הרהורים, על גברים, נשים, מיניות ומוסר.

לגברים יותר קל לבגוד והחברה יותר מקבלת את העובדה הזאת מאשר להיפך. אפילו יש דיבורים, שיש להבין את זה, כי זה בטבע של הגבר.

נושא מאוד מורכב, יש בו המון צביעות והמון היתממות והמון איסורים חברתיים. המציאות האמיתית של המיניות מאוד שונה מכפי שהיא מצטיירת.

למה גברים בוגדים יותר? אמנם יש אספקטים ביולוגים. אבל גם לאישה. אבל בכלל לגבר מותר יותר. ובכלל לאישה מותר פחות.

המון נשים אוהבות להציג את זה שאין להן תאוות בשרים כתאוות בשרים והן קושרות את זה לרגשות ואם יש להן אהבה, הן לא בוגדות.

ישנו משפט : האישה שוכבת כדי לאהוב, והגבר אוהב כדי לשכב. נהוג לומר שלנשים יש פחות תאוות בשר והן יותר נפשיות ויותר אמוציונאליות. יש פה המון בולשיט.

במידה רבה זו פוזה חברתית. יש בזה משהו, אך כעובדה סופית, זה בעיקר עניין של מניפולציה חברתית, שמושגת על ידי הרבה מסרים סמויים שמשודרים לנשים.

לא שהן לא יותר נפשיות ויותר אמוציונאליות ויותר מורכבות, הן כל אלה, בהחלט כן. אבל הן גם יותר מיניות. רק שהמיניות שלהן עמוקה, נסתרת ומסתורית יותר. וקשורה יותר לדברים אחרים. זה בכלל יותר מסובך אצלה.

הפספוס הגדול פה בקשר לנשים, שהן אכן נפשיות יותר, אמוציונאליות יותר וכו'… אך כל זה לא בהכרח עושה אותן למיניות פחות.

אישה היא הרבה יותר מאשר הגבר ביחס למגוון הפרמטרים שחשובים לה, כשהיא נמשכת למישהו. הרבה יותר קשה לה להמשך למישהו. לגבר קל להמשך לאישה יש מגוון של מרכיבים.

הגבר נמשך בגלל עובדות, אישה נמשך בגלל היחס בין העובדות.

גבר צריך להימשך אליה פיסית, אישה צריכה מגוון של דברים כדי להמשך ואם אחד מהדברים האלו לא מסתדר, היא לא מסוגלת.

היות ואישה היא בכול מובן יותר דברים מאשר גבר ( יותר נפשית, אמוציונאלית… ), היא גם יותר מינית. היא הרבה יותר מינית, היא מינית ברמות שלגבר קשה לתאר אותן.

הבעיה היא שהמיניות של האישה נדלקת לאט ובוערת הרבה. של הגבר נדלקת מהר וכובה מהר. אבל נדלקת כל פעם מחדש מהר. אצל האישה זה יכול להימשך הרבה זמן. גבר צריך הרבה נשים כדי שידליקו אותו כל פעם מחדש כי הוא לא יכול להחזיק את הבערה המינית של עצמו.

המיניות של האישה, אם כן, היא חומר בעירה מעולה יותר. רק שהרבה גפרורים כבים עד שהיא נדלקת באמת.

האישה היא כמו קופסת גפרורים והגבר הוא כמו גפרור שמחכך עצמו על הקופסה.

הוא מבסוט אם הוא מצליח להוציא איזשהו זיק וראש הגפרור נשרף, אבל לעיתים רחוקות הוא מדליק את הקופסה.

ברגע שהקופסה נדלקת עם כל הגפרורים שלה, הוא פוחד שהוא יאכל באש שלה.

המיניות הגברית שמה איסור על המיניות הנשית : כריתת הדגדגן בגיל 13, לא לרכב על סוסים עם רגליים פסוקות, לא ללבוש מכנסיים, הסתרת הרגליים ( שדר למיניות ) בהודו, לא לשבת עם רגליים פסוקות, לא לקלל, להתנהג כמו ליידי. וגם שריפת מכשפות בימי הביניים.

החברה מצד אחד רוצה שהן תהיינה מיניות ומצד שני אוסרות עליהן מיניות.

הן צריכות להיות מיניות בזה שהן ישדרו מיניות – את צריכה להיות יפה, להבליט את האיברים שלה, אבל רק כמקדם שיווק למיניות של הגבר ואוי לה אם היא תתחיל לחיות את המיניות שלה עבור עצמה.

האישה האומללה מעוררת מיניות אצל הגבר ואז הוא נדלק עליה והוא עושה בה את זממו וברגע שהיא מדליקה את המיניות שלה, אסור לה.

מבחינה זו מעניינת הסדרה סקס והעיר הגדולה כי היא נותנת באיזה שהוא מקום את האשליה, שזאת המיניות הנשית. יש את הזן של הבחורות החופשיות אבל זה בעצם איזה שהוא עצם שזורקים גם לנשים וגם לגברים שיחשבו שקיימת באיזשהו מקום מיניות נשית אמיתית. אבל זו לא מיניות נשית, אלא מיניות מסחרית פופולארית, שיש בה ניצוץ של אמת, אבל זו מיניות לא בשלה, מיניות של נערות פרועות, ומיניות שבעיקר מגרה את הגברים ולא קשורה למיניות הנשית האמיתית.

גברים ונשים הם רכבות שמפספסות אחת את השנייה.

עד שהגבר לא ימצא את האישה שבו והאישה את הגבר בה, הם לא יפגשו. חייבת להיות כאן נקודת היפוך.

האישה המינית הקלאסית או הסטריאוטיפית – היא עם ירכיים גדולות ועם אגן רחב ( גיטרה ), זה מאוד מפחיד את הגבר. וזה אומר שיש באר מאוד עמוקה, עוצמה נשית. ועל כן הוא רוצה לדמות את גוף האישה לפס, הוא מצמצם את ממדי המיניות שלה. ככול שיש פחות עיקולים, זה פחות מסוכן מבחינתו והמיניות של פס, היא להגיע מנקודה אל נקודה. תכליתיות. המיניות של עיקולים, היא מיניות פסגות ועומקים, ואולי יש חשש ליפול מפסגה ולטבוע בעומק של המיניות הנשית.

ברגע שאתה מעורר את המיניות אצל האישה, ת י ז ה ר !

כי זה שד שאתה לא יכול להשתלט עליו ואם אין לך את היכולת לטפל במיניות הזאת, יהיה לך מאוד קשה. ג'יני שיוצא מהבקבוק. לכן גברים משתדלים לא להעיר את המיניות הנשית ולהשאיר אותה במצב של תרדמת, בשעה שהם מלקקים את הקצפת.

המיניות הנשית נמצאת היום במצב איום ונורא. נשים אפילו לא מחוברות למיניות של עצמן, הן מתייחסות למיניות שלהן דרך עיניים של גבר.

לנשים יש יותר נטייה לבגוד מאשר לגברים. המיניות שלהן הרבה יותר חזקה.

האישה היא פחות מוסרית מכפי שהגבר מנסה לצייר אותה.

כשאתה מסתכל על איבר המין של האישה על חלל איבר המין על הנרתיק על האפלה על העסיסיות המיצים על הרחם, זה הכול עולם אפל ומסתורי שהכול יכול להיות שם, אתה צולל לתוך משהו שאתה לא יודע מה זה. אצל הגבר זה מאוד חיצוני מאוד פשוט מאוד מכאני, אין שם עולמות שאפשר ללכת בהם לאיבוד.

אבר המין אצל גבר זה כלי, מכאני ותפקודי. אצל אישה זה יקום, אפל ומסתורי.

יש מיניות אינפאנטילית ויש מיניות בוגרת ובשלה. רוב המיניות שאנו עוסקים בה היא מיניות אינפאנטילית.

כל עוד מדובר במיניות אינפאנטילית, הם עוד לא נולדו מתוך עצמם באופן מיני, לכן הם לא יכולים לפגוש אחד את השני. ואין תקשורת, רק סיפוק צרכים במידה זו או אחרת. כל אחד חיי עם רצון האגו המיני של עצמו ולכן הם רואים את האני המיני שלהם אבל לא את האני המיני של הזולת.

