מיניות, הולכת השולל הגדולה.

                                                   (מתוך שיחה עם ס.)

אתחיל באנקדוטה, אתמול ציפיתי בבי בי סי פריים, בתכנית ותיקה ואהובה בבריטניה: 'מאסטר מיינד', שזה מעין חידון למתקדמים, ושם מישהו בחר בנושא: "שערוריות בפרלמנט", ושאל אותו המנחה, לאחר מכן, למה אנשים כל כך מתעניינים בשערוריות בפרלמנט, ותשובתו הייתה: בגלל סקס. (רוב השערוריות הן על רקע מיני, בדרך כלל). דוגמה נוספת, לאחרונה התעורר עניין עצום בתכנית: 'הישרדות', ומדוע כל כך? גברים ונשים צעירים עם גופות חטובים, בטבע הפראי, עם בגדי ים מינימאליים – סקס. למעשה זה מה שמעניין בני אדם יותר מכל. כך בקשר לעניין כלפי חוץ, וכלפי פנים, כל נושא הדימוי העצמי של האדם נשען בעיקר על שביעות הרצון שלו מן הציפיות שלו באשר ליחסי המין שלו. או ההגשמה המינית שלו.

הייתי אומר ששמונים עד תשעים אחוז מאיך הבן אדם מקבל את עצמו ואיך הוא מעריך את עצמו -קשורים ותלויים בשביעות הרצון שלו מן ההצלחה המינית שלו.

וכאן באה הנקודה הבאה: כמעט אף אחד לא מרוצה מהמיניות שלו אבל כל אחד בטוח שזה הדפק האישי שלו.

המיניות אמורה להסב לאדם קורת רוח, אך למעשה היא מסבה לו יותר מורת רוח .

מורת רוח זה תשעים אחוז וקורת רוח ה עשרה אחוז. ומה שחי בשמונים אחוז שמפרידים בין המורת רוח לקורת רוח זה פנטסיה.

וכך אנשים חיים עם שביעות רצון של עשרה אחוז, אבל הבן אדם מאמין שמגיע לו 90 אחוז של קורת רוח, אז הוא מגשר על הפער בפנטסיות ומשאלות לב (Wishful thinking). או בא בטענות לעצמו או לפרטנר. אבל הרעיון העיקרי שאני רוצה להביע כאן הוא: שהיחס של האדם למיניות של עצמו לא קשורה כלל לפסיכולוגיה שלו לגבי המיניות, או לתאבון המיני הפרטי שלו, זה קשור לשטיפת מח חברתית, החברה בעצם יוצרת סוג של דת אצל בני אדם שזו הדת המינית, והיא אומרת להם: " נכון, אתם סובלים והחיים שלכם לא מאושרים ואתם עובדים קשה ויש לכם מריבות… אבל אתה תפצה את עצמך על כל זה בחגיגה המינית. ואנשים אכן מצפים שזה יקרה, ואז או שזה לא קורה ואם זה קורה זה די מאכזב ביחס להבטחות שקיבל ולציפיות שפיתח. וזאת משום שהמין זו הולכת שולל אחת גדולה, מנפחים את זה מעל ומעבר לכל פרופורציה, (אלא אם כן מישהו מכור לזה ואז הוא מפיק מזה הנאה התמכרותית).

סקס הוא גירוי, אמנם מגה-גרוי, אבל בכל זאת, גירוי. הגירוי עצום וכשמגיעים לזה, אז אף אחד לא מודה שאולי המלך לא ממש עירום, (שהרי הנאה בכל אופן יש כאן) אבל הלבוש שלו לא משהו. ובכל אופן זה לא עומד בפרופורציה להבטחות ולציפיות.

לאחר מכן ישנה השתוקקות מינית שנבנתה עד לרגע זה והיא דורשת פורקן ומימוש. הסקס עצמו הוא, אקט מכאני, שמעצים את הגירוי עוד ועוד עד שמגיעים לאיזושהי התפרקות של אנרגיה שגורמת לתענוג של כמה שניות.

