שאלה: האם את/ה משתמש/ת בסמים?

אה,סליחה, השאלה ישירה מדי? פיתאומית מדי?

לא, זה בסדר. באמת. אני מוביל למשהו. אז נמשיך? או קיי.

אז עם את/ה אכן משתמשים אז בטח זה סמים קלים, ככה בשביל הכיף. משהו קטן וחולף, ממרחק הזמן זה יראה כהרפתקת נעורים.

עד כאן. אך סמים כדרך חיים? חלילה. (עד כדי כך לא נעבור על הנורמה).

אך זהו, שלא מדובר כאן על החוק, אלא על הנורמה. הנורמה גורסת כי על חיינו להיות מפוכחים, על פי המציאות, ללא אמונות תפלות או כניעה לסטריאוטיפים, וגם כמובן ללא סמים. בלי כל מרוממי מצב הרוח הללו, כל זה לא בשבילנו. נכון, אם חולים, כמו למשל דיכאון, אז זה בסדר, מותר לקחת סם (פרוזאק), אך אחרת לא בא בחשבון.

אך האמנם? ומה עם סמים שהגוף עצמו מפריש? האם זו לא יכולה להיות התמכרות? הרי מבקרי קבע בחדר כושר, בקלות יכולים להגיד שהם מכורים. אך אין הם מכורים למכונות ולמאמץ, אלא לסמים שמופרשים, כשהגוף עובר מעבר לרמת מאמץ מסויימת. לסמים הללו קוראים: אנדורפינים, ויש להם השפעה דומה למורפיום. (רק צריך לעבוד כל כך קשה בשביל מנת סם כזו קטנה, אבל בכל זאת, הרי זה גם בריא וגם מעניק לנו מראה מנצח, אז כדאי).

ואיך זה להיות מכור?

ובכן, זה תלוי, כשלוקחים את את הסם -חשים למעלה, על גג העולם. ואז כשהסם לא עובד יותר חשים למטה, בשאול תחתיות. UP, DOWN, UP ו- DOWN.

אך האמת היא שכל הסמים הללו, בין אם זו מריחואנה, או אקסטה – מצד אחד, או סמי מכון כושר – מצד שני, – כל אלה מתגמדים מול הסם השכיח וחזק מכולם; סם היחסים!

כמעט כולם מכורים.

עוברים מ – HIGH ל- LOW וחוזר חלילה. כשהוא רוצה אותי כפי שאני רוצה אותו – HIGH . אך אם הוא לא רוצה אותי כפי שאני רוצה אותו – LOW.

UP ו- DOWN, HIGH ו- LOW כמו עליסה בארץ הפלאות:

…"ואז הזחל ירד מעל הפטריה, והתרחק בזחילה בדשא, ותוך כדי כך רק מעיר: 'צד אחד יעשה אותך גבוהה, הצד השני יעשה אותך נמוכה'.

'צד אחד של מה? הצד השני של מה'? חשבה לעצמה אליס, 'של הפטריה', אמר הזחל, כאילו היא שאלה זאת בקול רם וברגע הבא הוא כבר היה מחוץ לתחום הראיה.

אליס נותרה כשהיא מביטה לרגע, מלאת מחשבה, בפטריה, מנסה להחליט אילו הם שני הצדדים שלו. ומכיון שהפטריה הייתה עגולה לגמרי, השאלה הייתה מאוד קשה עבורה. עם זאת, לבסוף הקיפה בידיה את הפטריה ככל שיכלה ושברה חתיכה קטנה מן הקצה בכל יד.

ועתה, מה הוא מה? היא אמרה לעצמה, וכירסמה קצת מן החתיכה שהייתה בידה הימנית כדי לנסות את ההשפעה: ברגע הבא היא חשה מכה אלימה מתחת לסנטרה: סנטרה פגע ברגלה!

היא הייתה מפוחדת למדי על ידי השינוי הזה, אך היא חשה שאין לה זמן לבזבז, מכיון שהיא החלה להתכווץ במהירות; וכך היא התיישבה כדי לאכול חתיכה מן הצד השני. הסנטר היה לחוץ כה חזק כנגד רגלה, עד שכמעט לא היה מקום לפיה שיפתח; אך לבסוף היא עשתה זאת, ובלעה חתיכה מן החלק השמאלי.

'אוה, הראש שלי חפשי סוף סוף!' אמרה אליס בנימה של תענוג, אך מיד הוא השתנה לטון של תרעומת כשהיא מצאה שאינה מוצאת את כתפיה…"

אליס משוחחת עם הזחל, היא לא מרוצה מכך שכל גובהה הוא רק שלושה אינצ'ים.