אין פה תקשורת. יש פה שימוש בזולת כאובייקט מיני. ובעיקר מכיוון הגבר לכיוון האישה, לא להיפך. והיות וגבר הוא החזק, הוא משתמש בה כאובייקט מיני והיא לא יכולה להשתמש בו כאובייקט מיני.

ברגע שהגבר לא מביו נכון את מיניות האישה, היא מצטיירת בעיניו כמפלצת. כי היא מסתורית היא אפלה היא עוצמתית. ברגע שהמיניות האמיתית של האישה משתחררת, הגבר מאבד את הכוח שלו.

כשאישה מחוברת למיניות האמיתית שלה, היא אוכלת את הגבר לארוחת בוקר והיות ולגבר כנראה יותר חשוב להיות חזק ושולט מאשר לפגוש את המיניות האמיתית של האישה – הוא כל הזמן מדכא אותה כי הוא יודע שאם היא תשתחרר, אין לו סיכוי. והעוצמה היא תמיד קשורה למיניות.

מיניות האישה לא פורצת בקלות, נדרשים המון המון תנאים כדי שזה יקרה, אבל כשהיא פורצת נורא קשה לכבות אותה. המיניות של הגבר נדלקת בקלות, כמעט מכל דבר. כמו נוזלים שונים בעלי סף התלקחות נמוך וגבוהה.

אלא אם כן הגבר והאישה מתפתחים מינית ובאים לפגוש את המיניות האמיתית שלהם בזה שהם משחררים מתוך האנימוס את האנימה ומהאנימה את האנימוס.

יונג אומר שבתוך כל גבר יש אישה ( האנימה ). ובאישה יש גבר (אנימוס).

הגבר צריך למצוא את הנשיות שבו, כלומר לרצות לתקשר, להיות אמפתי , באותו גל. והאישה אמורה למצוא את הגבריות שבה שזו העוצמה הפנימית.

הגבר האינפאנטילי הוא הגבר הכובש, הגבר הבוגר מבחינה מינית זה גבר שרוצה להרגיש את האישה ולא רק לדפוק אותה.

בשלב הראשוני כל אחד מרוכז בעצמו והם לא יוצרים קשר אחד עם השני, כי היא רוצה את זה בתנאים שלה ואם היא תקבל את זה, הגבר לא יהיה שם. אם הוא רוצה את הדברים בקטע שלו הוא לא נותן לאישה מספיק זמן להגיע לקטע שלה, אם הוא נותן לה את הזמן הוא כבר לא יהיה שם.

יש פה קצבים שונים ומהירויות שונות.

ברגע שהגבר הוא גם גבר וגם אישה והאישה היא גם אישה וגם גבר, הם יכולים לעבוד על שתי רמות בו זמנית ואז ישנה סינכרוניזציה.

ההבנה היותר גבוהה של חיים בבני אדם היא הבנה של רמות. אם אתה לא מבין שיש לנו רמות שונות בעצמנו ואתה צריך לחיות ברמות שונות – אתה מפספס את החיים של עצמך.

רוב האנשים חיים ברמה אחת איתה הם נולדו. לא מודעים לכך שישנן רמות שונות של בשלות מודעות ובגרות. ואם אתה לא מפתח את הרמות האלו, אתה לא ממש חי.

יש בעיה לגבי יחסים מונוגאמיים ומוסד המשפחה.

גם לגברים וגם לנשים קשה להיות מונוגאמיים. זה נוגד את טבעה האמיתי של המיניות. (לא של האהבה). לגברים קשה ברמה הנוכחית שלהם, ולנשים ברמה הבאה אליה היא צריכה לפרוץ. של הנשיות האמיתית שלה.

הבעיה אינה בקיום יחסי מין עם יותר מאדם אחד, הבעיה היחידה היא לעשות את זה מאחורי הגב של הבן אדם.

ישנה בעיה בהולכת השולל ובגידה באמון.

הבגידה היא בגידה באמון. ועל זה אין כפרה.

ברגע שאתה חי עם מישהו ואתה משקר ומסתיר משהו ממנו אתה למעשה שוחט את הקשר, מבתר אותו לגמרי. וברגע שישנה מעילה באמון זה הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות.

——————————————————————————–

גבריאל רעם

נכתב: 1.4.2004