כוחה של האנטיתיזה.

האנטיתזה נמשכת לתזה.  היא תמיד תימשך אליה, כדי לקלקלה.
ככל שהתיזה יותר תזה (יותר איכותית, יותר משמעותית, יותר חשובה) כך תגדל ותתעצם האנטיתזה ותיצמד אליה.
וכאן יכולה להישאל השאלה: האם גם ההפך יכול לקרות?דהיינו, האם גם התזה תימשך לאנטיתזה באותה העוצמה?
הלוואי… כי אז חוק מרפי לא היה שולט.
התזה מתרחקת מן האנטיתזה, היא רוצה רק לשרוד. אך האנטיתזה רודפת אחריה.
האנטיתזה נוצרת על ידי התזה, אין לה קיום כשלעצמה, רק כצל של התזה.
דוגמאות: זוג מאוהב מגיע לחתונתם המפוארת והנה מריבה מפוארת לא פחות פורצת ממש כמה דקות לפני החופה.
או סופר עובד 15 שנה על יצירת חייו, היא יוצאת לאור וקוצרת שבחים רבים, ובדיוק יומיים לפני שמכריזים עליו כעל זוכה בפרס ספרותי יוקרתי, נודע לו כי הוא חולה במחלה ממארת.
וצריך להבין; אם היצירה אינה ייחודית, אם אהבת הזוג הנישא – אינה אדירה – גם האנטיתזה לא תהא מרשימה או קטסטרופאלית במיוחד. כגודל התיזה כך גודל האנטיתזה.  כפי שהצל שווה בגודלו לגודל הגוף שחוסם את האור.
ככל שהתזה משמעותית יותר – כך תהא האנטיתזה הרסנית ובלתי צפויה.
ואי אפשר להימלט מהאנטיתזה, כפי שלא ניתן לברוח או להינתק מהצל של עצמך.
ומה קורה כשהאנטיתזה פוגשת את התזה?ובכן היא תתקוף את התזה כמובן. אבל היות וכוחה שווה לכוח התזה, היא לא תצליח למוטט אותה, אלא אם כן נתקיים בתזה תנאי אחד. והוא: סדקים במעטה ההגנה. כלומר, האנטתיזה תצליח לחדור לתזה רק בתנאי שיש בתזה ישנו איזה חרך, סדק, שבר – דרכם תצליח לחדור פנימה. והסדקים הם: פקפוק, חוסר אמון עצמי, האשמה עצמית, דימוי עצמי נמוך, הטלת ספק עצמית וכו'. כל אלה הנם סדקים בתזה. הסדקים עצמם לא פוררו את התזה, גם לא החלישו אותה, אך הם מאפשרים לאנטיתזה נקודות חדירה. ולאחר שהיא הצליחה לחדור פנימה, היא מרעילה את המערכת מבפנים.

כך זה:
–  בחיי נישואין מוצלחים.
– בקריירה מופלאה
– בכשרון נדיר
– בעוצמה רוחנית.
ככל שאלה גדלים ומתעצמים, כך מתעצם ותופח הצל.
וכשהצל תוקף, והמערכת הסדוקה מתפוררת וקורסת – אף אחד לא מבין איך זה קרה. הרי הכול נראה כה מבטיח ומוצק. אך אף אחד לא ראה אצל גיבורי התזה את צל האנטיתזה התופח. וגיבורי התזה עצמם לא חשו  את תולעי הפקפוק העצמי חופרים בפנים, כמו בתוך שולחן חדש מעץ אורן משובח, חופרים וחופרים.
ואז בשעת קבלת פנים הכי מפוארת, כשכל המאכלים המשובחים מונחים על השולחן – והתיזה נוצצת במלא הדרה, מגיעה האנטיתזה, בדמות הקינוח הכי משובח, המונח על השולחן מעץ האורן המשובח, המלא במאכלים משובחים – והשולחן קורס בבת אחת.
***
17.7.2005
נ.ב.
מה זה? שואל עצמו הקורא, האם זה מן חוק כזה?
כן, חוק התזה והאנטיתזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

ציטוטים, פרגמנטים ואמרות של גבריאל רעם -2021.

קוראים רבים אוהבים ומעריצים את פרידריך ניטשה, אלבר קאמי, סורן קירגרגרד וג'יי די סלינגר – קשה לאהוב ולהעריץ אותם מבלי להיות אאוטסיידר ו/או מורד. אבל רוב האנשים פ/וט ממשיכים איכשהו…
View Post

האם יש לנו חיים?

חיים יכולים להיות הסתר של חיים, הפוזה שמחפה על העדרם, כפי שתמונה של משפחה היא פוזה של חיי משפחה. והפוזה הצילומית מחפה על העובדה שיש בהם ריקנות אחת גדולה או…
View Post

ילד אבוד

כל מבוגר היה אי פעם ילד אבוד. וכל ילד הוא אבוד. זה בלתי אפשרי להיות ילד בלי להיות מבולבל, בלי לעשות טעויות, בלי לעשות את זה לא נכון, בלי להיות…
View Post

כבלי הנורמליות

  פעם ביקרתי בבית משוגעים ("בית חולים לחולי נפש"), על השלט כתוב: "מרכז לבריאות הנפש"… ציפיתי לראות  "נומותטיות",   שיגעון, התפרעות של הנפש, טירוף בעיניים. התנהגות חסרת רסן, לא 'דופקת חשבון',…
View Post