האתגר הפילוסופי

אחת הבעיות המרכזיות בבואנו לעסוק בפילוסופיה ובניסיון להיכנס לעולם הסוגיות הפילוסופית היא סוגיית השפה.

כמעט כל מי שניגש לקרא טקסט פילוסופיה או להאזין להרצאה בנושא פילוסופי מוצא מיד נתקל בשפה ומונחים כה מורכבים ומסובכים כאילו הוא נדרש ללמוד שפה זרה.

תוך שניות הוא הולך לאיבוד בשפה ייחודית עם קודים וצפנים משלה.

כל הבניית הנושא נעשית כאילו בכוונה ליצור מסך עשן בין הקורא ובין עולם מושגים שלא מאפשר למתעניין למצוא ידיים ורגליים במה שהכותב או המרצה מנסה להעביר לקורא הנבוך.

אין כמעט הבנייה קוהרנטית של ניסיון להכניס את הקורא למה שהכותב או המרצה מנסה להעביר. נהפוך הוא ישנה תחושה בקרב המאזין או הצופה שככל שהוא מנסה להתעמק בנושא, סגנון הבאת הדברים הופך לפחות ופחות קוהרנטי עד שהקורא הנבוך מפסיק לדעת מה המרצה רוצה מחייו.

הרושם הוא שהבניית הנושא נעשית ללא סדר אורגני ובהיר. אלא מיד הולך לאיבוד בשפה שרק מי שדובר אותה יודע על מה הוא מדבר.

מעין שפת סתרים שחוץ ממומחים מוסמכים כולם הולכים בה מיד לאיבוד מבלי שלקרא הממוצע יש מושג מה הכותב או המרצה רוצה בכלל מחייו.

הפילוסופיה ניתקה מן החיים והפכה לנחלתה של קבוצה אליטיסטית-אינטלקטואלית ומנוכרת. מדברת בשפה פנימית מנותקת מן הקיום העירום של החיים עצמם.