אם יש משהו שעדיין איננו מפנימים זו את כמות ועוצמת השינאה שהיא האחראית לטבח הנורא בין היתר.
אנו מוצפים בשנאה פתולוגית חולנית..
מה הם שורשיה האפלים איך נפלנו על כל עמוק? 1200 נרצחים בלילה אחד
.?
כמה מילים על השנאה התהומית הזו שעדיין איננו מפנימים.
https://hagut.net/wp-admin/post.php?post=5560&action=edit
http://cwe.hagut.net/a-radical-study-of-a-radical…/
http://cwe.hagut.net/examination-of-hatred-2/
https://www.goodreads.com/quotes/tag/hatred
https://www.goodreads.com/quotes/tag/hate
שנאה היא רגש עז של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנסיבית כנגד יחיד, קבוצה, חפץ או רעיון.[1]
השנאה קשורה לעיתים קרובות לתחושות של כעס, סלידה ועוינות כלפי מושא השנאה, אשר מעוררת רצון להתרחק ממנו או להרע לו.[1] אנשים שחשים שנאה כלפי אדם אחר לא מאמינים שאפשר לשנות את היחסים איתו, או את האדם בעצמו, ולכן היא מכילה בתוכה רצון לפגוע ואף להעלים את האדם השנוא.
מקורות
השנאה עלולה לנבוע מפחד (מוצדק או לא), מרגשי נחיתות, מפגיעה חוזרת אשר נתפסת כמכוונת ממאפיינים מרושעים, מתפיסות שליליות כלפי אותו עצם או דבר מה הקשור בו. שנאה אינה נובעת מפעולה או פגיעה יחידה, אלא ממאפיינים בסיסיים של מושא השנאה. השנאה עלולה להתעורר כלפי הזר והאחר, שהתנהגותו לא מובנת, מוזרה ואף מפחידה.
שנאה יכולה להיות קשורה בדעות קדומות, קנאות והוקעה כלפי אדם או קבוצת אנשים, כמו בתופעת הגזענות. פשעי שנאה הם פשעים הנובעים משנאה, במובן זה.
לעיתים, רגש השנאה מסיר מחסומים מוסריים כלפי האובייקט השנוא, ונותן הרשאה לאדם לנקוט בכל האמצעים כלפי אותו אובייקט (גם אם אלימים). בהיעדר אופן ביטוי לכעס ולשנאה, הם נוטים להיבנות ולהיאגר. הסכנה כי בשלב מסוים תיתכן הגעה אל נקודת שבירה, שבה יתבטאו באופן תוקפני ואלים.
השנאה נחשבת לרגש המנוגד לאהבה או לידידות. רגשות קרובים לרגש השנאה הם רגשות כמו תיעוב ובוז. מילים נרדפות לרגש זה הן: עוינות, איבה, שטנה ומשטמה, המציינות דרגות שונות וקיצוניות בחריפותן של שנאה. עם זאת, לעיתים השנאה והאהבה כרוכים זה בזה. ולעיתים אהבה יכולה להתחלף לשנאה. כפי שמתואר במעשה אמנון ותמר: ”וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ“ (ספר שמואל ב’, פרק י”ג, פסוק ט”ו).
אף שרגש זה מוקע ונחשב לשלילי ביותר, יכול להיות לו תפקיד בשרידות הפיזית של קולקטיבים, מכיוון שהוא יכול לשמש כגורם מגייס עבור יחידים במלחמות נגד האויב. השנאה עוזרת לאדם להחליט ליד מי כדאי לו להיות, ועם מי להתעמת. שנאה גם יכולה לגבש קבוצה אחת באמצעות שנאה משותפת לקבוצה אחרת וכך לסייע בשימור הזהות הקולקטיבית וההתנהגות הבין-קבוצתית. מצד שני, הוא יכול להגביר את השנאה בצד השני, וכתוצאה מכך להביא להחרפת הקונפליקט ולא למיתונו, ולהתמשכות המלחמה ולקשיים בהשגת הפסקת אש והסדרי שלום.
בתרבות
כתובת שנאה על קבר פליטים ארמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה קריקטורה המבטאת שנאת זרים, המתייחסת לחוק האמריקני “להרחקת הסינים” מ-1882, שהשעה את הגירתם של עובדים סינים שלט “אין כניסה לפולנים” בתקופת הכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה
בדת ובתרבות נחשבת השנאה לרגש שלילי, שממיט אסון על בעליו. בדתות מסוימות השנאה אף נחשבת לחטא.
