מיקבץ; מיניות, נשיות ואהבה.

LL

אהבה

1. אנרגיה מינית – ופיתוח התודעה

בכל מיני תורות מן המזרח, כמו הטנטרה, מדברים על התמרה של האנרגיה מינית, לכדי אנרגיה רוחנית. ובכן אין זה כך. האנרגיה המינית צריכה לזרום כלפי מעלה באופן כללי אבל רק כשהיא נקייה, רק כשכל תשוקות והתאוות התנקו ממנה. החלק המזוקק של האנרגיה המינית יעלה למעלה לבד אם האדם מוציא את כל מה שלא נקי ופורק את מה שצריך לפרוק – על ידי פעילות מינית.

התורות הללו אומרות כי צריך לחסוך בזרע ולא לבזבז אותו כי זה לשד החיים וכו’ – אך בכל הנוגע למין, דווקא צריך לעשות פורקן סדיר, אחת לכמה זמן, כי האנרגיה המינית מתחדשת, ואדם צריך להתפרק ממנה. כל הקטע הזה של לשמור אנרגיה מינית כדי שמזה תבוא ההארה – אינו נכון. (כל אנרגיה ‘ששומרים’ אותה במערכת – מתעפשת). מה שצריך להגיע להארה יעלה לבד למעלה. אדם צריך לדאוג ללמטה, הלמעלה ידאג כבר לעצמו.

הנפש מוקפת באנרגיה מינית ורגשית. צריך לנקות את הרגשות והמיניות ממעצורים והתניות חברתיות, ואז יכולה להיווצר זרימה של חלק מן האנרגיות הללו אל המוח ולהפרות אותו כדי שתיוצר טעינת התודעה. ואז הנפש יכולה להתרחב אל הגוף.

קונדוליני זו אנרגיה מינית שמצליחה לעבור מטמורפוזה ולהגיע למוח. צריך רק לעבור מטעינה חיובית של המערכת (דומיננטיות של יאנג) לטעינה שלילית (עודף קטן של יינג).

אבל זה לא קשור למיניות עצמה. כמו שאין צורך לאכול פחות, או לצום, כדי לעבור שינוי תודעתי. צריך לתת למערכת לעבוד על שלה, מוטורי על מוטורי, המיני על המיני, הרגשי על הרגשי, המערכת צריכה לעבוד כמו שצריך.

בגלל שמערכת עובדת על עודף לחץ, ואגרסיביות (יאנג, המרכיב הזכרי), יש יותר מידי מעבר של אנרגיה ממקום למקום. ואז האנרגיה המינית מגיעה לרגשות, והרגשות מגיעים לחשיבה. ויש בלאגן.

הכל צריך להצטנן, להירגע. לעבוד על טורים נמוכים. ואז החלק הגבוה של הנמוך יכול לזרום כלפי מעלה (אם המערכת עובדת על צינון במקום על חימום)וליצור מצב תודעה. אבל החלק הנמוך צריך לתפקד: הרגשות להרגיש, המוטוריקה – לנוע, והמין לחוות מיניות.

תן לנמוך לחוות את עצמו עד הסוף, ותן לגבוה שכלוא בתוכו לזרום כלפי מה שצריך הפריה: התודעה. החלק הנמוך הולך לשירותים (פורקן), כדי שהחלק הגבוה יוכל ליצור (תודעה).

Sex

2 . פריקת אנרגיה מינית.

יש כתבים דתיים רבים נגד האוננות. ובכן, מבחינה ביולוגית אוננות ואורגזמה זה אותו דבר, בשני המקרים אדם פורק אנרגיה מינית. זה חשוב מאוד להתפרק מאנרגיה מינית בין אם בעצמך או על ידי פרטנרית. כל דבר שהיה צריך לצאת החוצה, ואנו נושאים בתוכנו – בולם אותנו.

צריך להבין כי אנרגיה מינית נבנית ונוצרת כדי להתפרק, יש איזו צבירה מסוימת וזה חייב לצאת החוצה וזה מנקה את המערכת. המערכת נמצאת במתח כשיש אנרגיה מינית טעונה בפנים, והיחיד חייב להשתחרר מזה. ברגע שזה מגיע לשיא מסוים, צריך להיפטר ממנה, אסור לעצור את זה במערכת.

אי אפשר לעשות לה טרנספורמציה, אפשר רק להתפרק. הטרנספורמציה תתרחש לבד. כל שאדם יכול לעשות זה לנקות, על ידי התפרקות.

נושא המיניות הוא פשוט כלשעצמו, ראו את בעלי החיים, אך אצלנו החברה מבלבלת לנו את המוח עם המין. החברה מצד אחד והדת מצד שני. היא גורמת לנו לייסורים, לרגשות אשם, לטאבואים. ושתיהן מפנות את רוב האיסורים שלהם כנגד הנשים. על גברים יש פחות איסורים וטאבואים. דבר ראשון שכל משטר עושה כשהוא עולה לשלטון זה למשטר את המיניות כי המיניות זה הכוח החזק ביותר מבחינת אנרגטית שקיים, וכל משטר רוצה לתעל את המיניות לצרכים שלו, הדרך הטובה ביותר שהחברה מצאה לתעל את המיניות זה ליצור קוביות משפחתיות שבעצם בולמות את האנרגיה המינית. בתוך קובייה משפחתית האנרגיה המינית נבלמת. אנשים מסתובבים עם אנרגיה מינית עודפת כל הזמן כי כמעט כל התרבות הזאת מעוררת אנרגיה מינית, אבל המשפחה בולמת אותה.

המשפחה בולמת מיניות עלי ידי כך שהיא מציגה שמרנות, המיניות לא יכולה להיות בלי חידוש וריגוש. המיניות מתעוררת כשיש משהו שונה, המיניות חייבת להתחדש כל הזמן.

והיא לא יכולה להתחדש בתוך המסגרת.

אנשים מסתובבים עם אנרגיה מינית טעונה. ולמה? כי כמעט הכול: שלטי הפרסומת, הלבוש של האנשים, השיח שלהם, המבטים, הכול… מעורר מיניות. כל התרבות הזאת היא נורא מינית, אבל אין לנו אמצעי פורקן מלבד המשפחה, אז צריך לעשות את זה בהסתר ולבגוד ומעבר לגדר וזה קשה, זה לא קל. מה המטרה של החברה בלבלום את האנרגיה המינית? מי שכותב על כך זה מישל פוקו בסיפרו: “תולדות המיניות”. החברה לוקחת את האנרגיה הזאת לתעשייה. זה כמו טורבינות של חשמל, החברה משתמשת במיניות כדי לתעל אותה לגלגלי המסחר והתעשייה.

כמובן שזה לא נעשה במודע, הרי אף אחד לא יושב ואומר “בוא נבלום את המיניות”. אנשים לא מודעים באופן כללי, אבל זה שאנשים לא מודעים זה לא אומר שזה לא עובד. כמו אנשים ושפת גוף: אנשים יכולים לקיים קשר ויחסים והכול עובר דרך הגוף מבלי שבכלל מודעים לזה. התת מודע שלנו יותר אינטליגנטי מהמודעות שלנו. בתת מודע יש המון אינטליגנציה.

אנרגיה מינית שלא משתמשים בה, פוקקת וסותמת את המערכת. אתה מתמלא באנרגיה כשאתה הולך לישון ופורק אותה במהלך היום

אנרגיה מינית היא לשם קיום יחסי מין. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא שאנחנו לוקחים אנרגיה מינית ועושים לה שעתוק למטרות אחרות. גורדייף דיבר על עבודה לא נכונה של המרכזים, כשאתה כותב עם אנרגיה מינית, עובד עם אנרגיה מינית, מתקשר עם אנרגיה מינית. היות ויש עודף של אנרגיה מינית – אתה מביא מיניות לדברים אחרים ואז אנשים מרוב אנרגיה מינית עושים כל מיני דברים. בכלל מה שצריך לעשות זה להוריד את רמת הגירוי הבלתי נסבלת הזאת לגבי מיניות. בעלי חיים מקיימים יחסי מין אחת לכמה זמן. אם תיתן לבנאדם לקיים יחסי מין הוא יעשה את זה כמה פעמים ביום, אבל זה בגלל רמת הגירוי הבלתי נסבלת, שגורמת לייצור מוגבר של אנרגיה מינית. רוב בני האדם לא חושבים על שום דבר אחר וזה פשוט טירוף. וזה בגלל התרבות הזו שגורמת לאנשים להיות כאלה. שמציפה אותם בגירויים כל הזמן. וזה הולך ונהיה יותר ויותר. פעם בתקופה הויקטוריאנית היו גירויים זעירים, היום אין גירויים זעירים. זה מגה גירויים. בגלל זה גיל המיניות בא מוקדם יותר. וכך נערים ונערות הופכים ליצורים מיניים כמה שיותר מוקדם. אך זה לא עוזב אותך גם בגיל תשעים. כי גם ככל שאתה מבוגר יותר אתה עדיין מתנהג כאילו שאתה יצור מיני. החברה שלנו מאריכה את משך חיי המין באדם. יש לנו מאניה עם מיניות בחברה הזאת, אנחנו רוצים כמה שיותר, כמה שיותר זמן בכל מיני גילאים.

(אנשים לא כל כך יודעים להזדקן נכון. בקבלה, בשלוה. יש דבר יפה בסתיו, מעין בשלות וכו’, אך אנחנו לא יודעים להגיע לסתיו, אנחנו נסחפים בקיץ, יש מחזוריות ואנחנו לא יודעים להיעלם עם כבוד עצמי. גיל העמידה הוא סתיו, הוא בלות, הוא בלאי. כשאתה מסתכל על עץ שנמצא בסתיו יש משהו יפה עם כבוד עצמי בסתיו. אנשים בגיל העמידה לא נושאים את עצמם עם כבוד עצמי, הם פשוט נראים כאילו החיים דרכו עליהם, הם נובלים. אז הם מנסים להמשיך להתנהג כאילו שהם בני שלושים ומנסים להמשיך את המשך של הקיץ, במקום לקבל את הגיל שלך ולהיות הגיל שלך).

3. אהבה ומין
התרבות שלנו נוטה להצמיד מיניות לאהבה. דווקא גברים לא כל כך אוהבים את זה. נשים דבקות בזה לא בגלל משהו טבעי ונכון, כמו בגלל סטית תקן חברתית. ולמה הכוונה? ובכן, נשים פחות כוחניות מגברים, ועל מעמדן בחברה הכוחנית, הנשלטת על ידי גברים, הינו נמוך, עד מעורער. ועל יש להן חוסר ביטחון חברתי, מה שמוביל לכך שהן זקוקות כל הזמן להגנה. ובגלל שהן זקוקות להגנה הן רוצות שהגבר שהן שוכבות איתו יהיה גם הגבר שדואג להן. כלומר, הן פוחדות מנטישה (וזה בדיוק מה שקורה להן, הן ננטשות כל הזמן), וכדי להפחית את הסיכוי שזה יקרה, הן מצמידות את המיניות שלהן לאהבה. כלומר, הקשר הזה בין אהבה ובין מין אצל נשים, מפחית את הסיכון של הסטיגמה החברתית של מי שקלה להשגה. הצמדת המשקולת של האהבה, מעניקה לקיום יחסי המין, גושפנקא של משהו יותר רציני. כל זה נובע מחוסר ביטחון ומנורמות חברתיות שלוקחות שליטה על המיניות של האישה.

ואם נסתכל על זה בלי שום התניות של חברה ובלי שום חוסר ביטחון עצמי ורגשי נחיתות של האישה, אז לאישה לא תהיה בעיה לשכב עם גברים שהיא לא אוהבת, אך נמשכת אליהם מינית.

אך כפי שזה כיום, האישה תקיים יחסי מין עם הגבר בעיקר אם היא אוהבת אותו.ואפשר להגיד שהאהבה הזו שנצמדת למיניות זה סוג של התניה חברתית, כמו השפרון, שמשפחות בעבר הצמידו לנערה כנפגשה ביחידות עם עלם חדש.

באישה ההתניות הללו מופיעים כדימוי עצמי נמוך ופחד מנטישה.

אם כך, ניתן בטעות לחשוב כי זונות הן הכי אותנטיות, הכי אמיתיות עם עצמן, כי הן שוכבות עם הרבה גברים. אך זה לא אותו דבר, הן לא שוכבות עם מי שהן נמשכות אליו, הן שוכבות עם כל אחד. ואילו כאן מדובר על אישה שכן נמשכת למישהו ויכולה לקיים איתו יחסי מין גם ללא אהבה, אבל רק אם היא נמשכת. (אחרת היא פוגמת במערכת של עצמה, וזאת על ידי כך שהיא מטשטשת ומקהה את הרגישות של המערכת שלה).

קשה לקבל שאהבה ומיניות יכולים וצריכים, אולי, להיות נפרדים. אבל יש הבדל תהומי ביניהם. ובגלל זה לא נכון להם לשכון ביחד; אהבה קשורה לאינטימיות ולרכות ולזהות, אתה מזדהה עם הבנאדם שאתה אוהב, אתה אוהב אנשים שדומים לך. במיניות זה בדיוק להיפך. אתה נמשך לשוני, אתה נמשך לזר, אתה נמשך ללא מוכר. הניכור מעלה את עוצמת המשיכה המינית. המשיכה מינית החזקה ביותר היא כלפי זרים, כמו לאנשים באוטובוס. אך לנשים יש בעיה עם זה. כי לפי הקודים של החברה עליה להיות פתוחה מינית רק כלפי אנשים שיש לה איתם קשר ממושך, יציב, ובעל עתיד. ואם היא חשה משיכה מינית לזר זה מעורר בה קונפליקט עם הציווי החברתי מה שמביא אותה לדימוי עצמי נמוך. מה שהחברה עושה זה לגרום לנשים להיות מאוד חסרות ביטחון בהגשמת המיניות שלהן. וכך המיניות של האישה, יוצאת מעוכבת בגלל החשש שלה איך תתפרש ההתנהגות המינית שלה.

נשים נורא מסובכות לגבי המיניות של עצמן ואין אפשרות שאישה תהיה אמיתית כמעט עם המיניות שלה. האישה יותר מינית מהגבר והיא יותר יצרית מהגבר, והחברה משדרת לאישה שני מסרים בעייתיים: האחד שהמיניות שלה צריכה להיות כמו זו של הגבר, ושנית שעליה להתבייש בה אם היא עוצמתית ומשוחררת מדי.

נשים הרבה יותר שטופות מוח על ידי החברה בקשר למיניות שלהן מאשר הגברים. החברה לא כל כך מעוניינת במיניות של הגבר, היא יותר מעוניינת למשטר את המיניות של האישה. (חוץ מהדת היהודית שגם מעוניינת למשטר את המיניות של הגבר, וזאת על ידי הברית מילה, שזה סימן שהחברה השיגה אותך, או הדת השיגה אותך, אתה שלנו, שמנו לך סימן, כמו ששמים סימן על בהמה שהיא שייכת לעדר, זו ברית המילה).

כשאישה מקיימת יחסי מין היא ישר נכנסת למעורבות רגשית מכיוון שהיא מודעת לזה שהקשר הזה משליך לדימוי החברתי שלה, אני אומר שהחברה שתלה בנו את הנורמה שאומרת לאישה שהדרך שגברים מתייחסים אליך אומר מי את. וזה לא צריך להיות ככה, הנורמה הזו היא מלכודת.

העיוות הגדול ביותר שהחברה הזאת עושה זה למיניות שלנו, פרויד אומר דבר הפוך, הוא אומר: “אם יש משהו דפוק בפסיכולוגיה של הבנאדם זה בא מהמיניות שלו.” הוא אומר שהכול מין. אני אומר כי המיניות מושפעת לגמרי מהפסיכולוגיה שלנו וזו מושפעת כמעט לחלוטין מן הסוציולוגיה. כלומר, זאת החברה שמתערבת במיניות שלנו ודופקת אותה. אמנם אנשים דפוקים במיניות שלהם בגלל הפסיכולוגיה שלהם, אך הפסיכולוגיה שלהם דופקת את המיניות שלהם – בגלל הסוציולוגיה. בסופו של דבר זו החברה שדופקת את המיניות שלהם.

