מונחים רלוונטיים ממשנתו של מרטין היידגר

מתוך ספרו של היידיגר "הישות והזמן"(1927)
האדם הוא ישות שמשמעות הקיום שלו היא בחקירה – של עצמו והקשר שלו עם ההוויה.
החקירה היא משמעות החיים. ההוויה של האדם הוא נושא שדורש ומחייב חקירה.
הקשר שלו עם ההוויה הוא עניין קיומי ומשמעותי. ההוויה זה העולם (אינטליגנציה של התבוננות.(

לאדם אין מהות קבועה. הוא מוגדר ע"י עצם הקיום כיכולת להיות, כאפשרות להיות.
החקירה היא רק אחת האפשרויות – אך היא תנאי לאותנטיות.
הקיום האנושי הוא לא כעצם אלא כיכולת להיות.
האדם קיים בעולם בשלושהאקזיסטציאליזם:
היות מול אובייקטים– עובדתיות, יחס של דאגה – care) אינט' של רצון לקבל(
היות לצד הזולת –התעסקות, שימוש עם ובשביל… דאגה לשלום )אינט' של רצון לתת(
היות לקראת המוות –אפשרות – תהליך מתמיד של גסיסה, אפשרות לאותנטיות. (אינט' של רצון חופשי(
מרגע שאנו נולדים, אנו בתהליך של לקראת המוות – dying .
ה – dying – או שאתה בוחר באותנטיות – בלהיות מודע לכך, או שאתה מתכחש לכך ואז אתה לא אותנטי.
החיים הם חיים של גסיסה.

האדם הוא תהליך מתמיד של מימוש אפשרויות שמתנקז אל המוות.
אם זה מודע זה אותנטי ואם זה לא מודע זה לא אותנטי.

הנפילה
בריחה, התנתקות של האדם מעצמו ואימוץ ערכים והמשמעויות של מישהו אחר, הזולת, הלא הם "ההם".
בנפילה האדם חי בשקר או באי הכרה של עצמו, חי מתוך אי מודעות. (חוסר ב: אינט' של רצון חופשי(
אופן הקיום הזה נפוץ ורובנו חיים ככה. הנפילה אינה עניין נחות על פי היידיגר, אם אני חיה בנפילה, זה שלי וזה בסדר.

"ההם"היומיום – האדם יודע שכל היצורים שהוא פוגש ביומיום הם אותו הדבר, הם האדם. האדם כל הזמן משווה את עצמו לאחרים. ההשוואה יוצרת הפרעה לקיום שלי עם הזולת כי היא יוצרת מרחקיות – היא משעבדת את האדם לאחרים, כי הוא כל הזמן משווה את עצמו אליהם. ההשוואה היא לדימויים החברתיים שמגיעים אלינו הרבה פעמים דרך התקשורת. ההשוואה היא גם לעובדתיות של ההם. אך ההשוואה גם יוצרת מרחק. ההשוואה משעבדת את האדם אך גם מרחיקה את אותו מעצמו ומאחרים.
זה מביא לממוצעות –האדם הממוצע – האזרח הקטן שהוא כל אחד ואף אחד .אמצעי התקשורת יוצרים האחדה של כל האנשים למשהו ממוצע." כל אחד הוא האחר ואף אחד אינו הוא עצמו"
המרחקיות והממוצעות מביאים להנמכה– אנו מצמצמים את האפשרויות שלנו בראותנו את האפשרויות "הקיימות בשוק". אפשרויות ההוויה והעולם מצטמצמים, יש הנמכה של האפשרויות – מה אנו יכולים לעשות ביחס למושא ההשוואה המוצגת לנו.
מרחקיות, ממוצעות, הנמכה יוצרות פומביות – הפומביות שוללת מהאדם את הפרשנויות שלו, הוא הולך לפי הממוצע ומקבל עליו את הדברים כמובן מאליו. הפומביות שוללת ולוקחת מהאדם הפרטי את התשובות והפרטיות שלו והיא נותנת אותם ל"ההם". עניין זה פותר מאחריות זה מקל על האדם. "צרת רבים חצי נחמה". האדם הפרטי לא צריך להיות המקור לדברים – "ראש קטן" – מישהו אחר כבר עושה את העבודה.
הפומביות מצמצמת את תחום האפשרויות שלו.
עוד אינטליגנציות חסרות: אינט' של עושר ואינט' של חיים.