מתוך פרק 5. אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול, תרגום, ג.ר.

כשמקבלים את מי שרוצים – UP, אך אם אנו רוצים מישהו ולא מקבלים חיבה או עניין חזרה: DOWN.

(מעניין, שאם מישהו רוצה אותנו, אך אנו לא רוצים אותו, זה לא עושה לנו שום UP, רק אם המשוואה המדוייקת הזו של מי שאני רוצה צריך לרצות אותי – מתקיימת, אז יש את ה- HIGH המצופה.

צריך לראות אנשים ברגע שאהבתם מתגשמת, והאהוב מחזיר אהבה. HIGH יותר גבוה מזה, קשה לתאר. שינוי מדהים במצב הצבירה של הרגש. הכל משתנה מקצה אל קצה; המבט, הבעת הפנים, מצב הרוח, למעשה אדם חדש, כמעט אי אפשר להכירו.

אך אדם שאהבתו לפתע פוסקת מלהיות הדדית – זהו משבר, שקשה לתאר אותו. האדם נובל תוך שניות.

מדהים עד כמה אנשים מכורים לעליות ומורדות שבמערכות היחסים שלהם. אך איזה נסיקות ואיזה צניחות. המיתלול בין תחילת הר היחסים ועד קצהו תלול ביותר, כמעט קו אנכי. כך באהבה, פחות במין, או פחות בידידות, ועוד פחות ביחסי משפחה ויחסי עבודה.

כלפי חוץ, אנו מנהלים חיינו כרגיל; עובדים, מתעניינים בנושאים שמעניינים אותנו, יש לנו דעות פוליטיות, מעניין אותנו מה נעשה בשטחים, קוראים ספרים, יוצאים לחופשה – אך בפנים (בזירה האמיתית) משתוללות טלנובלות שחבל על הזמן.

מכורים להם אנחנו. לא לטלנובלות במכשיר המהבהב, אלא לאלה שבחיינו, מכורים לא לטלנובלה האישית אלא לסמים שזה מפריש בדמנו.

ומה זה מסטולים. שהרי האהבה יוצרת סם. זה ידוע. (אפשר היום למדוד את זה במעבדה). לאחר 36 חודש הוא מתנקה מהדם. אך תוך כדי הזמן הזה, אפשר לקבל סוטול אדיר, או לשכב ב'תרנגול הודו קר' – מורסק על הרצפה הקרה.

אך לא רק אהבה, בכלל יחסים. זה הסם שלנו. אהבה – זה הסם הקשה. יחסים וידידות ומיצוב סוציומטרי – אלה הסמים הקלים.

אך הם עדיין בגדר סמים…

חלק ב', הבורסה.

עד כאן לגבי מצבים משבריים, של אהבה נכזבת, או משהו כזה. אך אהבה שנשברת, אינה דבר של יום יום. ועם זאת גם ביום יום יש עדיין נפילה ועליה במצב הרוח, HIGH ו- LOW, אמנם זה פחות חד וזה גם מושפע מן המיצוב הספציפי שלנו ביחס לאחר או אחרים – אך עדיין זה יכול לזרוק אותנו מעלה או מטה. מיצוב חברתי גבוה מביא מצב רוח טוב, מעבר ממיצוב גבוה למיצוב נמוך, דהיינו מיצוב יורד – מביא מצב רוח רע. זה כבר לא משבר תהומי כמו בהתאהבות ואהבה נכזבת, אך עדיין משפיע מאוד.

זה קשור ועוסק בכל הנוגע למה חושבים עלינו אחרים, ואיך מתייחסים אלינו ומה קרה למעמד החברתי שלנו לאחרונה.

וכמו ביחסים אישיים, זה לא מספיק שדעתם של אנשים אחרים טובה עלינו או לא, או אם הם נוטים לנו חסד או לו. זה תלוי אם האנשים הללו חשובים לנו או לא, אם הם חשובים ודעתם לא טובה עלינו , נקבל זאת יותר קשה מאשר אם זה בא מאדם שאנו מפחות מחשיבים.

וכך יש לנו עתה קלחת רחבה ועמוקה מאוד, בה מתבשלים יחסים בינאישיים אינטימיים, בצד יחסים מצד הסובבים אותנו. וכולם משפיעים על מצב הרוח וההרגשה שלנו. ואם ביחסים אינטימיים בלבד – דובר על סמים, הרי שביחסים אישיים יחס אם יחסים בקנה מידה רחב יותר, יש צורך בדימוי אחר; הבורסה. ואכן בבורסה, לא מספיק שהמניה תעלה, חשוב שהמניות החשובות לך תעלנה.

