בימים אלו אנו מוקפים בשנאה שנדמה שכמעט טרם ידענו כמוה בעוצמה ובתפוצה וזאת במיוחד לאחר השביעי באוקטובר. הנה סקירה קצרה של נושא זה.
אריסטו, ראה שנאה נבדלת מכעס וזעם, תיאר שנאה כרצון להשמיד חפץ ואינה ניתנת לריפוי בזמן.
אתה כועס מסיבה כלשהי, אבל שנאה יכולה להיות ללא סיבה נראית לעין. זה יכול לרדת על אדם בזוגיות או במשפחה, או שזה יכול אפילו לרדת על עמים שלמים, כמו במקרה של צורות האנטישמיות הבלתי נגמרות.
השנאה לא נפסקת עד שהיא מגיעה לאחת משתי סטטיסטיקות; או ניתוק ממושא השנאה, או רצון להרוס את האובייקט הזה. (אם אתה לא יכול להתנתק – אתה רוצה להרוס).
בכך אנו יכולים לראות שהשנאה, לא כמו רגשות שליליים אחרים – היא טוטאלית, ולא תפחת עד שתגיע לאחד משני המצבים הללו.
אם נשווה אותם לנשק, אז רגשות שליליים הם כמו חץ וקשת, בעוד שנאה היא יותר כמו פצצת מימן.
אם נחזור לאנטישמיות, נוכל להבחין שהשנאה המסיבית של מעט קהילות שלום של מפזרות יהודים בגלות – התבשלה והתגברה עם הזמן, עד שהגיעה ליעדה הסופי, הסחת הדעת המוחלטת של כל היהודים, בכל המקומות, בזו אחר זו, הוצאה להורג זו נעשתה על ידי כמה אומות במלחמת העולם השנייה, ובראשם הגרמנים, שהיו ה’יד’ המבצעת שממשלה את השנאה (האנטישמיות) להרג המוני (6,000,000) של יהודים. (וזה קרה רק לפני 80 שנה, חלק מהשורדים עדיין בחיים).
עכשיו אלה הערבים וחלק גדול מן העולם ששונאים את הישראלים והיהודים.
היהודים היו צריכים קרוב ל-2000 שנה כדי להתעורר לשנאה האדירה הזו. הציונות פרצה לפני השואה, היא התגלתה בסוף המאה ה-19 במרכז ומזרח אירופה כתנועת תחייה לאומית, (חוזרת למדינת ישראל). בתגובה לגלים חדשים יותר של אנטישמיות.
אבל בימינו האנטישמיות שוב עולה:
אנשים מדברים על אנטישמיות, אבל אנטישמיות היא רק סימפטום וביטוי לכוח החי שמאחוריה: שנאה.
שנאה היא לא רגש נורמלי. זה לא חלק בלתי נפרד מהמערכת הרגשית הטבעית. זו יותר השפעה רעילה, או מחלה שמדביקה את השונא. זה קורה לו, בזמן שהוא פסיבי.
ואם לא יהיה ניתוק (ממושא השונא) או הרס שלו, בצורה כזו או אחרת – השנאה עלולה להיות בלתי נשלטת.
אחד הגורמים העיקריים בכל שנאה הוא דה-הומניזציה של מושא השנאה (או התייחסות אליו כאל אויב).
כשבדינמיקה של שנאה אי אפשר להרגיש כלפיו חמלה או אמפתיה.
השנאה לא בוקעת ולא פורצת מתוכנו, אנחנו ‘פולשים’ על ידה. זוהי השפעה המחפשת אדם או אומה, לקנן עליה.
אפשר לומר שאדם שונא, או אומה, מחזיקים בו.
השנאה שכותבים כאן היא לא רק להיות נגד מישהו, לא סלחנית, לא אנטגוניסטית, ולא מפלה וכן הלאה. השנאה היא ברמה אחרת לגמרי.
ולבסוף: בזוגיות או במשפחה, אם האווירה היא של אהבה ללא תנאי – שום שנאה לא יכולה להתקיים.
*
ציטוטים: