האם יש לנו חיים?

חיים יכולים להיות הסתר של חיים, הפוזה שמחפה על העדרם, כפי שתמונה של משפחה היא פוזה של חיי משפחה. והפוזה הצילומית מחפה על העובדה שיש בהם ריקנות אחת גדולה או קונפליקטים. אך כדי לעמוד על כך ולחשוף את האמת הפנימית של התמונה – אין די בהסתכלות, יש צורך להתבונן.
וכמו בצילום משפחתי כך גם לגבי הביוגרפיה של האדם; המקצוע או ההשכלה שלו יכולים להוות חיפוי להעדר של חיים פנימיים.
ולא זו בלבד, אלא שככל שהסטאטוס גבוה כך יכול האדם להרגיש  פחות  את הגלות של החיים הפנימיים שלו. כי סטאטוס  גבוה מהווה רעש יותר גדול שמסתיר יותר טוב, את הגלות של הפנים.
כשאנחנו נפגשים עם בני אדם אנחנו שואלים "מה אתה עושה"? ולא שואלים "מה קורה אצלך (בפנים)"? החברה שלנו לא ממש מצפה או דורשת מהאדם חיים פנימיים, אם יש לו או אין לו, זה לא מעניינה של החברה. אנשים לא מעוניינים בחיים הפנימיים של האחר, קני המידה שלפיהם נמדדים האנשים הם קני המידה החברתיים: האם הוא מצא את מקומו בחברה? האם הוא עשה משהו עם עצמו בקטע של ללמוד משהו שמשלב אותו במערך החברתי? כן או לא?
האדם צריך לעבור בתי ממסד למיניהם (בתי ספר, מכללות, ואוניברסיטאות) ששם מישהו מוסמך  מסמיך אותו ומאשר שהוא עמד בקריטריוני ידע מסוימים, להם לא יזדקק שוב במרבית המקרים. ורק לאחר שהוסמך מבחינת קריטוריוני הידע העקרים, הוא יכול לרכוש מקצוע או מיומנות, וזאת כדי שאנשים אחרים יוכלו להיבנות מהמיומנות שלו, ואז הוא נקלט בחברה. זה מה שחשוב;  השיבוץ שלו במפה החברתית, כלכלית, אקדמית. אבל מי הוא? מה הוא? והאם הוא בכלל? – זה כבר לא רלוונטי. במקרה האישי משאירים את זה לאישתו וילדיו, ובמקרה העקרוני מותירים זאת למשוררים, סופרים ומחברים. העוסקים בחיים הפנימיים והאישיים של גיבורי סיפריהם. כשאתם חושבים על אנשים שאתם מכירים הכי טוב, ההורים שלכם, זה מה שקורה להם; הם אנשים שהשקיעו מאמץ רב בלבישת  פסאדה ובנתינה לחברה את מה שמגיע – מקצוע וכול הדברים האלה. ולאחר שעות העבודה, כשאין כבר עבודה ויש להם רק את החיים שלהם, מה הם עושים? רוב האנשים בורחים מהם. בורחים לטלוויזיה. אבל לחיות את החיים שלהם, הם לא חיים.
ומה זה לחיות את החיים? ובכן, זה כשיש לך דברים שקורים אצלך בפנים, שאתה רוצה לדבר עליהם, אתה רוצה ליצור איתם, לשיר איתם, להתחלק בהם עם מישהו. יש בך משהו, או שאתה יודע או שאתה חש, שאתה רוצה להוציא החוצה, משהו מתחולל בך, משהו קורה בך.
בשנים האחרונות האנושות שולחת לחלל חלליות, חלק מהם בניסיון לגלות שם חיים. אך השאלה  היא לא אם יש חיים מחוץ לכדור הארץ אלא אם יש חיים על כדור הארץ וליתר דיוק באנשים שחיים עליו.
מה שאנחנו קוראים לו: חיים, זה בעצם בגדי המלך החדשים, דימוי וזיוף של הדבר האמיתי.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

לחיות את החיים כמובן מאליו.

מבוא: ונתחיל ישר בדוגמא: אישה שואלת את בעלה: ''אתה אוהב אותי''? והוא עונה: ''ברור''. שואלים עולה חדש: ''אתה שמח שבאת לארץ? והוא עונה: ''כמובן''. שואלים ילד אם הוא יעשה את…
View Post

אישה ובנה.

אישה ובנה חלפו ליד סניף הדאר המרכזי – צוחקים. דומים ומתרוננים, כאילו הרגע הזה לעולם. או לפחות ישוב שוב. תמיד שם. תמיד יהיה ילד קטן ותמיד תהיה לצידו אמא צעירה…
View Post

תהליך העלמות האנושיות

הזר בנינו טירה מקופסאות קרטון בחצר האחורית הצרה ונטולת הדשא כאדם חסר פנים עמד במעבר בשמש, ידיו בכיסי מעיל הגשם מתבונן בנו והוא אף פעם לא הלך משם.   אתמול…
View Post