התקרבות, התרחקות.

א. כילדים אנו מתרחקים מהורינו. כמתבגרים אנו בתהליך של התנתקות. כמבוגרים, מבקרים, לעיתים. כהורים, אנו קשורים לילדינו. כהורים למתבגרים – אנו מתייסרים עימם. כהורים למבוגרים, אנו מייחלים מהם למגע אנושי.…
View Post

מי יאהב?

כה רבים מאתנו חיים ואף מתים ללא אהבה. ללא אח/ות תומכים, נפש סומכת, מישהו מודאג, מישהו כואב. למי שנולד אין לדאוג, מיד יהיה מוקף באהבה ואהבה… אך מי יאהב את…
View Post

שביר

א. כל שהא יקר – כך הוא שביר. כל שהוא שביר – כך הוא יקר. העמיד והחסין – הוא הזול  הזול – נפוץ היקר – נדיר. ב. אך לרוב רואים…
View Post

יחסים הם חרס

יחסים הם חרס יחסים הם עציץ חרס. חופנים אדמה, צוברים מי גשמים ומגדלים פקעות לילך ויקינתון. מלמעלה שמש, בפנים מים ובתווך צמיחה.   יחסים הם עציץ חרס בבקר הם אדמה…
View Post

אנשים שרים – שיר.

"אנשים מבלים, מעבירים את ימיהם בנעימים. רוקדים ושרים, מסתחררים במחול החיים, נסחפים בתאוות המאכל, המשקה והסטוץ. הולכים לאיבוד בהנאה של הרגע, בלהט השיכרון של מנעמי החיים. העין רוצה לגמוע, היד…
View Post

*הנה מוטלות גופותינו – שיר.

הנה מוטלות גופותינו, המוות נוגס מהן פתיתים, פתיתים, והרימה זוחלת בהם טיפין טיפין, וכך הן זרועות להן בתנוחות שונות של שכחה. צוננות ודוממות שוכבות להן, ממתינות לחזור אל מעי האדמה.…
View Post

אנו ההולכים למות – שיר.

דרך עיני ההולכים למות נראים החיים אחרת; יקרי ערך כצמיד שאבד. כחיבוק לצולל בבדידות. כברכה למקולל. כטובלים בים של שפע – אנו נדמים להם, למתים. והם, ההולכים למות, מנופפים ידיים…
View Post

אני ואלהים – שיר

אני ואלהים אני ואלהים. הכלום והכל, ההרף עין והנצח, האפסות והשלמות. אלהים ואני. אלוהים, זה שהכל בדברו- ואני שדברי לא כלום, ואני לא- כלום, וכולי עפר וסופי עפר – אליו…
View Post

בלילה – שיר.

בלילה אנו רואים בחלומות אבק כוכבים ופלנטות רחוקות, שמים קרובים וחלקי גלויות ששלחו לנו כרובים ושרפים. בלילה אנחנו מתעוררים לחלומות האבודים. בלילה אנו חוזים בכוכבים. בלילה אנו באים אל החיים,…
View Post

לכל מלחמותי – שיר.

לכל מלחמותי – יוצא אני, קטנות כגדולות. ללא זעקות מתלהמות ואגרופים מונפים. ידיי לבנות ונוקשות, הסופה שואגת. ואל הכפור, -אני יוצא. לכל מלחמותי, גדולות כקטנות. בחוץ סופה וניבים שלוחים. תנים…
View Post