לעומת זאת, במדעי החברה ומדע המדינה נתפשׂת השנאה כרגש ציבורי שקל לתמרן למטרותיו של השלטון וכדרך העיקרית להניע ציבור ולהשפיע עליו. משטרים דיקטטורים מבססים את שלטונם בין השאר על תעמולת שנאה כנגד אויב חיצוני. למשל, בגרמניה הנאצית ובמדינות ערב, היהודים ואחר כך מדינת ישראל הוצגו כאויבים, באופן שאיפשר לתעל את הזעם הציבורי על השלטון הכושל הרחק מהעריץ, כלפי חוץ.
בפילוסופיה ובפסיכולוגיה
על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה, קיימים שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזרת השנאה. לפי שפינוזה, “שנאה היא עצב בליווי אידיאה של סיבה חיצונית”. כלומר: אנו שונאים את מה שאנו חושבים שגורם לנו להרגיש עצב. הגם שהגדרה זו נגזרה באופן (פסאודו) לוגי מעיקרי תורת האימננטיות שלו (כרכים א-ג בספרו “אתיקה”), נכונותה האינטואיטיבית ברורה למדי והיא מספקת תובנה חדה לגבי מהותה של השנאה. יש להדגיש שאצל שפינוזה כמעט כל הרגשות השליליים הן סוג של עצב, למשל: פחד הוא עצב לא יציב, הנולד מאידיאה הגורמת לנו עצב ושאיננו בטוחים האם תתגשם.
אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד הגדיר את השנאה “כמצב אגו שמייחל להרוס את מקור האומללות שלו”. הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף אריך פרום מבדיל בין שני סוגים של שנאה: הראשונה שנאת תגובה רציונלית והשנייה שנאה הטבועה באופי. בשנאת תגובה זוהי תגובה של אדם לאיום על חירותו, על החיים, או על הרעיונות של עצמו או זולתו. לשנאה זו יש תפקיד ביולוגי חשוב, במטרתה להגן על החיים, או על אינטרסים חיוניים והיא עוברת בחלוף הסכנה. שנאה זו היא בת לויה של המשאלה לחיים. לעומתה שנאה הטבועה באופי, היא נכונות מתמדת המקננת בנפשו של האדם העוין מטבעו. זוהי שנאה שאיננה רציונלית, שנאת חינם הנאחזת בכל תואנה שנותנת לה מקום להתבטא, ולהסתוות כשנאה רציונלית. בשנאה זו האדם שש לבטא את עוינותו, בתאווה להשמיד או להמית חיים, כאשר עיקרה נעוצה באופיו של האדם, ולמושא השנאה יש רק חשיבות משנית.[2]
סוגיות משפטיות
בשפה האנגלית, פשע שנאה (Hate crime) בדרך כלל מתייחס למעשים פליליים שנראים כמונעים על ידי שנאה. אלו שמבצעים פשעי שנאה בוחרים את הקורבנות בגלל חברותם בקבוצה חברתית. קבוצה זו בדרך כלל מוגדרת על ידי גזע, מין, דת, נטייה מינית, נכות, מעמד, מוצא אתני, לאום, גיל, זהות מגדרית, או השתייכות פוליטית. אירועים אלו עשויים להיות כרוכים בתקיפה פיזית, הרס רכוש, בריונות, הטרדות, אלימות מילולית או עלבונות, או גרפיטי פוגעני או מכתבי נאצה. בחוק האמריקני מתייחסים בחומרה יתירה לפשעים מסוג אלו.
שנאה על רקע אינטלקטואלי
לעיתים יכולה להתקיים באותה חברה שנאה על רקע מעמדי של השכלה. פשוטי העם מרגישים את עצמם כדחויים, נחותים ומזולזלים לעומת הרובד האינטלקטואלי של החברה, והניכור והדחייה יוצרים עוינות. לעיתים רבות האינטליגנציה החברתית בזה להמוני העם, ולתפיסותיהם ומנהגיהם שאף מכונים בפיה בשמות גנאי רבים (המוני, רחובי), ושופכת שמן למדורה.
חז”ל עמדו על העוינות ההדדית שהייתה קיימת בתקופתם בין הבורים לאינטלקטואלים בחברה היהודית ואמרו: ”גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל“ (בבלי פסחים מ”ט ע”ב). אמרה נוספת בעניין מצוטטת שם בשמו של רבי עקיבא: ”כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור”. מצד שני, חז”ל לא חסכו את ביקורתם כנגד פשוטי העם שהתייחסו אליהם בדימויים מעליבים, ואסרו לתלמידיהם להתחבר עם עמי ארצות, להתחתן איתם ואף ללמוד תורה בפניהם (שם).
