לדברים דרך משונה להתקלקל,
הם נראים רגילים, כה רגילים.
ואז לפתע זה מתקלקל,
מתקלקל מאוד,
מתקלקל באמת.
בבקר הם כמו ילדים משחקים;
כה הרבה שמחה ואושר,
כה הרבה תקוות.
ואז, לפתע, (בסביבות הצהריים) זה מתקלקל נורא;
פניה חדה
ואז זה סופי: מקולקל.
בערב, אנו נופלים על הרצפה,
מתבוננים מטה אל ההריסות
ותוהים:
מתי ואיך זה
התקלקל כל כך.
וכלל לא שמנו לב.
כך – דברים,
לא כל שכן – יחסים.