ישנה מערכת שלמה של הסתרות:
השיחה הבטלה – דיכוי של דיון, ויכוח, אופי של רכילות, התעסקות בשולי. מסתירה את האמת, אין לאדם רצון אמיתי להכיר את עצמו ואת עולמו. אין אופי של חקירה וגילוי (חוסר באינט' של דיבור.(
סקרנות – קיפוץ תזזיתי מדבר אחד לאחר, מחידוש אחד לאחר, המטרה המרכזית – הסחת דעת . הכול מעניין אותנו ושום דבר לא מעניין אותנו, כמו טלוויזיה מרובת ערוצים. (חוסר באינט' של התבוננות.(
עמימות – אין יותר בהירות. הכול נגיש לכולם. אי אפשר לדעת מה אמת ומה שקר. אני לא מכירה את עצמי כי וויתרתי על הזכות שהעולם הוא שלי, אני לא חוקרת ולא מנתבת אותו. הכול מוסתר ועמום. כולם הולכים אחרי "ההם", הזולת, והעולם מוסתר מפני האדם. (חוסר באינט' של ריח(
הנפילה היא ההיענות של האדם לפיתוי ש"ההם" מציעים לו.

שיא השקר והניכור – תפיסת האדם את המוות.
המוות כמשהו לא מוגדר, הוא יגיע מתי שהוא בתאריך לא ידוע, קיים איפה שהוא בעתיד והוא לא נוגע לי. המוות של הזולת הוא אי נעימות חברתית, צריך לעשות זאת בשקט, בהיחבא.
וודאות המוות נסתרת, היא לא ממש נמצאת על פני השטח.
וודאות לא אותנטית– אנו מתעסקים במוות של אחרים, קל לנו לקבור את המודעות למוות תחת הררי ההתעסקויות התכופות שיש לנו.
האדם ביומיום מרגיש שהוא בן אלמוות. המחשבה על המוות נתפסת בעיני "ההם" כפחדנות. ואדישות כלפי המוות נתפסת כעליונות.
היידיגר אומר –"ההם" אינם מתירים לנו את האומץ לחוש אימה כלפי המוות.
אך עם המודעות למוות עולה האימה.

האימה
החרדה מפני ההיות בעולם ובעיקר מהאין הראשוני שכרוך במוות.
האימה היא נקודת השבר – היא הטעם של הנפילה. האימה נמצאת ברקע כל הזמן וכל רגע יכולה לעלות על פני השטח. אימה מפני משהו לא מוגדר.
האימה חושפת ומגלה את המבנה של מה זה אומר להיות בעולם, חושפת את העולם בחוסר המשמעות שלו, כי פתאום אנחנו צריכים לתת משמעות. זה אומר שעד היום לא הייתה משמעות ו"ההם" הם בעצם פיקטיביים. פתאום אני נותר לבד מול העולם והעולם ריק ממשמעות.
באימה כל המוכרות שהייתה בנפילה נעלמת, הכול הופך להיות זר.
הזכות היא המצב הראשוני של האדם בעולם ורק באימה הוא יכול לראות אותה.
האימה לא עולה מתוך האימה (כפחד ממשהו) אלא עולה מתוך עצמי כמי שהיה לקראת המוות.
האימה לא רק שוללת מאיתנו, היא גם מעניקה – היא מעמידה את האדם מול עצמו וחושפת בפניו את זה שהוא אפשרות, שהוא קיים כיכולת להיות.
אם קודם חשבנו שהאפשרויות שלנו מוגבלות ל"ההם", אז עכשיו אנו מגלים שים של אפשרויות עומדות בפנינו.
האימה מחזירה את האדם לאינדיוידואל שלו (קודם הוא היה בפומביות כמו "ההם("
עכשיו הוא שוב מודע לחירות שלו (לא חייב לעשות מה ש"ההם" הפיקטיביים עושים(
יש לאדם חירות לתת משמעויות ולבחור לפי המשמעויות.
ברגע שעולה האימה,היא מעלימה את הנפילה, "ההם" מתגלים כפיקציה – לעולם אין משמעות, את המשמעות אני שמה ואני נותנת. מצד אחד זה משחרר ומצד שני זה מתחיל להפחיד כי ברגע שאתה נהיה המקור של הדברים, אין לך על מי להיתלות, אין על מי לסמוך ולהטיל אחריות, מלבד עלעצמנו. אבל אז אנו מגלים את עצמנו בתור אנשים ייחודים וההכרה של ההיות לקראת מוות.
אם האדם הוא אפשרות, העתיד שלו הוא השתתפות בתוכנית שאין לה סוף, אז ברגע שעולה האפשרות , עולה גם אי האפשרות – המוות.
היידיגר שם את המוות כאפשרות.
אינטליגנציה של אור– היכולת להסיר ספק ולחיות בוודאות, ליצור אחדות עם הקיום כולו.