יש הטוענים כי מניע מרכזי של תנועת הקמר רוז’ בקמבודיה במעשי רצח העם, היה רגשי נחיתות של פשוטי העם שעלו לשלטון בפני אינטלקטואלים.
ביהדות
קריקטורה מ-1890 המציירת את אלפרד דרייפוס כראש נחש
בספר בראשית נכתב ”וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם“ (בראשית, ל”ז, ד’). מסופר על בני יעקב ששנאו את יוסף אחיהם, ולא יכלו לדבר אתו בדברי לשלום מחמת שקינאו בו על היחס המועדף שקיבל מאביהם ועל חלומות הגדולה שלו בהם הוא מולך עליהם. בעקבות שנאה זו אפילו שקלו לרוצחו נפש לאחר מכן, ובסוף מכרו אותו לעבד במצרים.
במקרא יש איסור מפורש על שנאת הזולת, ביחד עם איסור על נקמה ונטירה: ”לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא“ (ויקרא, י”ט, י”ז). במקרא מתואר שאלוהים שונא עבודה זרה[3] וגזל.[4] בספר משלי, פרק ו’, פסוק ט”ז) מורחבות השנאות האלוהיות לשש: יהירות, רמייה, רצח, חרישת רע, הזדרזות להרע והפחת כזבים.
בעקבות תפיסה זו ישנה הכוונה לשנוא רק את הרע ולאהוב את הטוב: ”שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב”.[5] משורר תהילים מציין כי הוא שונא שנאה עזה וגדולה את משנאי ה’: ”הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה’ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי“ (תהלים, קל”ט, כ”א–כ”ב). הרמב”ם מביא עניין זה לפסים מעשיים, וסובר כי בעניין זה נכללים אלו שפרשו מכלל ישראל, מינים, משומדים (שהמירו דתם) ו”מוֹסרים” שפגעו באחווה הישראלית והלשינו על יהודים לשלטון זר.
בתלמוד נאמר: ”שלשה שונאין זה את זה אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין, ויש אומרים אף הזונות, ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל“ (בבלי פסחים קיג ב). תלמידי החכמים למרות חכמתם הרבה, נחשבו לכאורה כשונאים אחד את השני, ומכאן ניתן להבין את עוצמת השנאה שיכולה להתרחש בליבו של כל אחד מבני אנוש.
שנאה עצמית
ערך מורחב – שנאה עצמית
שנאה עצמית היא שנאה של אדם לעצמו או לקבוצה שהוא חבר בה. שנאה עצמית יכולה לנבוע מכך שהאדם רואה בעצמו או בקבוצתו תכונות שליליות שהוא לא יכול להזדהות איתן, או שהוא בז לעצמו או לקבוצתו כתוצאה מכישלון מתמשך. לעיתים השנאה יכולה לנבוע מהפנמת היחס של אחרים כלפיו. שנאה עצמית יכולה להוביל לתסביכי נחיתות. כמו כן, השנאה העצמית עלולה להביא לדיכאון, לבדידות, לייאוש, לפגיעה עצמית וכיוצא בזה.
בהיסטוריה של עם ישראל ידועה תופעה של אוטואנטישמיות, שהיא שנאה עצמית של יהודים כלפי קבוצת הייחוס שלהם, שנובעת מהפנמת יחס השנאה של אוכלוסייה זרה כלפיהם.