אין דבר יותר פשוט מהמיניות אבל אנחנו עושים את זה לדבר המסובך ביותר בעולם. ההתעקשות של כולנו למצוא באותו בנאדם גם אהבה וגם מיניות עושה את הקשרים שלנו עם המין השני נורא קשים. באיזשהו מקום אישה יודעת שכשהיא מקיימת יחסי מין אז היא לא אמורה לקיים את זה עם כל אחד, וכשהיא כבר מקיימת את זה עם מישהו אז היא אומרת “לפחות שהוא יעריך את זה”. ואם הוא אחר כך לא ממשיך איתה את היחסים, היא מרגישה פראיירית והדימוי העצמי שלה צונח. וזה בדיוק מה שקורה וזה רק בגלל התניות חברתיות. זה המשחק השפל שגברים משחקים עם נשים: כי ככל שהוא מצליח לגרום לה לרצות לשכב איתו ואחר כך הוא זורק אותה – ככה הוא מרגיש שהוא שאקל, הוא הצליח לשחק אותה. וככל שהיא מזילה יותר דמעות ויותר אומללה, זה אומר שהוא מישהו שמצטערים בגללו, מישהו שגורם עוגמת נפש, כלומר, אם היא חשה צער על זה שאני לא ממשיך איתה את היחסים אחרי ששכבתי איתה, סימן שהייתי טוב, סימן שאני שווה, האגו גדל. יש פה משחק נורא שבו האישה חייבת להפסיד אם הגבר חייב לנצח, זה לא יכול להיות ניצחון של שניהם. אבל שניהם לא מפסידים אם שניהם יודעים שזה סטוץ או ששניהם רוצים להמשיך את זה כי הם אוהבים אחד את השני, שזה המצב שרוב חיי הנישואין מתחילים בו: (יש מין טוב ויש גם אהבה). אם לא מצפים לשום דבר חוץ מסטוץ זה מאוד פשוט.

המין הוא עוצמתי מאוד, והחברה פוחדת ממנו, בעיקר מן המיניות הנשית שהיא עוצמתית יותר. ועל כם מצמידה אליו את המשקולת של האהבה. במיוחד כלפי נשים.

האהבה באה והולכת, עולה כתוצאה מבדידות ונעלמת כעבור זמן. אך המיניות, בגלל שפע הגירויים התרבותיים, כל הזמן נשארת.

אך בנאמר כאן אין המלצה למיניות ללא אהבה. כי כזו היא קרה וחסרת התחשבות ויכולה להיות, על כן, הרסנית. אז מה כן יכול לרסן את העוצמה הקשה והמנוכרת של המין אם לא האהבה? התשובה היא: אנושיות. מה שחסר במין ויכול להיות במין זו אנושיות ואמפטיה. מין הינו אקט די קשה בין שני אנשים זרים המוצאים ומוציאים פורקן האחד על השני, משתמשים האחד בשני לשם כך. אבל מה שחסר וצריך להיות זה תקשורת. אחד הדברים הנוראים ביותר שקיימים במין זה שאנחנו לא מתקשרים עם האנשים שאנחנו שוכבים איתם. לא מדברים תוך כדי האקט ומחליפים רגשות ותחושות. אלא מתנהגים כאילו שהזולת הינו אובייקט ולא בנאדם עם רגשות. ואם בכל זאת מדברים זה יכול להפריע כי זה פוגם בפנטסיה ומפיל את חומת הניכור. לכן מין בעצם הוא בשיאו כשעושים את זה עם אנשים זרים. אבל האקט עצמו לא חייב להיות מנוכר. מיניות דווקא משתבחת ומתעדנת כשמתקשרים.

