הרובד האפל ביחסי נשים גברים.

הסיבה שאנשים נכנסים או לא נכנסים לקשר זוגי עם אדם זה או אחר – נובעת פחות מן האיכות של הבן אדם איתו הם נמצאים ויותר מן הדירוג של כוח המשיכה שלו בחברה. מעד כמה גבוה הניקוד שכוח המשיכה שלו מקבל. וככל שהניקוד גבוה יותר, כך ערכו של בן הזוג – עולה. וכך גם תחושת החשיבות העצמית שלו, הדימוי העצמי שלו וכו'.

צריך להבין כי בחברה שלנו הערכים שעל פיהם אדם שופט עצמו – הם לעיתים רחוקות ערכים פנימיים ואישיים, אלא ערכים של הרוב. וכך זה אכן לגבי הדימוי העצמי וגם לגבי תחושת האושר וההישגיות שלנו; כולם מצויים בידי האחרים.

(ההשפעה של נורמות חברתיות על הפסיכולוגיה של היחיד – הינה הרבה יותר חזקה ומשמעותית מכפי שניתן לחשוב. אני נוטים לשים על גנטיקה וחינוך את רוב ההשפעות העיצוביות על אישיותו והתנהגותו של היחיד. אך מסתבר כי לחברה שלוחות וגרורות המגיעים וחודרים עמוק לתת תודעתו של היחיד ושם מפעילות את חייו הפנימיים כמו היו בובה על חוט. רק שהבובה (הפסיכולוגיה שלנו) חושבת

שהיא פועלת מעצמה. וכבר כתב על כך רבות הסוציולוג אמיל דורקהיים:

http://www.notes.co.il/gaby/3503.asp

כשהראה כי התאבדות אינה מושפעת ממה שקורה ביחיד, אלא גם ובעיקר ממה שמתחולל בחברה שמסביב.

וכך גם אושר ואומללות; נהוג לחשוב כי הקריטוריון לאושר או לאומללות שלנו הוא אישי ופסיכולוגי. אך גם בקשר לכך אין אנו נוטים לקחת בחשבון את הקריטוריונים החברתיים.

זו בעיקר הנורמה החברתית הסמויה שמגדירה לנו מה אמור להסב לנו אושר או אומללות. ואנו קולטים זאת באופן תת הכרתי ומצייתים.

אנשים לא נולדים עם קריטוריונים פנימיים למה יעשה אותם מאושרים או אומללים. את זה סופגים כחלק מן הנורמות החברתיות).

ובחזרה לענייננו; ככל שרמת המשיכה של אדם גבוהה יותר כך יפתח בעצמו תכונות של 'בן זונה'. דהיינו, אנשים בעלי מדרג משיכה גבוה – לא יהססו יהסס לנטוש

http://stage.co.il/Stories/223354

את בן זוגם אם ירגישו שבמקום אחר הם עשויים לפגוש בן זוג שכוח המשיכה שלו בחברה יעניק להם מנת אושר גדולה יותר ולו בכמות זעומה. (וזאת כי הפיתוי של בן זוג אטרקטיבי יותר היא כזאת שהאדם לא עומד בפיתוי, אפילו במחיר הפיכתו ל'בן זונה').

אנחנו רגילים לראות את התחום של מערכות יחסים כתחום שנישלט על ידי הנפש. וזה כאילו תחום שאי אפשר לשחק איתו; או שיש התאמה או לא. כאילו הדברים מקובעים. אך האמת היא שזה רחוק מן האמת. למעשה זה פחות דטרמיניסטי ויותר מסחרי. הכוח השולט על מערכות יחסים רבות הוא כוח קפיטליסטי. מתקיים כאן מסחר עיקש בחומרי ומרכיבי האושר. האדם אמנם משוכנע שהוא בא למערכת יחסים עם הכוונות הטהורות ביותר אך באופן בלתי מודע הוא בא למערכת יחסים אם גישה מסחרית טהורה. שואל עצמו: 'איפה אני יכול להרוויח יותר ביחס לשווי ההשקעה עמה אני בא''?

האהבה והמין כמסחר עיקש. ואם נחשוב שאיננו מקבלים תמורה ראויה ביחס לשווי ההשקעה שלנו, ולא נהסס לזרוק

http://stage.co.il/Stories/223354

את האדם שתמך בנו. אולי הוא אפילו השקיע בנו את מיטב חייו ושנותיו, היה איתנו ברגעים הקשים שלנו. זה לא משנה, אם נחוש שנוכל להשיג דיל טוב יותר עם מישהו אחר – רוב הסיכויים שננטוש.

כאן המקום לציין כי כל זה נכון עד שהיחסים מתקבעים, בשלב של לצאת, וכו', אך ברגע שהקשר מתקבע, בדרך כלל על ידי נישואין, כבר אין כמעט נטישה, (רק בגידה לשם סטוץ מיני ברוב המקרים). כי אנו מתקבעים עם בן זוג זה או אחר. והיחסים מתקבעים דווקא איתו כי הגענו למסקנה שזה הדיל הטוב ביותר שנוכל להשיג, עם כוח המשיכה הנוכחי שלנו.

כל הכתוב בשורות אלו, מתייחס בעיקר למה קורה בין בני זוג לפני שהם נכנסים בברית נישואין. פה מדובר על בחינה ובדיקה של הזולת כדי להחליט אם יש 'קניה' או אין. זהו שלב של חוסר יציבות רבה ובו הדימוי העצמי שלנו כל הזמן נמצא במבחן; האם זה שאנו חושקים בו (כי הוא במדרג גבוה משלנו בדרך כלל) יסכים להיות איתנו, או שהוא יחפש שדות ירוקים יותר.

ולפי מה נקבע כוח המשיכה של אדם? ובכן, זה עובד על סמך עד כמה הוא נחשב ע"י החברה, כמה הוא פופולארי, או כמה הוא מפורסם. דברים כמו: החוזק, יופי, עמדת ההשפעה שלך, נחשקות, גיל צעיר, השכלה ועוד. כל אלה הם מטבעות עובר לסוחר. ולא כמה אתה רגיש, מה הם הערכים שלך איזה מן אדם אתה, מה חי בך וכו'. אמות המידה לכוח משיכה ונחשקות הן יותר במישור החיצוני, החברתי ולא במישור הפנימי, של איזה אדם הוא בפני עצמו. כישות עצמאית.

עם זאת יש להבין כי יש כאן מדרג שלם ומורכב. וכשתכונה מסויימת לא מקבלת ניקוד גבוה, כמו למשל גיל, אפשרת לחפות על כך, במראה, או השכלה, או השפעה חברתית. וכו'. והמורכבות רבה עוד יותר, כי גברים נמדדים על פי חוקי משיכה ונחשקות שונים מאשר נשים. אצלן זה בעיקר מראה, גיל ושידור של מיניות. אצל גברים זה גם מיניות, גם מראה, אך כאן משחקים יותר מרכיבים של השפעה וכוח.

וכך יוצא שבמקום שמערכת יחסים תהיה מקום של רגישות, אמפטיה ותמיכה –היא הופכת לשוק שבו אנו מתמקחים כדי לקבל דיל טוב.

ובמקום שמערכת יחסים תהיה המקום בו אתה יכול לסמוך אחד על השני, להיתמך אחד ע"י השני, להיבנות אחד מהשני – מערכות יחסים הפכו להיות מקום שאתה כל הזמן צריך להישמר מפגיעה. הזולת הפך לכרטיס בדרך אל האושר, או מחסום בפניו.

אנשים בעלי כוח משיכה רב מוצאים עצמם נוטשים מערכות יחסים, בעוד האנשים שכוח המשיכה שלהם פחות גבוה מוצאים עצמם ננטשים. ואז מוצאים עצמם מחוץ למערכות יחסים כשהם פצועים וחבולים, מלקקים את הפצעים לקראת הקשר הבא. ולאט לאט הופכים לחשדנים. מחפשים מיטה רכה עליה יכולים להניח את רגשותינו הכואבים ממערכת היחסים האחרונה, אך שוב, אם ישנם פערים ברמות המשיכה והשווי החברתי – יתחילו לחצים; מי שרוצה את השני יותר – יפעיל לחצים כדי למסד את הקשר, בעוד שמי שמרגיש שהוא יכול להשיג יותר, ינסה לצנן אותו. וכל נפילה ממיטה משאירה סימנים כחולים, עד שכבר קשה להיכנס למערכת יחסים חדשה.

כולם רודפים אחרי האושר. והאושר מורכב משני מרכיבים עיקריים: אהבה ומין. שניהם הם המרכיבים החשובים ביותר באושר, ולכן אנשים, בסופו של דבר, יעשו כל מיני עוולות כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר. וכך, במקום שמערכת יחסים תוציא את הטוב שבאנשים היא מוציא את הגרוע שבהם. דווקא התחום הרגיש הזה הוא התחום שמלא הכי הרבה חוסר צדק, צער ועוגמת נפש.

מדובר כאן על תופעת ה'הדפוק וזרוק'. שמאופיינת בניצול מהיר ומיידי של הצוף והדבש של בן הזוג החדש ואז נטישה חסרת פשרות.

החברה כמעט לא מתייחסת לאנשים השבורים הנזרקים ממערכות יחסים תוך כדי נסיעה מהירה. התחושה הרווחת כי כל אחד ימצא את בחיר ליבו, ורק צריך סבלנות והתמדה. ובסוף 'כל סיר מוצא מכסה'. יש כאן התעלמות מן החוקים של המשחק. ומן הלבבות השבורים הרבים. להם, אין פה ואין לובי.

http://stage.co.il/Stories/206244

זה לא פופולרי לבכות על מערכת יחסים קשה שמתוכה נזרקת. אף אחד לא רוצה לשמוע את זה, למעט כמה חברים טובים. אז בשדה השיח הציבורי נראה שזה כמעט לא קורה. למעט ביצירות ספרות איכותיות. שם זה נפרש במלא עליבותו ועלבונו.

עם זאת בתוכנו אנו יודעים את האמת. אנו נוהגים לזלזל באנשים שנמצאים עם אנשים שמקדם המשיכה שלהם נמוך מרמתם. נוהגים לחשוב שכנראה קיימת בהם דפיקות סמויה אם הם הסכימו להתפשר. אך האמת היא שהם ראויים להערכה רבה ביותר כיוון שהצליחו להתגבר ההליכה על פי נורמות חברתיות. ואולי הצליחו לראות את האדם עצמו לפי ערכו, לפי מה שחי בו ולא לפי שווי השוק שלו בשדה המשיכה.

הדימוי העצמי שלנו נקבע במידה רבה לפי כמות ההיענות והדחיות שאנו מקבלים, אך ההיענות או הדחייה שתקבל קשורה יותר ליחס בין מידת הקרדיט החברתי של המחוזר לרמת הקרדיט החברתי של המחזר. ולא למידת הערך הפנימי, הכישרון, הרגישות והעומק. ואת זה קשה מאוד להפנים.

עיסוק בלבבות ואנשים אסור לו והוא לא יכול להיות דיל.

צריכים להיות ערכים כמו כבוד אמפטיה רגישות, אך מוצאים יותר ניצול, פגיעה, לקיחת מובן מאליו.

אנשים הם לא תיירים של מערכות יחסים, הם ניצולים שלהם. אין כמעט מערכת יחסים שהייתה שהיחסים נשארו לאחריה במצב דומה לאיך שהם התחילו. בדרך כלל זה מתחיל בתקווה גדולה ומסתיים עם רגשות עכורים, בדרך כלל של הננטש כלפי הנוטש. וזאת אם קודם לכן הוא לא הספיק להרוס עצמו בכך שהוא לקח את מלא הנטל על עצמו.

——————————————————————————–

גבריאל רעם

25.12.2004