חסרי ישע

מה מבוגרים לא מבינים לגבי ילדים?

הם לא מבינים את העובדה, שלהיות ילד שגדל בעולם של מבוגרים, זה להיות קודם כל חסר ישע.

זה מאוד מסובך כי ההורים מצפים מהילד לא להיות חסר ישע, מצד שני אסור לו להראות שהוא חסר ישע. כי אז הוא יקבל נזיפה מן ההורים איך זה שהוא חסר ישע.

הבעיה הגדולה ביותר שאסור לנו להיות חסרי ישע.

אך המצב הקיומי הבסיסי של האדם בעולם – שהוא עולם לא ברור ולא בטוח, הוא להיות חסר ישע.

ואם אתה רוצה לעשות צדק לבן אדם תתייחס אליו כאל חסר ישע.

כי בעולם כזה אתה חייב להרים את הראש ולשאול “מה קורה פה”?

אבל אף אחד לא ירשה לך לטבול בחוסר הישע, יגידו לך דברים כמו “מה אתה מתפנק”?

קח את עצמך בידיים, באומרך שאתה חסר ישע אתה לוקח לעצמך פריבילגיה.

אנו מדחיקים את חוסר הישע ואנו מסרבים להודות  שמול היקום ומול חידת הבריאה, אנו חסרי ישע בצורה קיצונית.

אנו חסרי ישע באופן בסיסי, מרגע הלידה ותוך כדי הילדות אני לא יוצאים ממצב חוסר הישע אנו הולכים לאיבוד עוד יותר עמוק בתוכו.

חוסר הישע יכול לקבל חיזוק ועידוד רק על ידי חמלה ואמפטיה.

אבל אין לנו חמלה כלפיהם, אנו חושבים שבכוונה שהם עושים עצמם חסרי ישע. עושים לנו את החיים קשים. אנו רוצים לחשוב שאם הם רוצים הם יכולים להתגבר על חוסר הישע. וזה לא נכון. חוסר הישע הוא מצב מצבו הבסיסי של האדם.

חלק מן הקושי ההתנגדות של ההורים כלפי ילדיהם הוא ניסיונותיהם לגמול אותם ממצב חוסר הישע והבלבול של מפגש עם עולם חדש עם חוקים חדשים – מנסים להרגיל אותם לא להתבוסס בחוסר הישע הפרטי שלהם, אלא בכוח לשכנע אותם שלהיות חסר ישע ומבולבל אינו דבר מקובל, ומוטב להם, להתאפס על העולם במהרה, אחרת רע יאונה להם.

אך אין אפשרות להגיע לדרגה של בגרות כלשהי מבלי לעבור דרך חוסר הישע ההתחלתי.

הרבה הורים לא מבינים את החוויה של להיות ילד אבוד, מבולבל וחסר ישע בעולם שיש לו לכאורה את הסדר הקבוע משלו.

שחקן אחד שהבין את הבלבול וחוסר הישע של ילדים הוא יובל מבולבל

בריאיון, הוא ענה לשאלה: איזה ילד היית?

“בילדות שלי הייתי ילד סגור, שונה ומופנם, ואת השירים שאני כותב אני כותב לילד ההוא שהיה גרוע בספורט. ילד שאין לו הרבה, אבל זה לא משנה כי הכי חשוב זה הפנימיות שלך, ‘העיקר ששמח לך בנשמה’. בתור ילד הייתי בורח לעולם הדמיון. שם מצאתי את עצמי גיבור-על. בגלל שהייתי דחוי ולא מקובל אז דמיינתי את עצמי גיבור-על. בהמשך פיתחתי הומור והייתי הליצן של הכיתה, אבל לא הייתה לי חברה אף פעם. זה טוב, כי כל החסכים האלו והבורות האלו שתמיד ילוו אותי עוזרים לי ליצירה ולהיות רגיש יותר כלפי ילדים אחרים”.

לסיכום, איננו יכולים לצאת מתוך מצב חוסר הישע הזה כי זה מצבו הבסיסי של האדם בעולם. חסר ישע.

אל לנו לכסות את חוסר הישע בקליפות של וודאות מזויפת.

רק להמטיר על ראש ילדינו וחברינו חסרי הישע חמלה ואמפטיה מלוא החופן.

גבריאל רעם

24 4..4

                                  “