מאבקי כוח

1. מאבקי כוח, הכוח שלהם הוא בהיותם סמויים

לרוב זה לא מתגלה בכלל כמאבק כוח.

דוגמא אחרת לטקטיקה של השולט במערכת היחסים היא שהוא כל הזמן מתקן את הזולת. הזולת [הנחות במערכת היחסים} אומר משהו שלא הבין בתום לב, אך הכוחני מבין השניים מציג כאילו הזולת מעוות ומשנה את דברי הדובר בכוונה.

השולט הוא זה שמתעקש על נקודה מסוימת ולא מוכן פירוש עצמאי מצד הנחות. זה משרת את הרצון שלו לשלוט ואם הזולת יעיז למחות על כך שכל הזמן הוא נחסם בתירוץ שהוא לא הבין נכון, לא ניסח נכון את דבריו בתגובה לדברי הדובר ולא ירד לכוונתו של הזולת – כך תתגבר התעקשותו של הכוחני להראות שהחלש יותר פשוט לא מבין.  החלש רואה ושם לב שכל הזמן קוטעים אותו והוא יכול אפילו לשים לב שיש תירוצים שחוזרים על עצמם ‘לא לזה התכוונתי’ “אני אומר משהו ואתה כל הזמן מבין את זה אחרת’ וזה מתסכל אותו אבל זה משרת את בעל הכוח, כי ככל שהוא מתעקש שלא מבינים אותו כך יגדל כוחו במאבקי הכוח בניהם

איך אפשר לדעת שהמדובר במאבק מאבק כוח? ובכן יחסי הולט והנשלט תמיד מופיעים בתבניות שחוזרות על עצמן. מי ששולט יהיה תמיד בתפקיד השולט והכנוע יהיה תמיד בתפקיד הכנוע. וככל שהזמן  עובר התבניות מתקבעות והופכות לנוקשות וקבועות.

.

דוגמא נוספת זה התנגדויות; אחד המופעים הידועים והסמויים כאמור במאבק כוח זו התנגדות. ואכן מאבק כוח יכול להופיע והוא מופיע כהתנגדות. למשל בשיחה בין שני אנשים, הנוקט בטקטיקה  של התנגדות יכול להתעקש שאינו מבין מה הזולת התכוון כשלמעשה הוא מבין טוב מאוד אבל הטקטיקה של ההתנגדות שלו  משרתת אותו בכך שהיא בולמת וחוסמת את  דברי הדובר.

 שיש מאבקי כוח בין אנשים החזק הוא זה שנוקט בטקטיקה של התנגדות. הדובר יכול לנסות להסביר או להבהיר קטע מסוים והנשק של החזק הוא התנגדות לנקודת המוצא של הדובר. זה יכול להופיע כמשהו מאוד תמים, ‘אני לא יכול לקבל את נקודת ההשקפה שלך’ מפריע לי איך שאתה מתייחס לדברים’ אבל זאת לא האמת והאמת היא שהתנגדות באה לשרת את האינטרס של בעל הכוח לבלום ולחסום את הזולת כדי שייחלש, וככל שמתנגדים יותר לזולת כך הוא הולך נחלש והחזק צובר כוח ככל שהוא מתעקש על התנגדות..

דוגמה נוספת. היא למשל איחורים או ביטול או דחיית פגישה. החלש יותר ישתדל כל הזמן להגיע בזמן ואם קובעים אתו זמן  או תאריך הוא ישתדל לעמוד בכך. החזק ישתמש בטקטיקה של דחיית או ביטול או איחור- בתירוצים שונים. אבל אם הוא ייאלץ את החלש  לבטל תוכנות כי הוא חייב להמתין או לדחות את מועד הפגישה כך בהתאמה הנשלט הוא ייחלש יותר. החזק יבטל תכניות לעיתים יותר קרובות כי מותר לו. הוא לא יבוא לפגישות שהוא קבע, הוא יאחר אליהם והכל תמים לכאורה והכל בתירוצים טכניים טהורים, אבל ברגע שזה  נעשה בתבניות קבועות – כך ישרת יותר את החזק מבין השניים. וכך תירוצים זה הנשק של החזק לנקוט בטקטיקה ערמומית כדי לצבור כוח ודחיית פגישה או להגיע מאוחר ולתת לזולת לחכות זאת טקטיקה ידועה.

