“אני לא רוצה להיפגע”

שחקנית ישראלית מוכרת ונאה התראיינה לסרט דוקומנטרי על חייה, בשם: “עליזה” (הנה רק הטריילר).
באחת הסצנות (בה היא בטח בשנות ה-40 לחייה) באו לדבר על מין. והיא אמרה שהיא לא מקיימת יחסי מין. “כמה זמן את לא מקיימת יחסי מין”?, שאל המראיין. “במשך 9 שנים”, היא ענתה. “ואם את נמשכת לגבר שנראה טוב, ואתה כן רוצה לשכב איתו, מה היית עושה”? היא נשאלה, ותשובתה הייתה: “אני אעצור את עצמי”. “למה”? שאל המראיין. “אני לא רוצה להיפגע”, הייתה תשובתה.
זהו אחד הטקסטים המטלטלים והמזעזעים ביותר שאי פעם הייתה לי ההזדמנות להיחשף אליהם.
עד כמה זה נכון לגבי נשים אחרות? ולכמה? מי ממשיכה לקיים יחסי מין ועדיין מרגישה פגועה כמוה?
עד כמה הן המילים הללו של האישה בסרט התיעודי, האם הן המילים הסודיות של נשים רבות שאפילו לא מעיזות לחשוב את המילים הללו בעצמן, אבל עמוק בפנים, הטקסט הזה שלה הוא גם הטקסט שלהן?
ואם היא פה להרבה יותר נשים ששותקות – אולי זה בגלל שגברים מתייחסים אליהן בזמן היחסים כאל חפצים? אולי הם לא מספיק רגישים אליהם? אולי הגברים יותר דומיננטיים ולא משתפים פעולה? אולי אין זיקה, אין שיקול אישי? אין אינטימיות?
(כמה מחקרים מצביעים על כך שנשים צעירות יותר מקדישות זמן רב יותר לצרכים המיניים של גברים מאשר לצרכים שלהן).
וכשאישה מחוץ לתמונה (לא קשורה) כבן אדם (אלא כאובייקט מיני) – זה כואב.
לכמה גברים יש בכלל מושג שההימנעות מבני זוגם ממין (אם היא קיימת) נובעת מהסיבה הזו? (זה כואב, ולא פיזית…).
חיפשתי באינטרנט את ההרגשה הזו שעליזה (השחקנית) מדברת עליה: סרבנות לקיים יחסי מין בגלל פגיעה – ואין לזה שום אזכור, רק כאבים בנרתיק בזמן יחסי המין.
בשורה התחתונה?
(אם מה שהשחקנית אמרה הוא אכן חלק מתופעה גדולה יותר)
יש כאן עוול גדול, וכרגיל, נשים הן הקורבנות.
זה הטאבו העיקרי של נשים להיות ביקורתיות לגבי פגיעה מקיום יחסי מין – בקול רם. (הם צריכים להיות מסופקים מינית)/

***

***

https://en.wikipedia.org/wiki/Marital_rape_in_the_United_States