אין במיניות בשורה גדולה ולא תהיה בשורה גדולה. המיניות החזקה ביותר חוגגת ברגע שהזרות של בן אדם שאתה לא מכיר הופכת לזרות של אינטימיות מינית. אז המיניות נמצאת בשיאה. בקו הגבול שבין זרות להפלת המחיצות. הרגע של הכיבוש או ההיכבשות. שמסומל יותר מכל ברגע של הורדת הבגדים. אתה פוגש משהי בספריה שלום שלום ולאחר שעתיים אתם במיטה. זו הפנטסיה המינית האולטימטיבית. הרגע הזה של הורדת הבגדים וידיעה שהולכת להיות חדירה, הוא רגע של סיפוק עילאי, ורגע של ניתוץ נורמות חברתיות- אכילה מהפרי האסור. אחרי הרגע הזה זו ירידת הריגוש כל הדרך עוד ועוד ועוד.. השיא נמצא במפגש בין זרים והורדת הבגדים מהרגע הזה והלאה זה הולך ויורד.

אבל מה קורה בחדרי המיטות? אנשים רבים בחדרי המיטות שלהם עורפים לעצמם את הראש ולבני/בנות זוג שלהם בגלל איזושהי מוסכמות חברתיות שאמרות אתה צריך לחוות איזו חגיגה מינית פראית ואם אתה לא חווה אתה משוכנע שלך או לבת זוג שלך יש בעה. הגדיל לעשות פרויד, שאמר שכל הפסיכולוגיה שלך נובעת מבעיות מיניות וכל הבעיות המיניות שלך נובעות מהפסיכולוגיה שלך. הוא קשר קשר גורדי http://tinyurl.com/54w4pz

שיהיה קשה לצאת ממנו, אך הקשר הגורדי הזה צריך להיות בין המיניות לבין הסוציולוגיה, לא בין המיניות לבין הפסיכולוגיה.

הגירוי עצום ומתעצם בכוח מה שהחברה משדרת אודות המיניות ליחיד. הכל ספוג מיניות, ספוג גירויים מיניים והבטחות מיניות. אך אין פרופורציה בין גודל וכמות הגירויים ובין מימושו. הדרך היחידה לגשר על הפער הזה זה לקיים יחסים כל פעם עם בן/בת זוג חדשה. אבל גם זה יורד בסופו של דבר, הכי פחות מיניות יש במערכות יחסים קבועים, כי המיניות היא בשיאה כשיש שבירה של מחסום, שבירה של גדר, אכילה מפירות אסורים, ברגע שהפירות מותרים כבר אין גירוי.

כולם מעמידים פנים לגבי המיניות שלהם, וכולם מאוכזבים, אבל לא רוצים להודות בזה. כי הם לא רוצים לצאת ככאלה שחיים בפספוס מיני בשעה שהיתר מעמידים פנים שאצלם הכל בסדר. יש כאן העמדת פנים אחת גדולה. יש סיפור שמתאר את זה:
שני אחים הגיעו לבן מלך לארוחה, והיו רעבים מאוד. תוך שהם ממתינים לבן המלך שיגיע, שהם מסובין מסביב לשולחן אחד מהם לא התאפק ושלח כף אל מחית צהובה. שם אותה בפה והתחיל לדמוע מהחרדל החריף. שאל אותו אחיו, למה אתה בוכה אחי?
חשב ואמר לעצמו, למה שרק אני אדפק, וענה לו, התעצבתי כי נזכרתי בחבר שלי מאוד טוב, שטבע בנהר לפני כמה חודשים..
לא חשד האח השני ולקח כף עוד יותר גדולה אל פיו. והתחיל לבכות גם הוא.
שאל אותו האח הראשון, (בלעג) למה אתה בוכה אחי? ענה לו, אני בוכה כי אני מצטער צער גדול
על מה?
על כך שלא טבעת איתו בנהר..
…
לכולם יש סקס דפוק ואני לא אגלה כדי שהם לפחות יסבלו כמוני, ואולי הם חשבו שהסקס שלי הוא על הכיפאק. למה שאני אהיה הדפוק היחידי? אז כולם ישקרו את כולם. המוסכמה היא שהסקס צריך להיות אחלה ואם הוא לא אחלה אז יש בעיה. לא מדברים על זה, והכי חמור, לא מדברים על זה בתוך הזוגיות עצמה. כי הצבעה על בעיה, תביא לפיצוץ אדיר, כי כל הדימוי העצמי של כל אחד מן השניים בנוי על זה.

אז מצד אחד יש את המוסכמה החברתית שהסקס צריך להיות אחלה, מצד שני אני לא יכול לספק את זה עם בת זוג קבועה, וגם אם אני מצליח לעשות את זה- אז גם זה דועך.. זה המיתוס הגדול.. הברווז הגדול..
הנאה מסקס קשורה ליכולת לקיים סקס עם בני זוג בעלי משיכה מינית משמונה והלאה. ועל כן מי שנהנה בדרך כלל מסקס אלו אנשים עד גיל 25 ושרמת המשיכה שלהם היא מ 8 ומעלה. כל היתר מקבלים את השאריות.

צריך להוריד את המסכה מעל המיניות…

זה גירוי שגדל למימדי על, שתפח מעל ומעבר.. הרוב זה בלון מלא בפנטסיה. .כולם מפנטזים, כולם משתוקקים, מקוים, חולמים על עוגות שוקולד עסיסיות, אך מסתפקים בחתיכות לחם יבש משלשום.

וכאן נשאלת השאלה: איך הגענו למצב הזה? שהכל סובב סביב זה, אבל בפועל, בחדרי חדרים, זה בלון ללא אויר? האם תמיד זה היה כך? האם הגירוי המיני התעצם? האם החברה יותר שוטפת את המוח בנושא הזה?

המיניות בבסיסה היא דחף ביולוגי שהושם בנו על ידי הטבע, שצופה בהרבה שכבות של הנאה כדי שיהיה לנו מוטיבציה לקיים יחסי מין ולהמשיך את המין האנושי. אבל החברה לקחה את הדבר הזה והעצימה אותו ורתמה אותו לצרכיה והיות שזו חברה שבבסיס שלה היא מכורה לגירויים, עובדת על גירויים ועל המערכת הכי נמוכה, זה ברור שסקס יהפוך בעצם לאליל בחברה הזו. החברה לוקחת את האנרגיה המינית הזו, ורותמת אותה לצרכיה.

הרחבה של נושא תיעול המיניות לצרכים חברתיים בסיפרו של מישל פוקו: תולדות המיניות הרצון לדעת – http://tinyurl.com/f9yqm

לסיכום: השאיפה הגדולה ביותר של אדם תודעתי צריכה להיות שהוא יהיה מסוגל לדבר על המיניות באופן חפשי עם הפרטנר שלו, מה שלא קורה. ולתקשר את המיניות, בדיאלוגים, אבל בדרך כלל זה לא קורה, כל אחד לוקח את השני בתור אובייקט. וברגע שנפתח דיאלוג אמנם נפתח פתח חדש, אך המלכודות כאן הן גדולות , זה נושא מאוד טעון וזה אזור מאוד טעון ובעייתי, לא לחינם אף אחד לא מדבר על זה, אנחנו עושים סקס אבל אף אחד לא מדבר על זה, זה מטורף בעיני, אנשים יודעים שאם הם ידברו בסקס על מה קורה להם יתפוצץ המוקש הראשון מוקדם. זה נושא רגיש וטעון.

גבריאל רעם, 21.5.2008