשר למכה הקלה ביותר במערך חייו החיצון ליצור אפילו רטט קטן על פני משטח האגם השקט של רגשותיו, הוא יהפוך לשמשון לאחר שגזרו את מחלפותיו.

לאחר שיחלש יניחו לו כוחות האופל, ורק אז תהיה לו רווחה. אך זו כמובן כבר רווחה חיצונית, על חשבון רווחתו הפנימית.

ואם יעמוד איתן מול גדודי בני החושך, ויסרב לצאת נגד עצמו ונגד מה שחי בו, תלך השלוה הפנימית ותגבר, והאש בתודעתו תלך ותתעצם, וכך כאמור גם הכוחות התוקפים אותו.

על לוחם בן האור לזכור כל הזמן את הזירה האמיתית של חייו: עולמות התודעה והנפש. אם  ישכח זאת לפרק זמן, ויאמין כי הזירה האמיתית היא הטלנובלה של האושר של חייו האישיים, או הזירה החיצונית של הצלחה בחיים החברתיים, אז הקושי הראשון יגרום לו להזדהות עם מה שקרה לו, יביא למעורבות רגשית ולסערה פנימית. נפשו תתכווץ, תאלם ותעלם, ותודעתו תהפוך לכאוטית, מפוזרת ומבולבלת. במקרה היותר גרוע – למחוקה.

הוא חייב להבין כי המתקפות והקשיים בחייו האישיים נובעים מכך שהוא בחר בעולם הפנימי, והעדיף את הקשר עם נפשו ואת תודעתו הבהירה והממוקדת על פני שלום עם עולם התדמיות והתוויות של הבינוניות החברתית. עליו להיות שלם עם גורלו.

זהו גורל קשה, והוא קשה בהרבה מובנים. למשל, מבחינת אספקט הזמן: ככל שאדם צעיר יותר כך הוא חסין כלפי מתקפת  בני החושך החיצוניים. השנים רק מחלישות את החסינות שלו ומה שלא מוטט אותו בעבר יכול למוטט אותו אחר כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *