על האושר – פרגמנטים.

Total
0
Shares

1. אושר? זו פיקציה שגורמת לאלה שאין להם היכולת להיות Self starters ו- Self motivators להמשיך ולנוע קדימה, מתוך תקוות שווא.
2 ככל שרמת הציפיות נמוכה יותר, (בגלל המבנה האישיותי הבסיסי של האדם המסויים) כך גם קל לו לחוש טוב עם מה שישנו.
3  אושר היא מילה פרזיטית, המצויה בלקסיקון של מי שמצפה מהחיים שיהיו מה שאף אחד לא הבטיח לנו: גן שעשועים.
3 המלה הנכונה, במקום אושר, היא סיפוק ושביעות רצון, למי שמצא בחייו שדה בור מלא טרשים ועשבים שוטים והצליח להצמיח ממנו משהו; קפיטליסט אקזיסטנציאלי.
4 אושר וסיפוק, הן שתי מלים שנראות דומות אך הן מצויות בקצה הסקאלה, זו מזו.
בסיפוק ובשביעות רצון, אתה יודע שאם לא תציב לעצמך מטרות ולא תנוע אליהן מתוך עצמך, ובשם עצמך, למען עצמך – כל שמחכה לך זה שקיעה ונפילה עצמית.
באושר אתה בטוח שמה שאתה עושה עכשיו יוביל אותך לשם. לא משנה מה אתה עושה; אתה משכנע עצמך שמה שאתה עושה עכשיו – הוא הדרך לאושר.

5  רובם של בני האדם מצויים בין שתי קצוות – ביחס לאושר; קוטב אחד הוא הפעולה למען האושר. והקוטב השני הוא הפעולה כדי למזער את מה שיכול לגרום לנו לחוסר אושר. שני אלה גם מקבלים גיבוי והגזמה מצד הדמיון; בפעילות למען האושר אנו תמיד מצפים שהעתיד יהיה ורוד יותר מן ההווה. אך מצד שני המגננה הריגשית מעצימה את התחושה של הדברים השליליים שיקרו לנו (ליצור בנו חשש מפניהם כדי להימנע מהם). בסופו של דבר האושר לא מגיע, וגם הסבל לא נורא כפי שחששנו. שילוב טעויות הצפי של שניהם  יוצר מצב ביניים פושר, שבו: האושר הוא הרבה יותר פעוט והסבל לא נורא.
6 אז מה אפשר להגיד על חיים אלו? אנו מצפים לחיים מלאי דרמה ושיאים, רק כדי לפגוש בסופו של דבר את המישור השטוח והאחיד של הסתמיות, החדגוניות ובעיקר של הבינוניות.
החולם הגדול את האושר שעוד יבוא והחששן הגדול מן המשבר שעוד יגיע. פוגש במקומם  את מי האפסיים של  הבינוניות. לקראת סוף מחזהו של הנריק איבסן; "פר גינט", פוגש פר את מתיך הכפתורים, שהוא אנאלוגיה למלאך המוות. [1]  ומתיך הכפתורים אומר לו שזהו זה, זה הסוף, עליו להכניס אותו לתרווד שלו ולהתיך אותו (גיהנום?) כדי שממנו יהיה אפשר לעשות כפתורים חדשים. פר מוחה וטוען שלא עשה שום דבר רע באמת, כך לא מגיע לו העונש הזה. מתיך הכפתורים מסכים איתו ואומר כי לו היה עושה משהו באמת רע או משהו באמת טוב – הוא לא היה יכול להכניס אותו לתרווד, רק אנשים שלא עשו ממש טוב או ממש ממש רע – יכולים להיות מותכים. הבינוניים.

למעשה במחשבה שניה, הקללה הגדולה היא לא הגיהינום שאחרי הבינוניות ובגללה, אלא החיים הבינוניים עצמם.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

פוזה וסגנון – פרגמנטים.

1.  הסגנון הוא האדם, והפוזה היא חלון הראווה החברתי. 2.  פוזה היא מעטה קפוא כמו שהסגנון הוא משהו חמקמק, גמיש ורב פנים. 3.  הפוזה חד ממדית, ואילו הסגנון מוביל אותך…
View Post

נוסטלגיה.

  -"נוסטלגיה הנה תקווה שנוסעת נגד כיוון הזמן" -"נוסטלגיה הייתה כדור שלא הגיע לשמיים ועכשיו הוא נכנע לכוח המשיכה" -"נוסטלגיה היא הנסיון האחרון להציל את רוח החיים מהחיים, לאחר שהמפגש…
View Post

על אלהים – פרגמנטים.

"אלוהים נמצא בפרטים, חבל שבדברים הגדולים הוא קצת איננו". דני סנדרסון, מעריב, 'פורומו', עמד 9, 28.4.2006 ——————————————————————————– שלוש גישות לרעיון קיומו של אלוהים: הגישה האחת סוגדת למיתולוגיה המקיפה את העדרו.…
View Post

הנפש והרוח הן כמו…

הנפש והרוח קרובות זו לזו -כמו הגוף והרגש. הנפש מדברת את הרוח -כמו שהגוף את הרגש. אך (בה בעת) יכולה הנפש להיות הסוהר לרוח -כמו שהגוף לרגש.
View Post

פרגמנטים מאת גבריאל רעם

נוסטלגיה -"נוסטלגיה הנה תקווה שנוסעת נגד כיוון הזמן" -"נוסטלגיה הייתה כדור שלא הגיע לשמיים ועכשיו הוא נכנע לכוח המשיכה" -"נוסטלגיה היא הנסיון האחרון להציל את רוח החיים מהחיים, לאחר שהמפגש…
View Post