ההאשמה
האדם מבין שכל בחירה שתעמוד בפניו עומדת בצל כל אפשרויות המוות.
האדם עומד מול האין במובן של אי היותו, האפשרות שהוא לא יהיה.
האין הנוסף שנחשףבאימה הוא ההאשמה.
האדם הוא אפשרויות,אבל אנו בוחרים כל פעם באפשרות אחת, אנו לא יכולים לחיות בלי עובדתיות. בעת הבחירה אנו מוותרים על אינסוף הדברים שיכולתי לבחור באותו רגע. למעשה כל הזמן אנו בוגדים בעצמנו. אנו חיים בתחושת החמצה.
היידיגר מראה לנו בכך שהקיום האנושי הוא בעייתי, הוא טראגי.
אינטליגנציה של עושר – היכולת להיות שמח בחלקך.

האימה וההאשמה מעלים מושג נוסף:
המצפון, הקריאה
עולה מתוך האימה וקוראת לאדם, היא מזמנת אותו אל הקיום שלו. תהיה מודע לעצם הקיום כאפשרות ותחזיר את עצמך כהיות בעולם. זו לא קריאה לתוכן מסוים,אלא קריאה לאדם לתת פרשנויות שלו עצמו לדברים.
הקריאה מפנה את האדם אל עצם הקיום שלו, כיכולת להיות. הקריאה באה ממנו וקוראת אליו.
המצפון –תחיה לפי האמת של מה שאתה.
הקריאה מציבה בפני האדם את השאלה הגורלית: האם לברוח, לשוב וליפול לחיקם המרגיע של האין או שמע להיענות לקריאה ולבחור באותנטיות.
אינטליגנציה של רצון חופשי – היכולת למלא את המרחב חסר התכלית והמשמעות, ברצון החופשי שלך.

האותנטיות
האותנטיות היא הענות לקריאה
הפיתוי לברוח לנפילה הוא פיתוי חזק, צריך להיות החלטי בשביל להיענות לקריאה – צריך להתכוון באמת.
באותנטיות- הפנימיות שלנו בשיאה, היא שולחת את האדם אל עצם קיומו. מעכשיו כל מה שאנו עושים נובע מתוך מיקוד שלנו אל העולם שלנו.
המוות מפנה אותנו אל עצם הקיום שלנו. חזרה אל עצמנו במובן הכי עמוק.
המוות הוא רק שלי, אי אפשר לשתף אף אחד בכך. חווית המוות היא חוויה טהורה המייחדת אותי ואת עולמי שלי.
אינטליגנציה של אור – היכולת להיות בוודאות ובאור.

החירות
חירות במונחים של מוות – שחרור מהפרשנות של  "ההם" למוות.
כל האפשרויות שלי שהיו בהנמכה בנפילה, פתאום נפתחות לפני ומפה נפתח הפתח לצמיחה, אני משתחררת מ"ההם" ויכולה לצמוח לבדי.
אינטליגנציה של רצון חופשי
אינטליגנציה של חוכמה
אינטליגנציה של זרע
אינטליגנציה של חיים
אינטליגנציה של בראשית
בחירות יש מקום לכלהאינטליגנציות הקשורות בצמיחה בעשייה ובהתפתחות, שהן בעצם כל האינטליגנציות בכל ארבעת הרבדים – הרוחני, השכלי, הרגשי והגופני.

עצמיות
האדם חוזר אל עצמו באופן הכי פנימי ועמוק.

וודאות
בנפילה, הוודאות למוות היא פחותה – חיים בעולם עמום שאין בו וודאות, בטח שלא וודאות לקראת המוות. פה יש וודאות עמוקה ושלווה של המוות כמשהו שהחיים שלי הולכים לקראתו. הוודאות היא משהו חזק להחזיק בו, היא עמוקה וקיומית.
האדם לא יודע איך ומתי הוא ימות, אך בהתכוונות המתמדת שלו הוא פותח את עצמו בפני האיום. לכן בעצם האימה כל הזמן קיימת – זו פתיחות נוספת של האיום.
לצד האימה עולה השמחה
השמחה
השמחה הגדולה היא על עצם הקיום. האדם מתעסק בעיקר ולא בשטויות של היומיום. זו היא שמחה לא טריוויאלית, שמחה קיומית.
ה -D האותנטי(האדם האותנטי) חי באימה מלאת שמחה.
האדם האותנטי יכול להיות המצפון של הזולת, כלומר להפנות את הזולת כלפי עצמו. אני יכולה לסייע לבני אדם אחרים לפנות אל עצמם ולעזור להם להגיע אל עצמם. זה נעשה ב – שתיקה אותנטית – היכולת להכיר את הזולת בתור אפשרות במקום דרך העובדתיות (מה הוא עושה ואיך הוא נראה(…
היכולת להסיר את מעטה ההפשטה מהאובייקטים.
אינטליגנציה של רצון לתת – היכולת לפעול למען מטרה נעלה כדי ליצור עולם שכולו טוב.

היידיגר אומר שהאותנטיות הם רגעי חסד של אמת שעולים וצצים מדי פעם– זה האידיאל!!!
ערך
פירוש ערך
אינטליגנציה
חקירה
ההוויה של האדם הוא נושא שדורש ומחייב חקירה.
אינט' של התבוננות
היות מול אובייקטים
עובדתיות, יחס של דאגה
אינט' של רצון לקבל
היות לצד הזולת
התעסקות, שימוש עם ובשביל… דאגה לשלום
אינט' של רצון לתת
היות לקראת המוות
אפשרות – תהליך מתמיד של גסיסה, אפשרות לאותנטיות
אינט' של רצון חופשי
הנפילה
בריחה, התנתקות של האדם מעצמו ואימוץ ערכים והמשמעויות של מישהו אחר
חוסר ב: אינט' של רצון חופשי
מרחקיות
השוואה לדימויים חברתיים
חוסר באינט' של רצון חופשי
ממוצעות
האחדה של כל האנשים למשהו ממוצע
חוסר באינט' של רצון חופשי
הנמכה
מנמיכים את עצמנו ביחס למה שקיים בשוק
חוסר באינט' של רצון חופשי
פומביות
האדם הוא ראש קטן, לא לוקח אחריות ומקבל את הדברים כמובן מאליו.
חוסר באינט' של רצון חופשי
שיחה בטלה
אופי של רכילות. התעסקות בשולי. אין אופי של חקירה וגילוי
חוסר באינט' של דיבור
סקרנות
הכל מעניין ושום דבר לא מעניין. T.v מרובת ערוצים
חוסר באינט' של התבוננות
עמימות
לא חוקרת ולא מנתבת את עולמי.לא מבחינה בין אמת ושקר.
חוסר באינט' של ריח
אימה
חושפת את האדם לכך שהוא אפשרות ומעמידה אותו מול עצמו.
אינט' של וודאות באור
ההאשמה
חיים בתחושת החמצה תמידית על האפשרויות שלא בחרנו בהם
אינט' של עושר
מצפון, קריאה
מפנה את האדם אל עצם הקיום שלו

אותנטיות
ההענות לקריאה , שולחת את האדם אל עצם קיומו.
אינט' של וודאות באור
חירות
החירות לצמוח לבדי ולהשתחרר מ"ההם"
אינט' של רצון חופשי
עצמיות
חזרה אל עצמי במובן הכי עמוק
אינט' של וודאות באור
וודאות
וודאות לקראת המוות
אינט' של וודאות באור
השמחה
השמחה הפשוטה על עצם קיומנו
אינט' של וודאות באור
אימה מלאת שמחה
עזרה וסיוע לזולת ב"שתיקה אותנטית"
אינט' של רצון לתת

ביבליוגרפיה:
ד. לוסקי (2005) "שלושים ושתיים האיטליגנציות". הוצאת מכללת לוסקי. תל אביב.
גבריאל רעם. "מרטין היידיגר – תחנות בזמן". מתוך אתר האינטרנט– e- mago.co.il – כתבי עת בנושאי תרבות ותוכן.
גבריאל רעם."מרטין היידיגר -מסע אל היישות". מתוך אתר האינטרנט– e- mago.co.il – כתבי עת בנושאי תרבות ותוכן.

*העבודה מבוססת על קורס בפילוסופיה אקזיסטנציאלית – מנחה ד"ר דנה פרייבך-חפץ