טקטיקה נוספת היא מי בעצם מכתיב את התנאים? מי שמכתיב את התנאים זה אדם שיש לו את הכוח. מה קורה כשהנחות יותר במערכת היחסים מסרב לקבל את התנאים של החזק? ברגע שהתבנית של יחסי הכוחות משתנה לרעת החזק ופתאום החלש מחליט לעמוד על שלו – מתרחש פיצוץ, או אפילו נתק. אם יש דבר שהשולט לא סובל זה שינוי בסטטוס שלו, הסטטוס שלו תמיד חייב להיות השליט. הוא יכול להתנהג בצורה מתקבלת על הדעת כל עוד הסטטוס שלו לא יופרע. כשהנחות יותר מביע מחאה או חוסר רצון לקבל את התנאים של הזולת פורצת מלחמת עולם. החזק יכול להתחפש כמתחשב, כמשתף פעולה כל עוד הוא יישאר חזק בתבנית של שולט, אבל אוי ואבוי אם החלש ינסה לשנות את הפרופורציה של מערכת הכוחות או למחות או לסרב לשתף פעולה עם הכוחנות של השולט – באותו רגע תפרוץ מלחמת עולם והשולט יעשה את כל מה שביכולתו לפגוע במי שאתמול  היה נשלט..

החזק יכול לוותר על הרבה דברים ולהראות מאוד משתף פעולה אבל ברגע שמרחב השליטה שלו מצטמצם בגלל מחאה של החלש זה דבר שהוא לא יכול לסבול אותו בשום פנים ואופן והוא יתנגד לו נמרצות עד כדי ניתוק היחסים. 

צריך לזכור יחסים הם תמיד בתבניות והכל יכול ללכת במישרין אם התבנית נשמרת, מי ששולט ימשיך לשלוט ומי שנשלט ימשיך להיות נשלט. 

אוי לנשלט אם הוא מנסה להופיע כסרבן של השליטה או מוחה כנגד השליטה ובכך מצמצם את מרחב השליטה של החזק. זה יכול להביא כאמור לניתוק מוחלט של היחסים. 

2. סטאטוס גבוה — סטאטוס נמוך

אנחנו רגילים לאנשים בעלי תפקידים חיצוניים בעלי מעמד גבוה כמו: שופטים, פרופסורים, שרים, מנהלים, רופאים (.Ph.D.M.D), גנרלים בצבא וכדומה. אתה מטפס במעלה המדרגות החברתיות עד למעמד הגבוה ביותר. ואנשים שלא הגיעו למעמד

הגבוה הזה — מצייתים בלי לשאול שאלות.

הסטאטוס הגבוה שלהם ברור וכולם מכבדים אותו. 

אבל לא כל הבדלי הסטטוס הם גלויים, פורמליים, שקדמו להם עבו ה קשה ולימודים, ואחר כך — מוסמכים ומוכרים על-ידי רשויות ומפעלים.

שכן יש הבדל סטאטוס אחר, מפושט יותר בין אנשים, הבדלי סטאטוס שהם לא פורמליים ופחות גלויים. ההבדל קיים כמעט בין כל אדם שנמצא בתקשורת או במערכת יחסים. קשה להתחקות אחריו ולהיצמד אליו, כי זה לא בא לידי ביטוי בעולם הפורמלי החיצוני, אלא בעולם הצל של המשחקים שאנשים משחקים, זה מופיע בדפוסים של תקשורת-עסקאות החוזרים על עצמן שוב ושוב. וזה לא פחות יעיל מהבדלי הסטאטוס הפורמליים. בין כל שני אנשים המתקשרים באופן משחקי — יש בדרך כלל הבדלים לא פורמליים בסטאטוס; בדוגמה אחת (המעמד הגבוה

יותר) נותן עצות, השני אסיר תודה עבורן (ושוב זה קורה בדפוס המשחקי שחוזר על עצמו).

אחד (המעמד הגבוה יותר) בקושי חושף מידע על חייו שלו, אלא רוצה לקבל מידע על האחר. יש לו את הפריבילגיה להישאר בחושך, תוך שהוא דורש חשיפה מלאה מהאחר בעל המעמד הנמוך יותר.

נראה שאחד (המעמד הגבוה יותר במשחק) בדרך כלל יוצא צודק יותר בדעותיו ואילו השני מודה בטעויות רבות יותר. 

בעל המעמד הגבוה ביחסים בין שני אנשים  מביא את הנושאים לשיחה ומותר לו לדבר עליהם זמן רב יותר.

בעל הסטאטוס הגבוה יכול לתת לאחר לדבר, אבל בלי להתייחס בכלל למה שהוא אומר, בין שבשתיקה

ובין שבהחלפת נושא.

לבעל הסטאטוס הגבוה ביחסים בין שני אנשים מותר לא להסכים לע תים קרובות יותר מאשר לבעל הסטאטוס הנמוך

יותר.

עכשיו, מה יקרה אם בעל הסטאטוס הנמוך ימחה על מערכת היחסים הלא שוויונית הזו או אפילו ינסה חלילה להפוך את יחסי הסטטוס? ובכן, או שתפרוץ “מלחמה”, או שאפילו מי שבעבר היה בעל הסטאטוס הגבוה יותר — ינתק את הקשר — כליל

.

התבוננות ,עמוד 96 גבריאל רעם קטע מספר שנים לקוח מתוך