ראו גם
• פשע שנאה
• דברי שטנה
• שנאת חינם
לקריאה נוספת
• §Ben‐Ze’ev, A. (1992). Anger and hate. Journal of Social Philosophy, 23(2), 85-110
• §Halperin, E. (2008). Group-based hatred in intractable conflict in Israel. Journal of Conflict Resolution, 52(5), 713-736
• §Halperin, E., Canetti‐Nisim, D., & Hirsch‐Hoefler, S. (2009). The Central Role of Group‐Based Hatred as an Emotional Antecedent of Political Intolerance: Evidence from Israel. Political Psychology, 30(1), 93-123
• §Harmon, K. (2009). The origin of hatred. Scientific American
• Keltner, D., & Haidt, J. (1999). Social functions of emotions at four levels of analysis. Cognition & Emotion, 13(5)
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שנא
ערך מילוני בוויקימילון: שנאה
ערך מילוני בוויקימילון: שנאת חינם
ציטוטים בוויקיציטוט: שנאה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שנאה
• אבשלום אליצור, זכר עמלק וטעם החזיר: האנטומיה של השנאה המטפיזית, גרסה ראשונה של מאמר זה פורסמה ב”בכוּר היצירה: ספר היובל לכבוד פרופ’ שלמה שוהם” בעריכת חמי בן-נון, בהוצאת “שערי משפט” 2005
• שנאת חינם לאן? / רנה ח’ לוי, באתר פסיכולוגיה עברית, 24 במאי 2012
• שנאה, רשימה ספרותית בתוך אתר פנוי מיניה
• אור קשתי, למה מערכת החינוך לא יכולה ולא רוצה להתמודד עם שנאת האחר, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2014
• שנאה, דף שער בספרייה הלאומית
מאיפה נובעת שינאה חברתית
מחקר אישי היסטורי שערכתי (ואתם רשאים לחלוק עליו) הגעתי למסקנה שחברה, או עם או מדיניות חולים מפתחים שינאה לחברה, העם או המדיניות שנכללים בהיפך והיינו חברה בריאה. נתחיל מהיסטוריה שבעיניכם היא מיתולוגית וננסה ללמוד ממנה משהו, במצריים הקדומה היה מלך ושמו היה פרעה ובתחום מלכותו היה עם אחר והוא עם בני ישראל, במשך הזמן חשב המלך “הבה נתחכמה לו פן ירבה ופן יפרוץ ונוסף גם הוא על שונאינו” טיעון אסטרטגי ונחמד שאפשר ללמוד ממנו הרבה, ואם אכן חששו במצריים מאותו עם כנראה שהוא היה במיטבו ביחס לעם המצרי, מה גם שראשי בני ישראל שלטו אז באוצרות המצריים. יותר מאוחר, אפילו הרבה יותר מאוחר, היה שר ושמו המן שעם ישראל ממש לא הפריע לו, היתה רק בעייה אחת לאותו עם, הוא היה מפוזר ומפורד בין כל העמים, מעניין מה הבעייה בזה? אה שכחתי מרדכי לא השתחווה לו. מה רצה בעצם המן? מאיפה נבעה שינאתו על לא כלום? יש אומרים שהצביון היהודי השונה מעצבן את הגויים, כאילו שהם שואלים למה אתם שונים? למה אתם לא כמונו? במשך ההיסטוריה בת אלפי השנים במשך הגולה נמנים מאות מקרים של פרעות בקהילות יהודיות, רציחות ובזיזות, ושוב….מה שליטי אותו עם או אותו חבל ארץ רצו מאותה קהילה שלא התפוצצה עליהם במרכזי הערים? גרמניה הנאצית היא שאלת השאלות, והיא המנעול שסוגר את ההסבר על הכל ולו רק בגלל הקירבה לתקופתינו, שוב…לא זכור שהיהודים היו ואנדליסטים או טרוריסטים למיניהם, דבר אחד הם כן היו, מוצלחים, מסתדרים לא רע, ואז מה? ידוע שהחברה הגרמנית של תקופת סוף מלחמת העולם הראשונה הייתה חבולה ושסועה חברתית כלכלית ומדינית, מעל גבי החורבות האלה צמח לו העושר היהודי, דהיינו שלימות מסוג כלשהו, הגרמנית ימח שמם לא התכוונו לעמוד מהצד ולהביט בפריחה היהודית ועשו מה שעשו על אף ש…שוב במושגים של שינאה מוסברת, זה לא היה שם. המכנה המשותף בהיסטוריה היהודית שאותו עם שגלה מכאן לשם (כבר יש חושבים שאנחנו מזרע קין שנתקלל בלנוע ולנוד) ידע משום מה להתאקלם ולשקם את עצמו בכל מקום שהיה והגיע אליו ועוד בצורה נפלאה, המסקנה המתעוררת מכל האמור כי יש הסבר לשינאה מצד אחד למשנהו והיא “חברה בריאה” הקנאות, יצר התחרות, העין הצרה הן סיבה מספקת לשנוא על אף שעל פי האמת הן אינן סיבה אמיתית אבל מי אנחנו שנחליט מה כן ומי כן לשנוא ומה ומי לא. בעוונותינו גם בתוך תוכינו אנחנו רואים את זה שחברה חולה חברתית, חינוכית, משפחתית, ואידיאולוגית מפנה אצבע מאשימה לחברה האחרת שחיי המשפחה שלה זוהרים ובריאים, החינוך החברתי המשפחתי והאישי הוא בראש מעייניה, האידיאל שלה בן אלפי השנים עולם לא פג, מעולם לא נמס, לרגע לא התערער גם בתקופות הקשות ביותר. השאלה לסיום….האם השינאה היא טבעית
GOODREADS.COM
Hate Quotes (2673 quotes)
לייק
Gabriel