Emotional security 4

במיניות חוסר וודאות מוסיף לריגוש ולעניין, במין אסור שיהיה ביטחון כי הוא פורח הכי טוב כשיש insecurity. אך בנוגע לרגשות זה בדיוק ההפך, דווקא יש צורך שאותו האדם ישאר וימשיך לתת את אותה תמיכה ריגשית. בעולם הרגש צריך לדעת שאם אתה אוהב מישהו, הוא כל הזמן יהיה שם עבורך, שזה כל הזמן אותו בנאדם.

הרגשות זקוקים לבית, לאדם שישמור עליהם ויחזק אותם. החלק הכי פגיע בבנאדם זה הרגשות ולכן אם אתה רוצה מישהי שרוצה את הרגשות שלך והיא מחזירה לך אותם, אז יש בית לרגשות שלך ואז אתה בטוח רגשית, אז אתה מוגן. אבל אם למשל את מתאהבת במישהו ואותו בנאדם לא מחזיר לך אהבה, זה מכניס אותך ל emotional insecurity. יותר מכל דבר אחר האמוציות צריכות ביטחון, צריכות בית כי הן נפגעות בקלות. המין לא, המין לא צריך ביטחון, המין צריך ערבות פרועות וחופשיות, הוא צריך חופש.

5 כשגבר ואישה נפגשים

נשיות

כשגבר ואישה נפגשים יש המון תהליכים של כימיה וסנכרון, ובסוף, קורה מה שצריך לקרות. אדם לא יכול להגיע להחלטות מודעות בקשר לזה, הוא יכול רק לאפשר לזה לקרות. אנחנו נפעלים, יש פה כוחות בהרבה יותר חזקים מאיתנו, כוחות של רגש, כוחות של מין וגם כוחות חברתיים כמובן. אי אפשר לתכנן כלום ביחס לזה. כאן אין מיומנות או איסטרטגיה, כאן זו אמנות הקליק. יש משהו באינטראקציה בין גבר לאישה שגורם או לא גורם ל- קליק. אבל קליק, זה כל הסיפור. וכדי שזה יקרה גבר או אישה צריכים לחשוף עצמם לפני כמה שיותר נשים ולאפשר כמה שיותר אינטראקציות, מהרגע שנוצרת אינטראקציה אין הרבה מה לעשות בעניין, או שזה קורה או שזה לא קורה, צריך להשתדל לא להפריע לזה לקרות על ידי מבוכה, מודעות עצמית, מעצורים וכו’.

ומה יכול להפריע? מודעות עצמית. יש הבדל בין מודעות עצמית למודעות גבוהה. מודעות גבוהה זה מבפנים החוצה: “מה מתחולל אצלי? איזה רגשות יש לי? מה אני מרגיש כלפיה? בעוד שמודעות עצמית זה משהו בולם וחוסם, כי האדם מודע לעצמ ועל כן לא מאפשר זרימה. מודעות גבוהה זה מנהל שיושב במפעל ורואה את כל שקורה במערכת ונותן הוראות כדי לאפשר יציאה וכניסה של סחורות., מודעות עצמית, זה אותו מנהל עומד בפתח המפעל ולא מאפשר בכך, יציאה וכניסה של סחורות.

6  . קשר בין צמחוניות ומיניות

לאנשים צמחוניים יש להם סייגים כלפי המיניות, כי מין זה בשר. מי שאוהב בשר, אוהב מין ואוהב גם אוכל, ואוהב אוכל עם מין, לא אוהב מאכלים יבשים. מין זה עסיסיות, מין זה יצרים, מין זה בשר.

לכל דבר ישנו הצד הנגלה והצד הנסתר. וכדי להבין אותו יש לחדור דרך הרמה הנגלית, אל הרמה הנסתרת. הרמה הנסתרת נגלית דרך המטאפורה.

בשר הוא מטאפורה ליצריות, כשבנאדם נמנע מבשר יש פה מטאפורה להימנעות ממשהו אחר. ההימנעות נובעת ממה שבשר מייצג כי אנחנו חיים גם ברמה מטפורית.

—

גבריאל רעם. 3.1.2007