מה מצב המניות שלנו? מה מצבנו בבורסת היחסים האישיים והחברתיים?

למעשה מצב הרוח השוטף והיומיומי שלנו (לאוו דווקא הפסגות והתהומות, כמו בדוגמא הקודמת, שלה התאהבות ואהבה) – מורכב במידה רבה ממצב בורסת היחסים שלנו.

ולחשוב שחיים שלמים עוברים על בני אדם תוך עיסוק פנימי אינטנסיבי בבורסת היחסים שלהם. עיסוק שמשפיע על ברומטר מצב הרוח שלהם, על אושרם, ועל מה שמעסיק את מחשבתם כמעט 24 ש' ביממה.

זה במיוחד בא לביטוי בחברות סגורות, כמו מחלקה בצבא, כיתה בבית הספר, או החברה בקיבוץ; שם כל תנודה ותגובה של מישהו כלפינו יוצרת זעזוע רציני.

חלק ג', מזג האויר

וכך, מערכות היחסים האינטימיות והאישיות שלנו ויחס הסובבים אלינו – משפיעים עלינו כמו לחץ ברומטרי על מפת מזג האויר. לחץ ברומטרי נמוך, (היא לא רוצה אותי, או הוא העליב אותי) מיד מחולל סערה.

והלחצים הברומטריים הם מה שקורה בינינו לבין אחרים.

אז מה מצב מפת מזג האויר? מעונן חלקית? עומד לרדת גשם? סופות רעמים? קיץ חם ומעיק, אביב משכר ואופטימי? סתיו? האויר נמלא בעננים מאיימים?

ומבחינת מפת היחסים שלנו עם הסובבים אותנו – כולנו בריטים; מתייחסים אלינו יפה, השמש יצאה מאחורי העננים, מורידים חולצות ומשתזפים בפארקים, מזג האויר נעשה קודר? הפנים מחמיצות בהתאם.

מעניין מה חש אדם בן שבעים, כשהוא מתבונן אחורה על ההסתממות שהסתמם במערכות יחסי אהבה והתאהבות, או כשהוא סוקר את העליות והירידות של הבורסה ומצבי הרמה הברומטרית – של היחסים והחברויות שהיו לו בחייו;

איך הוא רואה את כל זה? איך הוא רואה את המשברים הקשים שהיו לו בגין אהבות ויחסים?

את השינוי שחל במעמד שלו בעבודה? האם העליות והירידות יראו לו תלולות כמו אז? כל ירידה כנפילה לתהום וכל עליה חזקה כמו קוקאין ישר לוריד? או יותר כמישור שומם עם כמה גבעות וכמה שקעים. והוא לא מבין על מה הייתה המהומה ועל מה הריגוש?

כשאנו נתונים בעיצומו של משבר ריגשי על רקע יחסים, זה נראה לנו כאילו זה הכל בחיים. אך איך זה יראה מפרספקטיבה?

חלק ד', הים

יחסים הם כמו גלים בים; גל עולה, גל יורד – אוהב לא אוהב, אוהבת לא אוהבת. יחסו אלי מצטנן או מתחמם? כל גל עולה ממלט מפינו צווחת גיל וכל גל יורד: 'אנו טובעים, הצילו'.

ותוך כדי כך אנו שוכחים. שוכחים שיש עולם בחוץ לים המשברים הזה בבועת חיינו, ושוכחים שתוך כדי עליית וירידת הגלים אנו נישאים למקום כלשהו. מקום שיחסית אליו גובה הגלים וצניחתם חשוב כחשיבותה של טלונובלה בטלויזיה באחר הצהריים רדום.

מגל לגל נדים המים;

פעם מעלה, פעם מטה,

פעם גאות ופעם שפל.

ואנו עם הגלים;

כה עולצים עם גל גבוה

כה מצטערים עם שפל הגל.

מצבי הרוח של החיים:

פעם מעלה,

פעם מטה.

לא שמים לב;

שמגל גבוה לנמוך

ומנמוך לגבוה (וחוזר חלילה)

קרבים המים לחוף;

גל גבוה, גל נמוך –

כל הזמן אל החוף.

כל הטיפות והרסיסים;

– אל החוף.

והחוף הוא המוות.

גבריאל רעם

15.8.2003